היידה חולדאי

רפא - המכונה כך בשל אופיו המבוקר וחשיבתו ארוכת הטווח, מתכונותיו הבולטות של מאמנם הספרדי של האדומים מליברפול – הוא עורך דין בכיר במשרד תל אביבי גדול והחבר היחיד שלי ואולי האוהד היחיד שאני מכיר שבחר מכל האפשרויות לאהוד דווקא את מכבי יפו. הוא נולד בבת ים שהייתה בתקופתו אדומה, גדל וחונך בכפר יונה הבית"רית (הוא טוען פרדסיה, אבל הוא בכל זאת עו"ד בכיר ולכן לא צריך להאמין להכל), עושה קולת של אוהד בערבי חמישי בהיכל אבל שמח וטוב לב אחרי דרבי כמו אחרון האדומים. "אז מה הקשר ליפו?", שאלתי אותו עת הוא התקשר אלי בשלהי הקיץ להתייעץ עימי בדבר רכישת מניה במועדון האוהדים מכבי "קביליו" יפו.

ובכן, מסתבר שלרפא שלנו אכן יש קשר לספרד, בולגרי הוא ובולגרים יש והרבה ביפו. מה שעוד הסתבר לי משיחתי הקצרה עם רפא, הוא שהוריו עלו ארצה כחלק מהעלייה הבולגרית הגדולה ב-1949 שהקימה את מכבי יפו המקורית ומכיוון שלאוהד כדורגל, כמו בדת, הבחירה כלל לא אפשרות, פשוט נולדים לתוך זה. מכאן קצרה מאוד הדרך לחיים בצל פוסטרים של החלוץ האגדי משה אוננה וקלטות של השוער/זמר המיתולוגי הרצל קביליו ז"ל, מחבר השיר האלמותי "עוד שבת של כדורגל – ניצחון, הפסד ואכזבות".

בשבילי, לפחות כרגע, יפו היא הבית, ואם כבר יפו, אז אין כמו יפו (לא, לא בלילות) בימי שישי, בשעות בין הערביים כשהשמש שוקעת, השמיים הופכים סגולים והמואזין מנגן, או בצהרי יום שמש חורפי בו הרוח מלטפת את חופה הדרומי של תל אביב, שנראה כמו אחד משבעת פלאי תבל. בדיוק בשעות אלו נוהג רפא לסמס לי אם ברצוני להצטרף אליו למשחק של מכבי יפו המתחדשת. פעם זה הים, אחר כך המגזינים של סוף השבוע, ברית של חבר או סופי שבוע תכופים בצפון, בכל פעם יש לי תירוץ אחר לא ללכת ולראות את התופעה. בכל זאת קבוצת אוהדים שקיבלה השראתה ממכורתינו אוסישקין ואני אפילו לא צריך לצאת מיפו.

בשישי שעבר זה קרה. צהרי יום שטופי שמש הם כבר לא מצרך נדיר בימים אלו ולכן כבר ביום חמישי בערב הודעתי לרפא שאני בא איתו למשחק. למרות שהוא תכנן ללכת סוף סוף לשחק כדורגל עם החבר'ה בפארק (תענוג שנבצר ממנו עקב משחקיה של יפו בימי שישי), הוא עט על ההזדמנות לקחת אותי לראות את אהובתו. כאב צעיר המנצל כל הזדמנות בכדי להשוויץ בבנו זכרו שאך נולד, הוא ביטל את תוכניותיו הקודמות בהינף יד, כולל הבטחה לאשתו שיתלווה אליה למסע קניות לשמלה חדשה ובהזדמנות חגיגית זו גם טרח לעדכן אותי שיפו בכלל משחקים בחולון. למה? כי במסגרת המדיניות הכלכלית /אנטי חברתית/הלא חדשה של עיריית תל אביב, לפיה "הורסים אבל בונים רק מגדלים", הורסים גם את אצטדיון "גאון" ששימש את אגודת מכבי יפו.

בדרך לאצטדיון, על נתיבי איילון דרומה מקיבוץ גלויות, אירופה. אפשר לחשוב שאנחנו מדינת המתקנים: מתחם האימונים הצהוב בקרית שלום מימין, וולפסון האדום משמאל ובאזור האצטדיון העירוני בחולון, מגרשה הביתי הזמני של מכבי "קביליו" יפו, אימפריה!! שלושה אצטדיונים ברדיוס של קילומטר! האצטדיון העירוני, מגרשה הביתי של לזרוס חולון, אצטדיונה של אימפריית הכדורגל דינמו חולון ומעבר לכביש האצטדיון העירוני המטופח של בת ים, שלא לדבר על זה שגם האצטדיון העירוני של ראשון לציון נמצא יריקה מעבר לחולות.

רק לחשוב מה היה יכול לקרות אם כל האצטדיונים הנ"ל היו באחריותה של עירייה אחת ואז אולי במקום כמה אצטדיונים מצ'וקמקים היה שם מתקן מודרני אחד, עם אצטדיון אחד גדול וראוי ומסביבו מגרשי אימונים מטופחים. איזה אב חולוני גאה היה שולח אז את בנו לשחק במתקני הכדורגל של השכנים מתל אביב.

המשחק עצמו היה חוויה. מאז ביקורי האחרון בקרואטיה לא שמעתי את המילה היידה בכזו תדירות כמו שהיא מוזכרת ביציעיה של יפו. 1,000 צופים נלהבים במשחק ליגה ג', קומץ נלהב עוד יותר, נציגות נכבדה של חלוצי עליית 49, הכניסה חופשית, והכי חשוב - יש בורקס בולגרי בקיוסק.