ימות משיח

את הדיכאון חטפתי לפני שבועיים, לאחר שגיליתי שאנחנו הם אלו שמארחים את הדרבי, מה שאומר שאני חייב ללכת כי יש לי מנוי ולכן התירוץ האולטימטיבי של "אני לא אתרום לקופת מכבי את עלות הכרטיס" לא תופס. כמובן שלא רציתי לקום בבוקר מהמיטה וברור שלא יצאתי מהבית או דיברתי עם נפש חיה. העובדה כי אני גר 2 דקות הליכה מבלומפילד הקלה עליי מאוד ואפשרה לי להגיע למגרש ברגע האחרון והכל על מנת לא לצבור מתח מיותר בדקות שעד שריקת הפתיחה.

בדרך הקצרה המובילה לאצטדיון מביתי דממת אלחוט, דבר שלא הסתדר עם העובדה שכבר מספר דקות קודם לכם קיבלתי עדכון שהמגרש מפוצץ. השקט לפני הסערה העלה אצלי את סף הלחץ או איך שמיטיב לבטא זאת עובד מהסביח בגבעתיים - השקט מסוכן ועלול להוביל להרעשות כבדות על גזרתינו.

כשנכנסתי לאצטדיון הבנתי שהגיעו ימות משיח. שלט ענק קידם את פניי מכיוון שער 11: "חשבתם שנגמרו לכם הסרטים? תראו מי עומד על הקווים". האמת לא באמת חשבנו שנגמרו הסרטים, חשבנו שנימני עוד יחזור, אבל אז הסתכלנו על הקווים ונזכרנו, נימני לא ישחק יותר. הוא כבר לא שחקן, הוא "משיח" ואיתו, חושבים בליבם אוהדי מכבי, אנחנו לא יכולים להפסיד כי הם מ פ ח ד י ם !!!

לרגע קינאתי באוהדים בצהוב, אחר כך ריחמתי עליהם, הם נראו כל כך מאושרים וטרדות היום יום נשכחו כלא היו: עוצמתו של הצד האדום, שיטת המשחק, הבלמים איטיים, אין מגן שמאלי ו/או מגן ימני, העובדה שאין מאמן על הקווים, הכל שטויות. האמונה בליבנו, נימני לצידינו והרי "אין עוד מלבדו".

אחת השאלות הקשות שאופפות את הסיבות שגרמו לחורבן בית שני היא, בלי ספק, השאלה כיצד העזו היהודים להניף את נס המרד נגד הרומאים? איך עלה בדעתם להתגבר על האימפריה האדירה בתבל? כיצד תיארו לעצמם את מהלך המלחמה? והשאלה החשובה מכל, על מה בדיוק אם כן השליכו יהבם?

ההסבר טמון בעובדה שבימים ההם, ימי התקוות המשיחיות, המתכון להצלחה לא כלל את השיקולים ההגיוניים, הצבאיים והמדיניים אלא את האמונה הדתית העיוורת שהמלחמה ברומא תהיה מלחמת אחרית הימים, מלחמה בה יופיע אלוהים ויושיע את בניו. הטענה כי לא ניתן לנצח את רומא הייתה חסרת משמעות לאנשים שהאמינו בכל ליבם שאלוהים ירד מהשמיים וינצח עבורם. המניעים של המרד היו משיחיים, יחסי הכוחות היו לרעתם, אפילו ניהול הקרבות היה לרב בלתי הגיוני, כי מה ערכו של ההיגיון בשביל מי שמצפה שאלוהים בכבודו ובעצמו ישתתף במערכה...

בלילה שהגעתי הביתה, להוט לראות את התקצירים והתגובות על הניצחון היוקרתי, גיליתי מה רבה היא החשיבות שרוחשים בצד השני של העיר לתקוות המשיחיות. המשיח מת, יחי המשיח החדש ! פיני חזר!