1. בדיוק כשחשבנו שהכל ברור, הם משכו אותנו חזרה לבלגאן. הג'טס הפסידו, מיאמי ניצחו בבפאלו (סליחה, טורונטו) וה-AFC מזרח שוב נפתח לרווחה. מבין שלוש הקבוצות שמתחרות על ראשות הבית, הפטריוטס והג'טס זכו להרבה יחסי ציבור העונה אבל דווקא מיאמי, שעברה את המהפך הכי גדול, נשארה קצת בצל. קשה להאמין שזה היה בקושי לפני שנה, אבל רק בזכות ניהול משחק גרוע של (איך לא) בריאן ביליק ניצלו הדולפינס מהגורל ממנו מנסים להמלט הליונס העונה. והנה, שנה אחרי, הם עם מאזן 5:8 וסיכוי סביר להכנס לפלייאוף, אם יצליחו לנצח בשלושת משחקיהם האחרונים (כולל זה במחזור האחרון במדולנדס). מעכשיו אל תגידו בוב הבנאי, אימרו ביל הבנאי.
2. אבל לא רק במיאמי היה מהפך השנה, קבלו נתון די מדהים: ארבעה מאמנים חדשים יש בליגה באטלנטה, במיאמי, בבולטימור ובוושינגטון ולכולם יש מאזן חיובי. בכל המקומות מדובר במאמן יחסית לא מוכר, שהגיע ממשרת מתאם, ולקח קבוצה שהיתה בקאנטים ותוך שנה הפך אותה למועמדת לפלייאוף. מה אפשר ללמוד מזה? קודם כל, שה-NFL היא בהחלט ארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות האמיתית, מקום שבו בזכות חוקי השכר אפשר להפוך קבוצה על פניה בקלות יחסית (בניגוד לליגות כמו ה-MLB וה-NBA, שם החוזים מובטחים ומאמן תקוע שנים עם קבוצה שבנה קודמו). בנוסף, ההצלחה של מאמנים לא מוכרים היא עדות דווקא לקיבעון השורר בליגה (ובאמריקה בכלל), שמעדיף סוסים זקנים ומוכרים על פני פרצופים חדשים. אולי בזכות העונה גם זה יישתנה.
3. כמובן, אם דיברנו על פארסלס, אי אפשר בלי לדבר על הקבוצה הקודמת שלו. שלושה שבועות הצלחנו להמנע מדיון בדאלאס קאובויס אבל כמו כל דבר טוב, גם לזה יש סוף. המשחק מול פיטסבורג היה גמור הלכה למעשה בדקות האחרונות, ולמי שראה אותו לא היה ספק שדאלאס הולכים לנצח אותו, במיוחד לאחר הכישלון של פיטסבורג לצמצם את הפער בדאון רביעי ואחד (החלטה שעוד שניה נקדיש לה פסקה משל עצמה). אלא שאז באה קריסה לא ברורה ששיאה במסירה הטפשית של רומו שהוחזרה לט"ד שנעץ את המסמר האחרון בארון של דאלאס. וכאילו שזה לא הספיק, אחרי המשחק הגדיל לעשות ג'רי ג'ונס והאשים את מריון בארבר בהפסד באומרו שהוא היה צריך לשחק פצוע. כרגיל בדאלאס, הקרקס חוגג. נו, ג'רי, כולנו יודעים שאתה רוצה קצת צומי, אבל לא עדיף לקבל אותה בזכות אליפות?
4. לגבי ההחלטה של טומלין ללכת על דאון רביעי ויארד אחד מהאנדזון במצב שהוא בפיגור 10 ועוד הרבה זמן (משהו כמו 12 דקות) על השעון. ההחלטה הזאת היתה מטומטמת על פי משהו כמו עשרה קריטריונים שונים. אם היה מילון להחלטות פוטבול, ליד המילים "נו-בריינר" היה כתוב לבעוט פילד גול ולהקטין את ההפרש לט"ד בלבד. אבל פוטבול בפרט וספורט בכלל הוא אף פעם לא משוואה חד-חד ערכית, ואולי ההחלטה הזאת, שהיתה שגיאה בכל מובן, כן הכילה בתוכה אלמנט חיובי אחד, כזה שלא ניתן למדידה, שאומר שבהחלטה שלו ללכת על הדאון הרביעי שידר טומלין לשחקנים שלו שהוא מאמין בהם והוא הולך לנצח את המשחק הזה. אי אפשר לומר שבזכות ההחלטה הזאת בסופו של דבר פיטסבורג ניצחה כנראה שזה היה יותר קשור לטעויות של הצד השני אבל אם השחקנים של טומלין מאמינים בזה, אולי הוא הרוויח לעצמו עוד כמה נקודות זכות בדרך למאבקים הקשים בפלייאוף.
5. האם הברט פארב האמיתי מוכן לעמוד? האם הג'טס האמיתיים מוכנים לעמוד? אם אחרי ההפסד לדנבר הנחנו שמדובר בכישלון רגעי מול מאצ'אפ לא מתאים, הרי ההפסד לסן פרנסיסקו כבר מעלה סימני שאלה רציניים לגבי היכולת של הג'טס ובמיוחד צוות האימון שלהם. אחרי שהיה נראה שלמדו את הלקח מהמשחקים המוקדמים וידעו לאזן את משחק ההתקפה שלהם בין הריצה למסירה, הרי שבשני המשחקים האחרונים אנחנו רואים שוב חזרה למחלות הילדות של זריקה בלתי מבוקרת, למרות שתומאס ג'ונס מצליח לרוץ בלי שום בעיות בפעמים הבודדות שנותנים לו (עשר פעמים בלבד במשחק מול הניינרס). לא ברור לי מה הסיפור של מאנג'יני והאם יש לו פשוט זיכרון של דג, אבל קבוצה שעושה פחות מ-200 יארד כוללים מול קבוצה לא סופר-הגנתית כמו הניינרס צריכה לעשות בדק בית רציני.
קרבן הניחוס: שימי עסיס
6. דברים שאני שונא:
- אנשים שיורדים קומה אחת במעלית.
- נהגי מוניות שמתקמצנים על מזגן.
- אנשים שמדברים על "האח הגדול".
- מחזירי בעיטות שיוצאים מהאנדזון למרות שהם עמוק בתוכו ונעצרים אחרי עשרה יארד.
7. כמו תמיד כשהמדור מחמיא לקבוצה, באה אותה קבוצה ובועטת בחוזקה בדלי, כשהקורבן התורן הפעם היתה טמפה ביי. האמת היא, שהמשחק הזה היה יותר צמוד מאשר התוצאה הסופית מרמזת (היה שיוויון בסוף הרבע השלישי) אבל זה עדיין לא מצדיק את ההתפרקות ההגנתית, במיוחד על הקרקע, של הבאקנירס, במיוחד במשחק שהיה אולי הכי חשוב שלהם העונה ועוד בפריים טיים. כמעט 300 יארד הרשתה טמפה ביי לצמד הרצים של קרולינה לחגוג עליה וכשזה קורה, אפילו יום קריירה של אנתוני בריאנט (200 יארד באוויר) או עוד יום במשרד של ג'ייק דלהום (שני אינטרספשנס) לא הספיקו. ומה תגידו על קרוליינה? אף אחד לא לוקח אותם ברצינות (מודה, גם אני) והם צוחקים כל הדרך לפלייאוף. תענוג הבית הזה.
8. הרבה מזל טוב לאריזונה קרדינלס שעולה לפלייאוף לראשונה בעשור הנוכחי (ומשאירה את בפאלו בתור קבוצת הלא-אקספנשן היחידה שלא עשתה זאת) ועושה זאת בסטייל, כראש בית. קשה להגיד שהקרדינלס הרשימו השנה באמת משחק ההתקפה שלהם חד מימדי לחלוטין, משחק ההגנה לא מדהים בלשון המעטה, והסיבה המרכזית שהם בפלייאוף היא הבית החלש שבו הם משחקים. אבל כל זה לא משנה כרגע, כי כמו שלמדנו שנה שעברה (וכמו שאנחנו מקפידים להגיד בערך כל שבוע מאז) בפלייאוף הכל יכול לקרות. אבל מה שבאמת חשוב לקרדנילס זה לאו דווקא הפלייאוף הנוכחי, אלא לנצל את ההצלחה העונה כדי לרשום דף חדש בתולדות המועדון ולהשאיר את המסורת הלוזרית שלהם מאחור.
9. כשהסתכלתי על טורים קודמים גיליתי לתדהמתי שכל קבוצה בליגה קיבלה התיחסות בשלב זה או אחר, למעט יוסטון, שלמעט פה ושם נאצות כלפי סייג' רוזנפלס, לא קיבלה יחס בכלל. אז נכון שיוסטון לא הולכת להיות בפלייאוף כמו כל שנה מאז היווסדה ב-2002 אבל כבר בתחילת השנה היתה לי הרגשה טובה לגביה, ולמרות שההרגשה לא התממשה השנה, לקבוצה הזאת יש את הבסיס הנכון התקפי והגנתי כדי להוות איום אמיתי בשנים הבאות. בהתקפה, יש להם אולי את הרסיבר הכי טוב בליגה, אנדרה ג'ונסון, סטיב סלייטון היה הרוקי ההתקפי של השנה אם לא מאט ראיין ומאט שאוב בריא הוא ק"ב לגיטימי בליגה שצמאה למנהלי משחק איכותיים. גם בהגנה יש ליוסטון את התשתית המתאימה, כשמריו וויליאמס מוכיח כל שבוע שטוב עשו הטקסנס שהעדיפו אותו על רג'י בוש. אז מה חסר? קצת מזל, קצת פחות סייג' רוזנפלס וקצת אמונה בעצמך. שנה-שנתיים והם שם.
10. בטח גם אתם שמתם לב:
- שגם מים הם מאוד דרינקבל, אבל אף אחד לא חושב לקרוא להם בירה.
- שתמיד כשמראים סטטיסטיקה כמו "שון פייטון עם מאזן 0:17 כשהוא בפיגור ברבע האחרון", הסטטיסטיקה הזאת נשברת.
- שכמו ילד קטן, כל מה שדונובן מקנאב היה צריך זה שיעמידו אותו בפינה כדי לחזור לעצמו.
- ושאולי, רק אולי, הוא יצליח לגמור את העונה בריא.
- שאין סיכוי שדטרויט תצליח לשמור על העונה המושלמת בפלייאוף.
- שבקצב שהניינרס התחילו לנצח, בקרוב אנחנו הולכים לראות מאמנים מורידים את המכנסיים שלהם בכל רחבי הליגה.
- שפייר תומאס זה בלא ספק השם הכי גיי לשחקן פוטבול אי פעם.
- כן, אפילו יותר מרנדל גיי.
11. מזמן לא נתנו סעיף בונוס והשבוע מגיע לכם אחד. אי אפשר לסיים את השבוע בלי לומר משהו על ויסאנטה שיאנקו, שנחשף במלוא תפארתו בחדר ההלבשה של מינסוטה במהלך צילומים של רשת פוקס. אז נגיד. מה משותף לפילוסוף ולויסאנטה שינקו? שניהם זורקים את החברות שלהם כי הן לא עמוקות מספיק. עוד משהו? ויסאנטה שינקו מתרחץ בנהר, בא אליו הפיל אומר לו "עם זה אתה רוצה גם לשתות??"