לפני שבועיים נפוצה באמצעות אתרי האינטרנט ביבשת שמועה די הזויה על כך שקרלוס ארויו עשוי לשוב לאורלנדו מג'יק. מקור השמועה בבלוג של העיתונאי ברייאן שמיץ באתר האורלנדו סנטינל. שמיץ, המסקר את המג'יק עבור הסנטינל, סקר את מגיפת הפציעות של רכזי הקבוצה, ובתור קוריוז הציע לחזק את שורותיה בשחקנה לשעבר ארויו, "שלא ממש עושה חיים במכבי תל אביב". במכבי מן הסתם היו שמחים אילו האפשרות הייתה קצת פחות הזויה. כשמקורב לפיני גרשון שמע עליה, הוא ירה בספונטניות כי "פיני היה משפריץ ניטים אם זה היה קורה". גרשון לא שונא את ארויו או אפילו מזלזל בו. הוא פשוט חושב שעם שני מיליון דולר וחצי נטו אפשר היה לעשות הרבה יותר. "אני מחפש עוד רכז, אבל בשלב הזה זה כמעט בלתי אפשרי", טוען מאמן מכבי, שעדיין משתדל לנצח כשארויו אוחז לבדו בעמדת הפוינט גארד. בשבוע שעבר זה קרה באבלינו, כאשר הרכז הפורטוריקני הציג יכולה איומה, ואף על פי כן מכבי ניצחה. "עיתונאי איטלקי שאל אותי אחרי המשחק למה ספסלתי את ארויו בסיום", סיפר פיני לעיתונאים בתחילת השבוע, "אז אמרתי לו: 'כי היה לו מדד מינוס 10'. שאלתי את העיתונאי אם הוא שואל את זה ברצינות או שהוא פשוט אוהד של אבלינו".
אל תפספס
חושב בעיקר על עצמו
גרשון מעולם לא הרגיש שהוא צריך לחוס על שחקניו, בוודאי אם הם משתכרים כמו ארויו. עם זאת, יש לו אמפתיה למצבו הרגיש של הרכז. "אם קרלוס היה מרוויח רבע ממה שהוא מרוויח (או ליתר דיוק, חמישית ;י"ב) אז כולם היו אומרים 'עוד שחקן של חצי מיליון דולר'. אבל בגלל שהוא השחקן עם השכר הגבוה בתולדות מכבי, ושהוא מודע לכך, נוצרת בעיה. לכן כל עניין הכסף בהחלט יוצר עליו לחץ מיותר".
לא ברור אם לחץ הוא הסיבה ליכולת המאכזבת של ארויו; ברור ששכרו הוא זה שהופך אותו לכישלון מהדהד. אולם גם אם ננתק את גורם הכסף, התפוקה של ארויו נשארת זולה. 12.8 נקודות למשחק ביורוליג זה לא רע, אבל כשמייצרים אותן ב-33 אחוז מהשדה, זה רע מאד. גם יחס האסיסטים/איבודים (1.8) אינו מתקרב לזה המצופה מרכז טוב (3). בליגה הישראלית הממוצעים של ארויו הרבה יותר מוצלחים (15.8 נקודות, שבעה אסיסטים, 2.2 איבודים), אך גם הם לא מנעו ממכבי שני הפסדים מביכים. ביום ראשון מול בני השרון שוב הפגין ארויו יכולת טובה לכאורה (21 נקודות,שבעה ריבאונדים, שבעה אסיסטים) אך במאני טיים נעלם ואיבד ארבעה כדורים. "לפחות הוא היחיד שעשה 180 מעלות מהמשחק באבלינו", התנחם גרשון אחרי ההפסד, בלי להתייחס לתופעה מדאיגה שמסתמנת: כשארויו טוב, מכבי טובה פחות; ולהפך.
זה לא תמיד כך, אבל ברוב המקרים ניתן לזהות דיסקורלציה בין היכולת של ארויו לזו של קבוצתו. "זה בגלל שארויו לא רכז טבעי", טוען איש מקצוע בכיר שעבד במכבי, "הוא חושב פחות על הקבוצה ויותר על עצמו". ליאור אליהו, בלי להתכוון לבקר את ארויו, עשה זאת ביום ראשון כאשר טען כי "לקלרוס יש הרבה את הכדור בידיים. הוא צריך לשחרר יותר, למסור יותר". כשהתבקש לנקוב בשמו של מנהיג הקבוצה, הוא בחר בשארפ בלי להסס: "דרק הוא המנהיג שלנו מחוץ למגרש. על המגרש זה פיני".
מנהיג על מגרש הכדורסל נזקק לשלוש תכונות: אופי, יכולת, וקבלת החלטות. ארויו לוקה בשלושתן. הוא שקט ומעודן כדי להיות לידר ווקאלי; הוא לא משחק מספיק טוב כדי להיחשב אוטוריטה או כוכב; והוא נוטה לשגות במרבית החלטותיו. שתי התופעות האחרונות מתסכלות בעיקר לנוכח כישרונו הבלתי מבוטל. עדיין מדובר במי שהעביר שש עונות וחצי ב-NBA ושהוביל את נבחרת פורטו ריקו לניצחון כביר על נבחרת ארצות הברית באולימפיאדת אתונה. אבל ארויו נזרק בסופו של דבר מה-NBA כי לא היה רכז טהור ולא עשה שום דבר מספיק טוב. וככה זה גם במכבי. הוא קלע מוכשר, מוסר וחודר מיומן. ואף על פי כן הוא נוטה לקחת זריקות רעות למכביר ואינו מפעיל די שכל בחדירות ובמסירות רבות. בהגנה הסיפור עוד יותר עגום. "או שארויו לא יודע לשמור או שהוא לא רוצה לשמור", פוסקים מבקריו.
מרכוס פייזר מבקש לסנגר מעט על החבר ארויו. "אני חושב שהוא בסך הכל עובר קשיי קליטה בכדורסל האירופי", טוען הסנטר, שעומד לשוב בקרוב מהיעדרות ארוכה, "גם אני, כשהגעתי לראשונה מה-NBA לספרד, עברתי את התקופה הקשה בחיי". פייזר לא מודע לכך שארויו כבר שיחק לפני שש שנים בטאו ויטוריה, אך לטענתו "לא זו הנקודה. צריך להבין שקרלוס רגיל לסגנון משחק ובעיקר לשיפוט של הNBA, ופה הסיפור שונה לחלוטין. כשהוא בא לקבל כדור אחרי חסימה והשומר נכנס בו, אז באמריקה זו שריקה וכאן לא. אם לי לא שורקים, אני אדאג לקחת את הכדור לטבעת כך שבפעם הבאה ישרקו לי. אבל נראה לי שלגארד כמו ארויו קשה יותר לבצע התאמות ולכן ההסתגלות שלו יותר קשה". פייזר, ששיחק בעבר בפורטו ריקו, טוען: "חברים ועיתונאים מתקשרים אלי כל הזמן ושואלים: 'איך זה יכול להיות שקרלוס כל כך מתקשה בישראל ובאירופה'? כל מה שנותר לי לענות הוא, 'אתם לא יודעים מה זה כאן'".
מישהו דיבר עם ואן גנדי?
ייתכן שאחת הבעיות היא שארויו לא ממש מרגיש כמו שחקן ישראלי או אירופי. הוא המכביסט היחיד שנייקי דאגה לייצר בשבילו נעל אישית עם הכיתוב "ארויו"; הוא מתעקש לעלות למשחק עם תחבושת זרוע אופנתית א-לה אלן אייברסון ולעזוב את היכל נוקיה עם חליפות מעצבים ומטפחות תואמות. "בהתחלה חשבנו שהוא קצת מתנשא", אומרים בקבוצה, "אבל האמת שהוא פשוט מקצוען". גרשון זיהה בו את התכונה הזו, וכן את נכונותו של ארויו לקבל עליו אחריות כשהכסף על השולחן. "היו לי רכזים שברגעי לחץ התחבאו מאחורי דגל הקרן. קרלוס לא כזה. הוא לא מפחד לקחת את הזריקה הגדולה, ולכן אני לא יכול לבוא אליו בטענות כשהוא מחטיא אותה". לשמחתו - או לצערו - של ארויו, גרשון אמר כמעט אותו הדבר גם לאחר הניצחון באבלינו וגם לאחר ההפסד בבני השרון.
גרשון לא שונא את ארויו, ואפילו די מחבב אותו. אבל זה לא מונע ממנו לחפש רכז נוסף או לציין כי "צריך היה לחשוב בפגרה אם זה נכון להשקיע 2.5 מיליון דולר בפוינט-גארד אחד". בכיר מאד בהנהלה משכפל את דברי המאמן. "ברור לנו שארויו יכול להיות שחקן יורוליג טוב, אבל ברור גם שלא היינו צריכים להוציא עליו כל כך הרבה כסף". מקורבים להנהלה טוענים: "מכבי הביאה אותו תחת לחץ. סולומון דפק ברז, והבעלים הרגישו שהם חייבים להביא שם גדול שישים אותם באותה ליגה של פנאתינייקוס, אולימפיאקוס וצסק"א. אז ארויו נפל להם ישר לידיים. אתה חושב שמישהו בכלל טרח להתקשר לג'רי סלואן, ללארי בראון או לסטן ואן גנדי שאימנו אותו ב-NBA?"
לו היו מתקשרים, כנראה לא היו מחתימים. אבל מכבי רצו להיניק לפחות כמו שארויו רצה לינוק, ולכן הוא בדרום תל אביב. אם אתם חושבים שהוא מבסוט מזה יותר מדי, אז אתם לגמרי טועים. ומי שמייסרים את חייו הם לאו דווקא אנשי מכבי ("מועדון ברמה בינלאומית גבוהה"), אלא אלו שנמצאים סביבה. "המלים היחידות שבהן אני יכול לתאר את מה שקורה כאן (סביב הקבוצה) הן שליליות וטמטום", אומר מספר 7, כמעט אף פעם לא יצא לי לשמוע פידבקים חיוביים על דברים שעשינו, רק שליליים. אני חוזר מאיטליה וכל מה שאני שומע זה שכותבים ואומרים שקרלוס ארויו היה חלש. האמת, נמאס לי. מי שאחרי ניצחון כזה גדול בוחר להתרכז ביכולת שלי ולכתוב או להגיד שהייתי גרוע, הוא פשוט מטומטם. הכי מעצבן זה שאלו בדיוק אותם אנשים שיבואו ויגידו לי שאני גדול אחרי משחק טוב. זה קורה רק פה. נמאס לי מהצביעות הזו. אני יכול לשחק בעוד הרבה מאוד קבוצות ולא להיות מוקף בכל השליליות הזו. זה בדיוק אחד הדברים שיכולים לגרום לי לפקפק בסוף השנה אם אני בכלל רוצה להמשיך במדינה הזו; וזה גורם לי לחשוב אם בכלל עשיתי את ההחלטה הנכונה כשבאתי לשחק כאן".
סביר להניח שבמכבי תל אביב מרגישים בדיוק אותו דבר.
