ציפי לבני של הכדורסל

על "קדימה" נוהגים לומר יריביה הפוליטיים, כי היא מפלגת אווירה. הכוונה היא שמדובר בגוף פוליטי אופנתי אך נעדר הישגים או אידיאולוגיה מגובשת, בדיוק כמו העומדת בראשו, ציפי לבני. שרון דרוקר הוא המקבילה הספורטיבית של לבני. איכשהו, למרות רזומה שנוי במחלוקת, הוא הוזכר גם בקיץ האחרון וגם בימים שקדמו לפיטוריו של אפי בירנבוים כמועמד מוביל לאימון מכבי תל אביב. עכשיו הוא עומד לנחות בה כעוזר, ומדברים בו כיורש הפוטנציאלי של פיני גרשון.

מבחינה מקצועית, הקריירה של דרוקר היא רכבת הרים, שנעה בין הישגים לכישלונות מפוארים: אחרי עונה ראשונה מצוינת עם מכבי רעננה, השנתיים הבאות היו כושלות; בעונה בה הניף את גביע יול"ב עם הפועל ירושלים, לא הצליח להוביל סגל נפלא, בראשות וויל סולומון וקלי מקארתי, לפיינל פור בליגה הישראלית. בעונה הבאה הודחה ירושלים באותו שלב, אחרי הפסד מביך להפועל ת"א הבינונית. הוא זכה עם אוראל גרייט בגביע האתגר, אך לא הבריק בליגה המקומית; פוטר מריטאס וילנה ואז זכה באליפות עם אוסטנד; בעונה שעברה הניף גביע, ולאחר מכן הודח במפתיע ברבע גמר הפלייאוף.

לאורך כל הדרך, אחרי ניצחונות ואחרי הפסדים, הקפיד דרוקר לומר "תודה לבחורים", התעקש לשמור על חיוביות בכל מצב וסירב להסגיר רגשות שליליים, לעיתים באופן מקומם. הוא נצר לדור המאמנים החדש של ישראל, ששאב השראה מפוליטיקאים משופשפים ומאברהם גרנט. כמו מאמן צ'לסי בעבר, דרוקר הקפיד לשמור על יחסים משופרים עם עיתונאים וגם עם גורמים במוקדי כוח - גרשון ורענן כץ, למשל. עכשיו הקשרים השתלמו.

אלא שאי אפשר לבטל לחלוטין את כישוריו. הוא זיווג אידיאלי לפיני גרשון, ששונא את העבודה היומיומית באימונים ומעדיף להתוות את השיטה ולנהל את המשחקים. דייויד בלאט ודן שמיר תפוסים ברוסיה, ויחסיהם עם גרשון ממילא כבר לא משופרים כבעבר, בעוד הנישואים עם ארז אדלשטיין באולימפיאקוס עלו על שרטון הפיטורים.

דרוקר, וורקוהוליק וחולה כדורסל, מסוגל להשלים את פיני ולעשות את העבודה השחורה במקומו. עם זאת, ספק גדול אם הוא יכול להיכנס לנעליו בעוד שנתיים או שלוש. מאמנים אופנתיים כמוהו, בדיוק כמו מפלגות אווירה, מצטיינים בלהיבחר, אך קצת פחות בלמשול.