המאמן תמיד אשם

בחלומו, כך מספרים לנו, ראה פרעה שבע פרות הולנדיות עולות מן היאור, יפות מראה היו ומלאות בשר. הן שוטטו להן מדושנות ומאושרות באחו, מרכלות על הא ודא, מלקטות עשב וחושבות כמה יפים הם החיים. לא הספיקו לחשוב ומיד עלו להן, מאותו היאור, שבע פרות הודיות, רעות מראה ולא כל כך מלאות בבשר. וכך, בלי שום הסבר או משחק מקדים, אכלו הפרות ההודיות את עמיתיהן ההולנדיות. יוסף שלנו פירש את חלומו של המלך במה שכולנו כבר מזמן יודעים: מסלול החיים מלא בעליות וירידות. יש תקופות טובות ותקופות רעות, והחוכמה היא להבין את העיקרון ולדעת לקבל אותו: יש לנצור את השנים הטובות ולתכנן בעזרתם את העתיד ובמקביל יש להפנים שגם תקופות רעות הן חלק מהתהליך ובהן יש להכשיר את הקרקע לתקופות הטובות שבדרך.

הבעיה המרכזית היא שבמקרים רבים התקופה הרעה אינה בשליטתנו: החקלאים לא יכולים לשלוט בכמות הגשם בדיוק כמו שבעתות משבר, כמו היום, לחברות ההייטק ועובדיהן אין שליטה על כוחות השוק. "כל קבוצת ספורט חווה עליות וירידות", אני בטוח שאם תבדקו את זה לעומק תגלו שעוד לא קם המאמן שמשפט בסגנון זה לא יצא לו מהפה. זה הספורט: יש פציעות, שחקנים מתחלפים, הנהלות מתחלפות, התקציב משתנה, התקציב של היריבות משתנה, יש אין ספור סיבות לחוסר הצלחתה של קבוצה אבל משום מה הפתרון הוא אחיד - המאמן תמיד אשם. הוא לא מנוסה, אין לו שיטה, הוא שבע, לא מתחבר עם השחקנים ולפעמים הוא באמת לא מתאים. אבל תמיד הוא אשם.

מנצ'סטר יונייטד נחשבת למועדון הספורט מספר 1 בתבל. המועדון זולל תארים, מגדל שחקנים והוא לא כל כך מהר, בלשון המעטה, מפטר מאמנים. 22 שנה כבר מאמן שם אלכס פרגוסון, אבל הוא כבר אף פעם לא יהיה אשם. נכון, שחושבים על זה עכשיו, אחרי כל התארים שהוא השיג, צריך להיות טיפש גמור בשביל לשחרר אגדה מהלכת, אבל ב-86', כשהוא נחת ביונייטד, הוא הגיע בסך הכל כמאמן אברדין הקטנה מהליגה הסקוטית. בשנה הראשונה לכהונתו מנצ'סטר סיימה את הליגה במקום ה-11 המכובד, בשנה הרביעית הוא זכה בתואר הראשון (גביע ב-90') ורק לאחר שבע שנים, אפרופו יוסף, הוא הצליח להשיג את אליפות הליגה האנגלית ומאז הוא לא הפסיק. מישהו יכול לתאר לעצמו קבוצה בכירה וזוללת תארים בארץ שהייתה מגבה מאמן שבע שנים בלי אליפות?