אימפריה על ריטאלין

אורן נסים כבש כמה שערים בקריירה שלו, אבל לא בטוח שכזה. הוא קיבל מכבדה כדור משהו כמו תשעה מטרים אלכסונית מהשער, ושיחרר מהאוויר טיל אדיר לחיבור של מנחם קורצקי, שוער רמת השרון. זה היה מסוג השערים עליהם חלמת כשהיית ילד, ובטח על מה שקורה אחר כך. נסים קפץ מעל השלטים שמאחורי השער, קרא לכולם לבוא אליו, אבל כמעט אף אחד לא בא. רק אחרי שסימן בנחישות לחברים להגיע, נזלו לכיוונו 3-4 שחקנים ייצוגים ולא מאוד מתלהבים.

יותר מכל, הסצנה הזו מהמשחק נגד רמת השרון היא תמונת מסך של הפועל באר שבע בעונה הנוכחית: פאסיבית, מרוחקת ובעיקר לא שמחה. קצת מוזר עבור קבוצה שבמסיבת העיתונאים הרשמית שלה הצהירה שההנאה מהדרך והחוויה חשובה יותר מהתוצאה. קצת מוזר עבור קבוצה שכנראה, אחרי הרבה שנים, תחזור לליגת העל בעונה הבאה. מצד שני, זה לא הדבר המוזר היחידי בהפועל באר שבע. לא כל אחד יכול להבין. גם לא המאמן.

קשה למצוא בבאר שבע ובנגב קונצנזוס גדול יותר מאלונה ברקת, כשם שקשה למצוא הרבה אנשים יותר קונטרוברסליים מהאיש שבחרה להוביל את המועדון שלה, גיא לוי. זה הנושא בטייטל "המאמן הראשי".

ברקת מאמינה בלוי בכל לבה, אולי בגלל שבניגוד להרבה אנשים, האיש באמת בא לעבוד. בכל בוקר מגיע לוי למועדון ליום עבודה מלא, שברובו הוא עמל דווקא בענייני מחלקת הנוער. לוי גם משלב לא אחת שחקנים צעירים בהרכב, והוא כל כך מאוהב בעבודה עם הצעירים, עד ששנים משלושת הזרים שלו הם שחקנים בני פחות מ-21 .

לוי התחיל לא טוב עם חלק מהאוהדים, אולי בגלל שלא הכין שיעורי בית והעדיף לספר ש"זה כבוד לאמן בבאר שבע" וש"זה מועדון גדול". לוי אמר במסיבת העיתונאים הראשונה שלו "באתי בגלל אלונה". חלק מהאוהדים סתם נפגעו, אחרים ממש סימנו אותו. אפשר לחשוב שעשרות המאמנים הקודמים שהגיעו לבאר שבע תלו פוסטרים ענקיים של אלי ויצמן על הקיר.

אלא שלוי, לאחר אותה מסיבת עיתונאים, לא עשה עבודה קלה לסניגורים ההולכים והמתמעטים שלו ביציע. אל"ף, כיוון שהוא מעמיד קבוצה פאסיבית, כזו שנותנת ליריבה להניע כדור בהתחלה על מנת "שתרגיש בנוח". כל כך בנוח, שבחצי ממשחקי הבית העונה האורחת כבשה בוסרמיל ברבע השעה הראשונה - הפוך לחלוטין ממה שאפשר היה לצפות ממשחקי בית בבאר שבע, שגרמה בעבר הלא רחוק לקבוצות האורחות להשאיר את הנקודות בקסטינה. במחצית מהמשחקים, אגב, באר שבע נוצחה. האוהדים של באר שבע רואים את הפועל חיפה דורסת את הליגה ושואלים את עצמם למה לעזאזל הם צריכים להסתפק בכדורגל מפוחד, ולמה כל זה נראה כמו אימפריה על ריטאלין.

לוי, כאמור, נותן במה לשחקנים צעירים. אחד מהם הוא יוסי אלקיים, שלוי הפתיע כשהעלה אותו בהרכב הראשון נגד בני לוד. אלקיים שחקן צעיר, עם ביצים בגודל של וסרמיל. הוא הפגין משחק מלא בביטחון והשתלט מיד על הכדורים החופשיים, באחד מהם גם הבקיע שער מצוין. שבוע מאוחר יותר נגד הרצליה, ניחשתם נכון, אלקיים היה על הספסל קרוב ל-80 דקות, בריטואל שמדי פעם חוזר על עצמו עם שחקנים שונים. למה? כי לוי מקפיד להחליף הרכב בכל שבוע, עד שהדבר הכי מרתק במשחקים של באר שבע הם ההימורים מי יישלח הפעם ליציע ומי ינחת בהרכב אחרי חודש מחוץ לסגל.

כל אלה ועוד יוצרים את התחושה שלוי מנסה ללמד אותנו משהו שהוא יודע ואנחנו לא. נכון לכתיבת שורות אלו (המספר משתנה כל העונה), 27 שחקנים מאיישים את הסגל של הפועל באר שבע, שבפעם האחרונה שבדקתי לא משחקת בליגה האדריאטית. מה שמדהים יותר הוא שחרף הכמות החריגה של שחקנים בסגל, אין מחליפים בכל העמדות. במשחק האחרון שיחקו חלוץ וקשר על תקן מגנים, וזה נראה כמו שזה נשמע. בעצם, הרבה יותר גרוע. לאחרונה אפשר היה לקרוא בראיון עם גיא לוי שהוא מאוד בעד יציבות ובעד הרכב יציב. נו, זה קורה בערך כמו שנהנים בבאר שבע מהדרך ומהחוויה.

באשר לתהיות על אודות השינויים בהרכב, טוענים תומכיו של לוי כי בניגוד אליהם הוא נמצא באימונים, ואכן המבקרים לא נמצאים באימונים. למה? כי האימונים נסגרו לקהל לאחר שכמה מקללים כרונים הפכו אותם למפלט. בשנה שעברה, אגב, סשן קללות שכזה הסתיים כמעט בתגרה בין המאמנים לשחקנים.
כיוון שהקונפליקט לוי-אוהדים הפך להיות חזות הכל, גם הזזתם של הספסלים לצד השני של המגרש, הרחק מזעם האוהדים, תפסה כותרות. בהנהלה טענו שההזזה נועדה כדי שהשמש לא תסנוור את יושבי הספסל, טיעון שלא רבים קנו. מבחינתם, מדובר בעוד צעד שנועד להרחיק את לוי מהגרעין המקלל שמרוכז בשער 2, זה שישב מאחורי גבו של המאמן.

ימים יגידו האם הצעדים הללו יתרמו לשלוות הנפש של המאמנים בבאר שבע. בכל מקרה, בטווח הקצר מדובר לבטח בעוד צעד שמרחיק את הקבוצה מהאוהדים, ואת המועדון מהזהות שלו. בעניין זה מעניין לקרוא מה חושב המאמן הפופולרי ביותר בקרב אוהדי באר שבע בשנים האחרונות, לופא קדוש. "הקהל חזר למגרש, אלפים באים למגרש וזה מבורך, כך שאני חושב שצריכים לעודד אותם ולהתחבר אליהם", טוען המאמן הוותיק, "אלו דברים חשובים".

אם יש צעד שבהפועל באר שבע בורחים ממנו כמו מאש זה הניסיון להתחבר לקהל. בימים שקדמו למחאה הגדולה, זו שהביאה את ברקת לזינו, האוהדים והשחקנים היו מקיימים בתקופות הקשות ביותר מפגשים מהם בדרך כלל יצאו מחוברים יותר. השנה, כשביקשו האוהדים לארגן פגישה, נדחה הרעיון על הסף, כנראה בהתבסס על האמירה של לוי לפיה "הגיע בגלל אלונה". אלא שבעצם מדובר בעוד כשל בהכרת המועדון. מבחינת רבים, לוי מתנשא ומרוחק, בדיוק ההפך מקדוש.

ייתכן שגיא לוי צודק בניסיון לברוא באר שבע חדשה, יצרית פחות ומרוחקת יותר, ומי שטועה הוא הקהל. ואולי לא. בפחות מחצי שנה לוי הספיק לנהל מערכת יחסים רעועה עם הדובר, לזרוק ולהחזיר את אופיר חיים, אורן ניסים ודודי פדלון ,להוציא מסתיו אלימלך את האמירה המשמעותית הראשונה שלו (בעקבותיה אלימלך הלך הביתה), לרצות ולזרוק את יניב אלול ולאחרונה להתכסח עם סימיוני. אם זאת אירופה, אנחנו בבאר שבע לא יודעים מהי שכונה.

כדי להבין למה הכוונה, חשוב להתעכב על המקרה של סימיוני. במשך שבועיים רצופים שלח לוי את סימיוני, נער בן 34 ומלך שערי הקבוצה בעונה החולפת, להתחמם כחצי שעה רק בשביל לשלוח מישהו אחר למגרש. זה היה מופת להתנהלות צודקת מדי, כמעט דווקאית. כזו שהפכה בעיני רבים את סימיוני לשילוב בין קאקה וקדוש מעונה.

בחוש הצדק המפותח מדי שלו, לוי הצליח להפוך לדיבור היחידי סביב הקבוצה. אף אחד לא מדבר על מערכים, יריבות ושחקנים, השאלה הכמעט יחידה היא האם אתה בעד גיא לוי (ואוטומטית נגד סמיוני למשל) או נגדו. למזלו של המאמן, ברקת, שבשנה שעברה פיטרה לבקשת הקהל את בלבול ומינתה לבקשת אותו קהל את לנדאו, הולכת עם "המאמן הראשי" שלה. עד כדי כך, שלפני המשחק נגד רמת השרון חילקו אוהדים פלאייר עם נוסחת יום הדין :"קיללת את גיא לוי=קיללת את אלונה". פלא שהקהל קרוע?