ליגת הצפויות

ספרד שלחה העונה ארבע נציגות לשמינית הגמר, היא בישרה על סיפוריהן המרתקים של ברצלונה וריאל מדריד, על שערים וכדורגל התקפי, אבל גם על סנטוס מיראסיירה, אוהד של מארסיי שזכה להכיר צד נוסף של הכדורגל הספרדי הכל כך מוערך וטרנדי בתקופה האחרונה.

מיראסיירה, על פי הדיווחים אחד ממנהיגי האוהדים של הקבוצה מדרום צרפת, נעצר במהלך משחקה של קבוצתו מול אתלטיקו מדריד בתחילת אוקטובר אחרי שהוא וחבריו התעמתו עם המשטרה ביציע. הוא הואשם בזריקת כסא על שוטר, בדחיפת שוטר אחר ונשלח למאסר של שלוש וחצי שנים בכלא הספרדי אחרי הליך מהיר במהלכו הכחיש את העבירות המיוחסות לו.

בשנה שעברה היו אלו אוהדי בולטון ואברדין שטענו לאלימות קשה של משטרת הבירה הספרדית אחרי משחקים מול אותה אתלטיקו בגביע אופ"א ולפני כשנה וחצי נשמעו טרוניות דומות מצידם של אוהדי טוטנהאם, שהתארחו בסביליה. חלק מהקבוצות התלוננו באופ"א, ההתאחדות האירופאית אף הענישה את אתלטיקו בגלל מה שהוגדר כארגון לקוי במשחק מול מארסיי (וגם בגלל קריאות גזעניות של הקהל המקומי), אבל בית המשפט בספרד גזר על סנטוס מיראסיירה עונש מאסר של שלוש וחצי שנים.

לא היינו שם ואנחנו לא יודעים, המילה של האוהד שקולה למילה של המשטרה, אבל העובדות ברורות. אחת מהן היא שהתלונות על אלימות המשטרה הספרדית נגד אוהדים זרים חוזרות על עצמן שוב ושוב, השנייה היא שאת העונש של שלוש וחצי שנים, של 1277 ימים, של למעלה מ-76 אלף שעות בכלא שהטיל על אוהד מארסיי, בית המשפט הספרדי קיצץ ביום שלישי לשחרור בערבות של 6,000 יורו אחרי ערעור. שינוי מהקצה אל הקצה. הודאה בטעות? הודאה באיוולת? מה זה משנה? הכדורגל הספרדי הוא בכלל לאו מסי וסמואל אטו.

שער הניצחון של ראול במשחק מול באטה בוריסוב במחזור החמישי לא רק העניק לריאל מדריד עליית שלב והרבה אוויר לנשימה, הוא גם היה שערו ה-64 של החלוץ האגדי במפעלים האירופאים והשווה את שיא כל הזמנים של פיליפו אינזאגי. אלא שבדיוק יממה עברה והאיטלקי כבש שער שוויון דרמטי עבור מילאן מול פורטסמות בגביע אופ"א והעלה את מאזנו ל-65.

"אני חושב שהשער של ראול אתמול העניק לו את ההשראה", סיפר קרלו אנצ'לוטי אחרי ההתמודדות ואינזאגי עצמו הודה: "זה נכון שאני עוקב אחרי הסטטיסטיקה שלי, אבל ראול צעיר ממני ואני חושב שבסופו של דבר הוא יעבור אותי". מאז עבר עוד מחזור של ליגת האלופות וראול לא רק שהשווה, אלא כבש צמד מול זניט ועבר את אינזאגי.

לאנדריי שבצ'נקו יש 61 שערים ולרוד ואן ניסטלרוי 60, אבל כרגע נראה שלפחות העונה התחרות היא בין הספרדי לאיטלקי, שכנראה ידליקו אחד את השני כל עוד הם פעילים. מילאן צפויה להגיע רחוק במפעל שלה, סביב ריאל מדריד ישנם לא מעט סימני שאלה. אנחנו בכל מקרה נמשיך לעקוב.

זה לא קשור ישירות לליגת האלופות, אבל כן לשחקן שמשחק בה ולקבוצות שמשתתפות בה. קרים בנזמה כנראה לא יישאר עוד הרבה זמן בליון, למרות שזו מתכננת לדרוש עבורו סכומי כסף גבוהים במיוחד. העונה כבר הספיק הסטאר הצרפתי לפרט על התכניות שלו לעונה הבאה: "אני אוהב את ספרד. בעונה הבאה אשחק בריאל מדריד או בברצלונה".

בפברואר הצהיר הצרפתי בפני עיתון קטלוני ש"ארצה לשחק מתישהו בברצלונה, מי לא היה רוצה?". כעבור חמישה חודשים התראיין לתחנת רדיו צרפתית ואמר: "אני אוהב את ריאל מדריד, את החולצה שלה, את המועדון ואת מה שהוא מייצג".

הילד הצרפתי התחצף לאלוהי הכדורגל והוא אפילו לא עשה את זה בכוונה. אלפרדו די סטפאנו כבר סגר אצל הקטאלונים לפני יותר מחצי מאה ושיחק בסופו של דבר בריאל, אבל נדמה שהדברים של בנזמה תואמים במדויק את הכדורגל המודרני. לעבר, להיסטוריה, ליריבות על גווניה השונים, אין חשיבות מבחינתו של שחקן שכרגע מצהיר שהוא רוצה לככב בליגה הספרדית, אבל בסופו של דבר יילך למי שתשלם את הכסף עבורו ואולי גם תציע לו חוזה יותר נוצץ, יתכן מאוד שבליגה אחרת.

כשגבי היינצה הביע את נחישותו לעזוב את מנצ'סטר יונייטד, אלכס פרגוסון עמד על רגליו האחוריות כדי שהוא לא יעבור לליברפול השנואה והארגנטינאי נחת בסופו של דבר במדריד. אם מישהו מחפש סיבות לגדולה של הסקוטי, שיבחן גם את הדברים שמעבר למגרש, אלא שפרגוסון שייך לדור הולך ונעלם ואי אפשר לדרוש מקרים בנזמה או מכדורגלנים רבים אחרים להבין את זה. מצד שני הוא לפחות יכול לצאת בפחות הצהרות.

שתיים מארבע העולות לחצאי גמר ליגת האלופות בעונת 2003/4, מונאקו ודפורטיבו לה קורוניה, כבר מזמן מכירות את המפעל הזה דרך הטלוויזיה. לעומתן, הקבוצה השלישית שלפחות אז נחשבה לבעלת סדר גודל דומה, פורטו, מוכיחה שוב ושוב שהיא כאן כדי להישאר.

שש שנים עברו מאז בוטל שלב הבתים השני ובחמש מתוכן עלתה הקבוצה הפורטוגלית לפחות לשמינית הגמר. העונה היא עשתה את זה אחרי לא מעט קאמבקים ובעיקר בזכות הניסיון והעובדה שהמפעל הזה כבר זורם לה הרבה זמן בדם. המאבקים של הקבוצה החלו כבר בקיץ, אחרי שהקבוצה הושעתה מהמפעל בגלל חשדות להטיית משחקים בפורטוגל באמצע העשור, אבל זכתה בערעור.

במחזור השני הובסה אלופת פורטוגל 4:0 על ידי ארסנל ובמחזור השלישי הנחילה לה דינמו קייב הפסד בית שני בלבד ב-22 משחקי הבית האחרונים שלה במפעלי היבשת. המשך דרכה של פורטו בליגת האלופות נראתה אז קצר מאי פעם, אלא ששער ניצחון של לוצ'ו גונזאלס בדקה ה-92 במשחק מול דינמו בקייב, הסיט את הפורטוגלים לדרך חדשה ובהמשך לעלייה לשלבי ההכרעה הכל כך מוכרים לה.

אחרי שכבר השלימו מזמן את ההשתלטות על הליגה שלהם וגרמו לבנפיקה הענקית להסמיק מבושה פעם אחר פעם ב-15 השנים האחרונות, הדרקונים מוכיחים בכל שנה מחדש שלמרות שאף אחד לא מדבר עליהם ועל אף שהם לא נהנים ממשאבים דומים לאלו של נציגות הליגות הגדולות, לניסיון ולהיכרות עם הבמות הגדולות אין תחליף.

האנטיתזה הגמורה לפורטו השנה הייתה פיורנטינה. הקבוצה האיטלקית עלתה לליגת האלופות על חשבונה של מילאן שנשארה עם פירורי גביע אופ"א, אבל כשלה שוב ושוב ולמרות שהסגל שלה לא פחות טוב מזה של יריבתה בשלב הבתים, ליון, היא נשארה עם סיכויי העפלה קלושים להעפלה לשלבי הנוק אאוט כבר אחרי כמחצית הדרך.

למחזור האחרון הגיעה פיורנטינה ללא ניצחון ועם מאבק מאכזב על מקום בגביע אופ"א והשוער סבסטיאן פריי ניתח אחרי הפסד ביתי לאלופת צרפת: "מה שהיה חסר לנו זה הניסיון ברמות הללו. יש לו הרבה מאוד חשיבות בליגת האלופות. אתה צריך לדעת איך להתמודד עם מצבים קשים ואנחנו לא הצלחנו לעשות את זה".

רגעים קשים הם בדיוק הדברים איתם התמודדה פורטו העונה, רגעים קשים היו לליון, שפיגרה מול אותה פיורנטינה 2:0 בבית במחזור הראשון, אבל ידעה לחזור ל-2:2 בדקות הסיום. אלופת צרפת ואלופת פורטוגל העפילו לשלב שמינית הגמר הכל כך מוכר להן, פיורנטינה הפכה לנציגה היחידה של אחת משלוש הליגות הגדולות שלא המשיכה הלאה.