טרגדיה של טעויות

* "הדאון החמישי" ו"עשר של שבוע" החליפו באופן חד פעמי מקומות. המדור של גרייזס יעלה ביום ה'.

טמפה ביי ואטלנטה נלחמו במשחק פלייאוף טיפוסי, שבו שתי הקבוצות התחרו בכמות של הפאשלות. בסופו של דבר, דווקא הקבוצה שעשתה יותר שטויות ניצחה, הודות לכך שבתקופה האחרונה הבאקנירס נראים עד כדי כך רע, שרק עזרה מירבית מהיריבה הייתה הדרך היחידה עבורם להישאר במשחק.

ההסבר העיקרי לתוצרת הדלילה של טמפה ביי בשני משחקים האחרונים נובע מכך ששחקני ההגנה שלה שכחו כיצד יש לתקל, דבר המהווה את החטא הגדול מכולם במערך טמפה-2. בשיטה שבה רוב השחקנים אחראיים על שטחים יחסית גדולים, כל פספוס תאקל מביא לספיגה של יארדים רבים, מכיוון שלוקח יותר זמן להביא עזרה של שחקן נוסף. הבעיה הופכת לחמורה עוד יותר, כאשר המתקל הגרוע ביותר של הקבוצה הוא הסייפטי, השחקן האחרון בהגנה. לכן, ביצועיהם הכושלים של טנארד ג'קסון וג'רמיין פיליפס במשחק האחרון היוו גורם מכריע להפסד של קבוצתם. לאור הנתונים הללו, הספיגה של 237 יארד בממוצע על הקרקע בשני המשחקים האחרונים לא נראת מפתיעה כלל.

מונטה קיפין ראה שהמערך הבסיסי של ההגנה שלו לא מתפקד, ולכן שיחק יותר מהרגיל בשיטה של שמירה אישית. גם זה לא ממש הלך: הטייט אנד ג'ייסון ריידר, עם אפס עגול של תפיסות ב-NFL, "אכל חי" את פיליפס שהיה מופקד עליו, והיה בדרך הבטוחה לטאצ'דאון. למזלה הזמני של טמפה ביי, ריידר כל כך התלהב מתפיסתו הראשונה בקריירה, ששמט את הכדור ישר לתוך האנדזון.

לצד ההגנה השערורייתית, הרשתה לעצמה ההתקפה של טמפה ביי להיראות אומללה כמעט באותה מידה. לא הספיקה לה הנוכחות של בריאן גריסי בקוורטרבק, הם גם ביצעו 8 עבירות, מתוכן חמש עבירות של זינוק מוקדם של שחקני הקו. השיא היה בדאון שלישי לאינץ' וחצי, בו הם הצליחו לעשות עבירה בסנאפ, שהובילה להחטאה של שער שדה. בדרייב האחרון לפני ההארכה, הבאקנירס הגיעו לקו ה-9 של אטלנטה, שם איבדו את חוש האוריינטציה והתחילו ללכת אחורה, בגלל הסאק שגריסי "אכל" שלא לצורך, ועבירת ההולדינג של סירס. לכן הם נאלצו להסתפק בשער שדה, במקום לעשות טאצ'דאון ולנצח את המשחק, שאותו הפאלקונס כל כך רצו לתת להם.

מאט ריאן לא ירצה לזכור את המשחק הזה, שתי החטיפות שמסר היו לגמרי אחריות שלו, כשרודי ווייט היה פנוי בשני המקרים. בפעם הראשונה הוא הקדים את הקורנר על הקו בשני יארדים, אך ריאן מסר כדור קצר מדי. בפעם השנייה ווייט חצה את המגרש לרוחב, והמסירה הגיעה באיחור. הפאמבל של ריידר היה גם הוא יצירת אומנות בשל עצמו, אך הפאלקונס לא הסתפקו בזה, ואפשרו לספיישל טימס של היריבה לחסום פאנט שתי דקות וחצי לסוף, מה שהוביל לדרייב "אחורה פנה" של טמפה ביי.

לא שניצחון מול הג'טס היה איכשהו עוזר לבפאלו, אבל לא זה העניין. אם אתם כבר מפסידים, תפסידו כמו בני אדם. אולם, הבילס שוב הצליחו להפסיד בדרך מוזרה, שהוסיפה עוד פרק להיסטוריה האומללה שלהם. כזכור, במשחק הקודם מול הניינרס, הג'טס הצליחו להגיע למצב שבו ממוצע היארדים לריצה היה גבוה מממוצע היארדים למסירה, דבר שלא מנע מהם להמשיך למסור ולהפסיד. ביום ראשון האחרון חל שיפור ניכר: בשני תחומי ההתקפה הממוצע היה שווה – 6.9 יארד, בזמן שניהול משחק ההתקפה היה יחסית מאוזן – 30 מסירות לעומת 24 ריצות. השיפור המדובר וכל החטיפות של לוסמן, שבמספרן הקדים אפילו את פארב, עדיין לא מנעו מהם להגיע לעמדת הפסד שתי דקות לסיום המשחק. למה? כי הגנת הריצה שלהם החליטה הפעם לשבות, מה שהחזיר מהר מאוד את הקבוצה למציאות המוכרת מן השנה שעברה, ל-187 יארד על הקרקע עם 5.8 יארד בממוצע – השיא השלילי של הגנת הג'טס העונה. לשם המחשה, בסיום המחצית הראשונה, ההתקפה של הבילס צברה 43 יארד באוויר בלבד, אבל 122 יארד על הקרקע ו-17 נקודות על הלוח.

ואז הגיע המהלך של ג'אורון-לוסמן, שייזכר בתור אחד המטומטמים ביותר בעונה הנוכחית. יש לציין, שבמשך כל המשחק התקפת הריצה של הבילס לא הייתה ניתנת לעצירה עם הממוצע של 5.8 יארד למהלך, בזמן שמשחק המסירה היה תקוע לגמרי עם 2.8 יארד למסירה (ג'אורון בכל זאת קרא 41 מהלכי מסירה, אבל זה לא העניין במקרה שלנו).

שימו לב איך נראה דרייב ההפסד של הבילס:

- מרשואן לינץ' שמאלה – 4 יארד.
- לינץ' שמאלה – 5 יארד.
- לינץ' ימינה – 3 יארד ודאון ראשון.
- לינץ' שמאלה – 5 יארד.
- פליי אקשן. לוסמן מופל לסאק ושומט את הכדור. טאצ'דאון ג'טס.

הדבר היחידי שעומד לזכותו של ג'אורון במשחק הזה ובדרייב המדובר הוא התקפת ריצה. לינץ' מפרק את ההגנה של הג'טס, ולוסמן, הקוורטרבק המחליף הידוע בהחלטותיו "האיכותיות" לאורך הקריירה, צובר 3 יארדים למסירה. בידי מי תשים את הכדור במהלך המכריע של המשחק? כפי שאמר קלינט איסטווד לאלי וולך בסרט הידוע "הטוב, הרע והמכוער": "אלוהים לא לצידנו, כי הוא שונא אידיוטים". לכן, הוא ממש לא התכוון לעזור לג'אורון במקרה הזה, וההחלטה של האחרון הובילה לאן שהובילה.

הטייטאנס מגיעים לשלבים המכריעים של העונה במצב לא טוב במיוחד, וזה קשור לא רק לפציעה של היינסוורת', שלא יחזור עד הפלייאוף (וכשיחזור - לכו תדעו באיזה כושר הוא יהיה). הבעיה העיקרית של טנסי היא התקפת המסירה בכלל וקרי קולינס בפרט. המשחק מול יוסטון הראה בבירור, שכאשר הקבוצה נקלעת לפיגור וישנו צורך להתבסס יותר על מסירה בכדי לחזור למשחק, ספק גדול אם קולינס יוכל להוביל את הקאמבק.

במשחק מול יוסטון קולינס החטיא את כל מי שאפשר, ומה שחשוב עוד יותר, לא דייק בזמן אמת. רק 2 מ-11 בדאון שלישי ו-0 מ-1 בדאון רביעי – זו סטטיסטיקה שאמורה בהחלט להדאיג את אוהדי הקבוצה. התופסים לא ממש עזרו גם הם, עם השמטות של מסירות ופאמבלים, וזה עוד מול הגנת מסירה מס' 17. מה יהיה בפלייאוף? מה יהיה מול הסטילרס במחזור הקרוב?

נכון, טמפה ביי ב-2002 ובולטימור ב-2000 לקחו סופרבול עם קוורטרבקים שלא היו טובים יותר מקולינס, אולם היו להן הגנות מהטובות בהיסטוריה. עם כל הכבוד, לטנסי אין הגנה ברמה כזאת, גם כאשר היינסוורת' בריא במאה אחוז. טמפה ביי ובולטימור בעונות הזוהר שלהן, לא היו מאפשרות לרסיבר, טוב ככל שיהיה, לתפוס עליהם 207 יארד, וזה בדיוק מה שאנדרה ג'ונסון עשה על קורטלנד פיניגאן (שדרך אגב נבחר לפרובול) במשחק האחרון. בכל המשחק ההגנה ספגה 375 יארד, דבר המצביע על הדומיננטיות של היריבה (שגם שלטה בכדור כמעט רבע שעה יותר), והופך את ההפרש הקטן בתוצאה הסופית למאוד לא משקף.

מסתבר שיש רגעי חולשה אפילו לקבוצות שבחרו לכנות את עצמן אחרי יצורי על למיניהם. בדומה ל"טיטאנים", גם ה"ענקים" הפכו לפתע פגיעים (פרידריך ניטשה, אם היה חי, בוודאי היה אומר משהו בנידון). הנתון הבולט והמכריע מהמשחק האחרון של הג'איינטס הוא 8 סאקס – לא, לא של ההגנה שלהם, אלא על הקוורטרבק שלהם. איך הם הצליחו להגיע למצב שכזה? עם כל הכבוד ליכולת הקבוצתית, יש גבול לכמות הפציעות שההרכב מסוגל לספוג בלי שהיכולת שלו תיפגע. ההתקפה של הג'איינטס יכולה להסתדר בלי בורס או ג'ייקובס בנפרד, אך קשה לה מאוד להסתדר בלי שניהם ביחד. מי שסבל הכי הרבה הוא, כאמור, איליי מאנינג, שאכל הרבה דשא מלאכותי בטקסס סטדיום.

מה הקשר בין הדברים? בכלל לא מסובך. על פי התוכנית הבסיסית בהתקפה של הג'איינטס, ג'ייקובס הוא זה שמקבל נשיאות במחצית הראשונה, בונה יתרון ו-"אוכל" את השעון. ביום ראשון לג'איינטס היו 30 יארד על הקרקע בהפסקה, המספר הנמוך שלהם העונה. מסתבר שדריק וורד הוא טוב בתור רץ משלים, אך לא בתור רץ מספר אחד. אין מנוס, איליי מתחיל למסור ואיליי מופל. קבוצתו נכנסת לפיגור, איליי מתחיל למסור עוד יותר ומופל עוד יותר, מכיוון שאין לו את פלקסיקו שמסוגל להתפנות למסירה ו/או לגרום לשמירות כפולות ולשחרר תופסים אחרים. במשחק האחרון הרסיברים של הג'איינטס נשמרו רוב הזמן באחד על אחד, אך לא יכלו ליצור ספריישן כמעט בכלל. ומה עשו כל שחקני ההגנה של דאלאס, שלא היו עסוקים בשמירה על התופסים? נכון, הם התנפלו על איליי, ובכמויות גדולות.

גם תוכנית המשחק של קווין גילברייד לא ממש עזרה לקוורטרבק של הג'איינטס להישאר על הרגליים יתר על המידה. במקום לקרוא מסירות מהירות, שהיו מאפשרות למאנינג להיפטר מהכדור לפני שהפס ראש הגיע אליו, גילברייד קרא יותר מדי מהלכים של ראוטים ארוכים. מהלכים אלה היו חסרי תועלת, היות שדומיניק היקסון רחוק מלהוות איום רציני בעומק הגרש, שלא לדבר על כך שבורס, בניגוד להיקסון, לא היה מאפשר לטרנס ניומן להיכנס בינו לבין הכדור ולהשיג חטיפה, כפי שקרה ברבע השלישי. בשבוע הבא הג'איינטס מתייצבים מול הפנתרס במאבק על המקום הראשון ב-NFC והזכות לארח בפלייאוף לכל אורך הדרך עד לסופרבול. כדאי להם להתפלל היטב לשלומו של ג'ייקובס.

- NFC מזרח הוא הבית החזק ביותר בליגה? שימו לב למאזן של סינסינטי בנגאלס נגדו: תיקו מול האיגלס, ניצחון על הרדסקינס, הפסד בהארכה לג'איינטס, הפסד בתשע נקודות בלבד לדאלאס. לא רע עבור קבוצה עם מאזן 11:1:2.

- ורנון גולסטון, הבחירה השישית של הג'טס בדראפט הקודם, לא התלבש למשחק האחרון. זה מתחיל להיראות כבזבוז בחירת טופ-10, לא נעים.

- אם אד הוקיולי לא היה מפשל במשחק בין דנבר לסן דייגו במחזור השני, שתיהן היו היום עם מאזן זהה של 7:7.

- נראה שאם הצ'ארג'רס היו דואגים להשאיר אצלם את מייקל טרנר, מצבם עכשיו היה טוב הרבה יותר, לא? עצוב לראות שחקנים גדולים הולכים ודועכים, וזה מה שקורה היום ללדניאן טומלינסון.

- איך זה שקלווין ג'ונסון לא בפרובול? מה, הוא אשם בכך שנפל איפה שנפל? מתי כבר אנשים ילמדו לבודד את הביצועים של השחקן מתוך ביצועי הקבוצה שלו?