פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

        אולי הפעם, נוטרדאם?

        נוטרדאם תפגוש את הוואי (ESPN, 3:00), אחרי שלא ניצחה משחק בול כבר 14 שנים. האם הפעם זה יקרה? לא אם זה תלוי בצ'רלי וייס

        בכל ענף ספורט, בכל מדינה כמעט, יש קבוצה שנחשבת "הקבוצה של המדינה". אם זו מכבי תל אביב בכדורסל כאן בישראל או באיירן מינכן (כדורגל) בגרמניה – כמעט תמיד יש אחת כזו. בפוטבול, המצב אינו שונה עד כדי כך. במקצוענים יש לנו את דאלאס קאובויס, ובמכללות – הפייטינג אייריש של נוטרדאם. ובצירוף מקרים מוזר – שתי הקבוצות סובלות מחוסר הצלחה יחסי בעשור וקצת האחרון. דאלאס לא ניצחה משחק פלייאוף מאז 1996, ואילו האייריש לא ניצחו משחק בול כבר 14 שנים, או ליתר דיוק – 9 משחקי בול רצופים שנגמרו בהפסד. אך בעוד שלקאובויס יש עד יום ראשון בכדי להתכונן למשחק שיביא אותם לפלייאוף (משחק שהופך למעשה למשחק פלייאוף לכל דבר), לאייריש יש סיכוי לא רע לשבור את המנחוס כבר הלילה בהוואי-בול מול הלוחמים של הוואי (שידור ישיר באי.אס.פי.אן בשעה 3, כשהמשחק יועבר גם בשידור ישיר בפאב הברון, מוהליבר 4, ראשון לציון).

        הבעיה של האייריש – עוד לפני שנגיע לבעיה על המגרש – היא הפופולאריות שלהם. מכיוון שהקבוצה יכולה להביא אוהדים מכל המדינה לכל מקום במדינה, היא הופכת לאטרקטיבית במיוחד עבור הבולים, אשר מעוניינים – יותר מכל – בהכנסה גדולה מעשרות אלפי האוהדים שיגיעו לעיר בה מתקיים המשחק, יסעדו ויחגגו ובעיקר יוציאו הרבה כסף. תוסיפו למשוואה הזו את המצב הכלכלי הבעייתי באמריקה (ובעולם כולו), ותבינו למה אטרקטיביות של קבוצה – לאו דווקא אטרקטיביות מבחינת המשחק עצמו – היא גורם מכריע בשיבוץ הקבוצות השונות לבולים. אטרקטיביות שכזו – במיוחד כשמדובר ב"קבוצה של אמריקה" – מביאה את האייריש לכדי מאצ'-אפים בהם הם אנדרדוג ברור. היתרון שלהם מבחינת האוהדים מביא לכך שבולים רוצים לארח את האייריש, מה שמביא לכך שלא פעם האייריש משובצים לבול שהוא לפחות רמה אחת מעל ליכולתם, מה שמתבטא בכך שהם היו אנדרדוגים בכל תשעת משחקי הבול האחרונים (בהם, כאמור, הפסידו) וזה – זה כבר פוגע בקבוצה. לפחות על המגרש. המשחק הלילה, בו הוואי פייבוריטית בנקודה וחצי, יהיה המשחק העשירי ברציפות בו האייריש מגיעים כאנדרדוגים.

        אבל למה, בכל זאת, האייריש מגיעים כאנדרדוגים, לפחות על המגרש? התשובה לכך, גם היא, נעוצה בדברים שמחוץ למגרש עצמו, לפחות בחלקה. כמו שכל אוהד יודע, קבוצה מתפקדת לפי שני דברים עיקריים – צוות האימון ויכולת השחקנים. במקרה של האייריש, מדובר בבעיה כפולה.

        גאון התקפי או כישלון טוטאלי?

        מצד אחד עומד לו צ'רלי וייס, המאמן הראשי, שעלה לגדולה בתור "המוח ההתקפי" שבנה את טום בריידי ועזר לו להתפתח בתור אחד הק"בים הטובים בהיסטוריה, ואחד האחראיים הראשיים לשושלת שאתם מכירים בתור ניו אינגלנד פטריוטס, שבינתיים אולי מצליח להביא פרוספקטים טובים ונחשב למגייס כישרונות מצוין, אבל יכולת האימון שלו – לפחות במכללות, ובניגוד למקצוענים – מתגלה בינתיים כפלופ די רציני. כמה רציני? אם המשחק שבו הוא יכול להתגאות זה הפסד בשניות הסיום ליריבה מדרום קליפורניה, כשלצד משחק זה נרשמו הפסדים מחפירים (ביניהם הפסד ביתי לסירקיוז, אחת הקבוצות החלשות במדינה – הפעם הראשונה בהיסטוריה המפוארת של הקבוצה שבה היא מפסידה לקבוצה עם 8 הפסדים) והעונה הגרועה בתולדות הקבוצה בשנה שעברה, בה סיימה עם 3 ניצחונות בודדים מול 9 הפסדים, אחד מהם היה לחיל הים אחרי 43 ניצחונות רצופים, אפשר להבין למה הקולות בסאות' בנד (אינדיאנה) כבר צועקים להחלפתו. לא רק זאת, אלא שוייס עומד הערב בפני הישג מפוקפק נוסף – אם יפסיד, תהיה זו הפעם הראשונה מאז 1985/6 בה האייריש מסיימים שתי עונות רצופות במאזן שלילי (האייריש כרגע במאזן חצוי של 6:6).
        וייס עצמו כבר הודיע שהוא זה שיקרא את המהלכים ההתקפיים של הקבוצה הלילה מול הלוחמים, מה שלכאורה אמור לתת שקט לאוהדי הקבוצה. למה רק לכאורה? זאת משום שבארבעת משחקיה האחרונים של הקבוצה (ניצחון אחד מול שלושה הפסדים, האחרון שבהם היה ביזיון מחפיר מול דרום קליפורניה – 38:3, כשהדאון הראשון הראשון במשחק הגיע בסוף הרבע השלישי) הצליח ג'ימי קלואסן לרשום 167 יארדים בממוצע למשחק, עם 2 ט"ד בודדים מול 8 איבודים. תוסיפו למשוואה הזאת את העובדה שהניצחון הדחוק על חיל הים העונה היה הניצחון היחידי של האייריש מול קבוצה שסיימה במאזן חיובי, ותבינו למה אוהדי הקבוצה לא יכולים להיות שקטים יותר מדי.

        אבל וייס איננו האשם היחידי במקרה זה. כידוע, מדובר במכללות, ובכדי להתקבל למכללה מסוימת, על הפרוספקט העתידי לעמוד במספר תנאי קבלה, כשהמחמיר מכולם הוא ממוצע ציונים. הבעיה של האייריש במקרה זה היא תנאי הסף הגבוהים – יחסית – אשר מונעים מהשחקנים היותר מוצלחים בפוטבול (אבל קצת פחות מזה בכיתה) מלהגיע לנוטר דאם. אז אמנם הפקולטות השונות בסאות' בנד יכולות להתגאות בכך שרוב הסטודנטים שלומדים בנוטר דאם מסיימים עם תואר קצת יותר רציני מאשר "ניהול משחק כדורעף", אבל כשמאגר שחקני הפוטבול הפוטנציאלי של הקבוצה משותף לקבוצות כמו סטנפורד (מנמושות הליגה) ולא, נניח לקבוצות כמו פלורידה (שלקחה אליפות לפני שנתיים ומתמודדת שוב השנה, שלא לדבר על כך שקבוצת הכדורסל שלה זכתה שנתיים ברציפות באליפות לפני שנתיים ושלוש), אתם כבר מבינים לבד מה הבעיה כאן. אין פלא, אפוא, שרובם המכריע של פרשני הפוטבול באמריקה קוראים לנשיאי האוניברסיטה להגמיש את תנאי הקבלה אם ברצונם להתחרות מול קבוצות בהן ההישגים האקדמאיים של השחקנים אינם בראש מעייניהם (כמו, לדוגמא, אריזונה סטייט) אשר מוכנות לעשות ממש הכול (כמעט) בשביל להשיג אליפות (כמו, לדוגמא, דרום קליפורניה – מישהו אמר רג'י בוש? – או פלורידה סטייט).

        אבל לימודים לחוד ופוטבול לחוד, ושום תירוץ – לא לימודים ולא "הכלב אכל לי את הקסדה" – לא יכול לספק את תומכי הקבוצה, אלו שמזרימים עשרות אלפי דולרים בשנה, כשאלו ינסו להבין למה הקבוצה מפסידה לסירקיוז, או למה האייריש מרשים לעצמם להפסיד לקבוצה כמו הוואי – קבוצה שסיימה את העונה במאזן 7-6 (שבעה ניצחונות מול שישה הפסדים), ורשמה הפסדים "מכובדים" לקבוצות כמו יוטה סטייט וסאן חוזה סטייט, קבוצה שאיבדה השנה 14 שחקנים פותחים – ביניהם קולט ברנאן, מכונת הט"ד של אמריקה – ואת המאמן הראשי. אז נכון, הוואי סיימה את העונה בשלושה משחקים בהם הרשתה להתקפת היריבה 143 יארדים ו-4 ט"ד לעומת חמש חטיפות, הישג די מרשים עבור המאמן גרג מקמקין בשנתו הראשונה, אבל עם חזרתו הצפויה של הרסיבר הנהדר מייקל פלויד אוהדי האייריש מצפים ללא פחות מניצחון, ואפילו אחד מרשים, למרות שהמשחק הזה הינו בגדר משחק ביתי היות והוא משוחק בהונלולו, הוואי. אמנם המשחק עצמו לא מבטיח אקשן מטורף שיחזיק אתכם ערים כל הלילה אם אינכם אוהדים של האייריש או של הלוחמים, אבל הנה בשבילכם משהו שימנע ממכם לישון בכל זאת – צ'ארלי וייס בחולצת הוואי פרחונית.

        טרוי הצליחה להפסיד גם את זה

        פוינסטיה בול: טי.סי.יו (11) – בויזי סטייט (9) 17: 16

        אחד המשחקים היותר מעניינים מחוץ לבולים המרכזיים שוחק הלילה בסאן דייגו, כששתי קבוצות מדורגות שיחקו לראשונה העונה במסגרת הבולים, ובסיומו הנחילו הצפרדעים המקורננות של טי.סי.יו הפסד ראשון העונה לברונקוס מאיידהו של בויזי סטייט, שחלמה על עונה נוספת ללא הפסד (כפי שסיימו לפני שנתיים כשניצחו את אוקלהומה בפיאסטה בול). שחקן טי.סי.יו לשעבר לדניאן טומלינסון (מכירים?) הגיע לאסיפת הקבוצה לפני המשחק ונתן נאום עידוד, שאמנם לא השפיע בתחילת המשחק אחרי שהברונקוס עלו ליתרון 10-0 ברבע הראשון (פילד גול וט"ד של איאן ג'ונסון ששבר את שיא הט"ד של מרשל פולק וה-WAC), אבל הצפרדעים התעשתו וחזרו למשחק עם ט"ד של אארון בראון ממש לקראת המחצית, אליה ירדו הקבוצות בתוצאה 13-7.
        במחצית השנייה הצליחה הגנת הצפרדעים (השנייה בטיבה במדינה) לעצור את התקפת בויזי על שער שדה בלבד, כשבצד ההתקפי שער שדה של רוס אוונס וט"ד של ג'וסף טרנר מעניקים לטי.סי.יו את הניצחון היוקרתי.

        אנדי דלטון, במשחק לא מזהיר, סיים עם 22 מ-35 ל-197 יארד ואיבוד אווירי (קרלי, הרץ, הצליח למסור עוד איבוד), אבל רץ ל-74 יארדים ב-16 נשיאות, ולצד 102 יארד וט"ד ב-16 נשיאות של בראון, ו-83 יארד וט"ד ב-14 נשיאות של טרנר זה הספיק. מנגד, קלן מור הנהדר סיים עם 22 מ-35 גם הוא, אבל ל-222 יארד ואיבוד, ואיאן ג'ונסון הנהדר סים את קריירת המכללות שלו עם 7 נשיאות ל-28 יארד וכיבוש.


        ניו אורלינס בול: טרוי – סאות'רן מיסיסיפי 27: 30 (בהארכה)

        במהלך העונה הרגילה הצליחו הטרוג'אנס מטרוי לאבד יתרון 3:31 מול לואיזיאנה סטייט, ובראשון בלילה הם הצליחו לאבד יתרון של 10 נקודות ברבע השלישי ולקבל חסימה בבעיטה לשער שדה בהארכה כדי להפסיד לגולדן-איגלס. לארי פדורה, מאמן האיגלס, יכול לשמוח אחרי שהביא ניצחון יוקרתי לקבוצה בפעם הראשונה שבה הוא מאמן אותה בבול. אוסטין דייויס, הק"ב, היה נהדר עם 20 מ-34 ל-276 וצמד, דמיון פלטשר הוסיף 14 נשיאות ל-78 יארד וט"ד על הקרקע, וחמש תפיסות ל-88 יארד וט"ד של ג'ראלד בפטיסט עשו את העבודה עבור הגולדן-איגלס, כשממול לוי בראון מוסר ל-255 יארד וט"ד ב-26 מ-43, והטרוג'אנס מפסידים. כמה חבל שזה לא הטרוג'אנס שהפסידו.