בואו חושך לגרש

האמת היא שכבר מאמש – מהרגע שבו הכתב דור בלך סיפר לי על החוויות המצמררות שלו ביציע הכבוד בווינטר - אני מתלבט האם לכתוב שוב על אבי לוזון. מה תחדש? מה עוד נותר לומר? את מי זה מעניין? כולם עוברים הלאה, מחטטים בפח הזבל של מכבי תל אביב, אולי בכל זאת ימצאו שם אשם חדש שלא קוראים לו אבי נמני, ורק אתה עוד מזדעזע מצעקות של יו"ר ההתאחדות לעבר שופט. כתבים מספרים לך מדי מחזור על האדם הזה, שמצפצף על כולם ומותח עוד ועוד את הגבולות, גם של אלו שאמרו שזה בסדר שהוא ילך רק למשחקי מכבי פתח תקווה. אתה בעצמך היית עד להתפרצויות המכוערות של האיש, די, תמשיך הלאה. יום ראשון, יום עמוס, אז מה אם זו החובה העיתונאית שלך. מה השלב הבא: תצא נגד הפרת זכויות אדם או ניצול עניים? יאללה, תחפף.

בבוקר קראתי שוב את הידיעה של בלך, ניסיתי להדחיק עוד קצת את ההערות של יו"ר ההתאחדות לעבר השופט אלון יפת במשחק בין מכבי פתח תקווה להכח, אבל רק הבנתי עד כמה זו תהיה טעות. כי דווקא בשעות שכולם ממשיכים הלאה, סותמים את האף ושוב רצים לחטט בפח הזבל של מכבי תל אביב, זו חובה גדולה יותר מאי פעם לכתוב על האיש שרק בשבוע שעבר התנהג כמו קורבן, נוכח חקירת המשטרה נגדו. "אלון, איך אתה לא שורק על דבר כזה", "שרוק כבר אלון, נגמר הזמן", הרעים יו"ר ההתאחדות, באצטדיון ריק שבו כל ילד קטן יכול היה לשמוע אותו וכנראה גם שמע. האנשים ההמומים מסביבו מוכנים להישבע שגם אלון יפת שמע, אפילו הסתובב, הגניב מבט, למרות שבחר לא לציין זאת בדוח. למה? אולי כי כולם עוברים הלאה.

מדהים שגם לתקשורת כבר לא איכפת. במקום שתמצאו הבוקר תקשורת גאה, שמביטה ליו"ר ההתאחדות – עלק - הזה בפנים ואומרת לו לא, הלוזונים יודעים עם מי יש להם עסק. זה עצוב שבעתיים, על רקע צעקות הקורבן של אבי לוזון בשבוע שעבר בעקבות חקירת המשטרה נגדו. דווקא אחרי שבוע כזה, היית מצפה מלוזון שלא יתנהג כמו ואסילי ביציעי מכבי חיפה ויהיה יותר שקול מפיני שרון ביציעי מכבי תל אביב. היית מצפה ממנו להתנהגות שתתאים את עצמה למחאה שלו כנגד חקירת המשטרה. אבל הוא בשלו, מצד אחד בוכה ומצד שני צוחק לכולנו בפנים. מצד אחד מבקש מכולם להבין אותו שהוא צריך להיות במשחקים של מכבי פתח תקווה, אבל מצד שני מנצל את נוכחותו להפעלת לחץ על השחקנים והשופטים בדרכים הכי מכוערות שאפשר לחשוב. במקומות מתוקנים, אפילו יו"רים של קבוצות לא מתנהגים ככה. באל קלאסיקו בספרד, למשל, יכולתם לראות שני נשיאים ששונאים אחד את השני, אבל אפילו בגולים של הקבוצות שלהם הם לא קופצים מתוך רספקט ופאסון. אדרבה כשמדובר ביו"ר ההתאחדות. אדרבה כשמדובר ביו"ר התאחדות שצריך להראות שהוא מסוגל להתנתק מקבוצת האם שלו ולהבין שמהצד השני יש קבוצה שעלולה לרדת ליגה גם בגלל הצעקות שלו. קבוצה שגם לה הוא אחראי. מעניין מה חושב על כל זה הבוקר אותו דיין שזיכה את לוזון מחמת הספק, אחרי שאיזה שופט העז לדווח על התנהגותו של יו"ר ההתאחדות במשחק נוער של מכבי פתח תקווה.

לבושה המתמשכת יש פתרון פשוט. לא צריך חקירת משטרה כדי להעיף את לוזון לכל הרוחות, צריך שופט אחד אמיץ שלא סותם כמו כולם את האף וממשיך הלאה. בתגובה לשאלתו של דור בלך מדוע לא ציין בדוח את התנהגותו של לוזון בווינטר, ענה יפת: "אני לא אציין את זה בדוח כי אני מתרכז במה שקורה במגרש ולא במה שקורה ביציע". אפשר היה להתפלסף עם יפת על השאלה מדוע כשקהל מתנהג בצורה לא נאותה הוא כן רואה ויו"ר התאחדות לא, אבל זה לא האישיו בבוקר כזה. יפת וחבריו חייבים להבין שהכוח לשים סוף לתופעה הזאת הוא בידיים שלהם. פעם אחת תציינו זאת בדוח, עוד פעם אחת, רק עוד פעם אחת, וזה נגמר. אל תאמינו להפחדות בתקשורת לפיהן לוזון יתנקם בכם, תחשבו על התהילה שכרוכה במעשה כזה. גם ככה, חייכם כשופטים הם די אפורים. כל הזמן רק יורדים עליכם, זוכרים לכם רק את הטעויות וטוענים שאתם חדלי אישים. השופט הראשון שיגיב להתנהגות של לוזון ויציין אותו בדוח השופט, יזכה לכבוד שאף שופט לא זכה כאן. יותר כבר אי אפשר יהיה לזכות את לוזון מחמת הספק, אף אחד כבר לא יצטרך לחפף.