תוכנית כבקשתכם

עונת הפוטבול נכנסת לשלביה המכריעים, זמן טוב לעשות דירוג עוצמה שישקף את מצבן הנוכחי של קבוצות הליגה, וסיכוי ההצלחה (או הכישלון) שלהן בחודש דצמבר והלאה. עליי לציין, כי הדירוג נקבע לא על פי המאזן, אלא על פי כושרן הנוכחי של הקבוצות, אשר חלקן מתחברות בשלבים הללו וחלקן מתפרקות לחלוטין.

32. דטרויט ליונס (11:0). מעניין לציין כי בחמשת המשחקים האחרונים הליונס הובילו בשלבים מסוימים, ואף לפעמים בהפרשים גדולים (ע"ע המחזור הקודם). אולם, הם נזכרו בכל פעם שהמטרה האמיתית בפוטבול היא לא, חלילה, לנצח, אלא לזכות בבחירה הראשונה בדראפט. המאזן הנוכחי של הקבוצה בהחלט משקף דבקות במטרה זו.

31. סינסינטי בנגלס (1:9:1). רמת הכישרון של שחקניה לא עולה על זאת של דטרויט, אבל הם לפחות מתאמצים. עם זאת, הקבוצה נראית מפורקת לגמרי בכל העמדות משני צידי הכדור, מבלי שיש לה כרגע איזשהו שלד שחקנים עליו ניתן לבנות את ההרכב העתידי.

30. סיאטל סיהוקס (9:2). סיאטל מהווה מקרה קלאסי לקבוצה שפספסה את הרגע שבו היא צריכה להתחיל בבניה המחודשת. הרגע הזה היה מיד אחרי ההפסד שלה בסופרבול.

29. סט. לואיס ראמס (9:2). אחרי תקופת התלהבות קצרה, הראמס חזרו למה שהם באמת. התקפת מסירה – אין, התקפת ריצה – סטיבן "פצוע כל הזמן" ג'קסון; הגנת ריצה – אין; הגנת מסירה – אין; ניצחון בתוך הבית המזעזע שלהם – אין.

28. קנזס סיטי צ'יפס (10:1). לכאורה, אין כל הבדל בין המצב של קנזס סיטי לבין מצבן הקבוצות, אותן היא מקדימה. אולם לפחות בהתקפה, יש לה גרעין של שחקנים צעירים שעליו תיבנה קבוצת העתיד. דוויין בואו הוא כוכב כבר היום וברנדן אלברט מצטייר כשחקן קו התקפה מעולה, שמסוגל לשחק בכל העמדות, למעט סנטר.

27. אוקלנד ריידרס (8:3). בכל בוקר, בזמן שאל דייויס מקבל עירוי של דם בתולי האמור להאריך את ימיו עד הזכיה של קבוצתו בסופרבול, הוא קורא את רשימת השחקנים החופשיים בפגרה הקרובה. "אחחח, העונה לא הלך לי, אבל בעונה הבאה אני אראה לכולם מאיפה משתין הדג! הבעיה היא שיש פחות ופחות תושבי אוקלנד שמוכנים לתרום לי את דמם... אהההה, חבר'ה, בזהירות עם הקטטר!".

26. סן פרנסיסקו פורטי-ניינרס (8:3). הסיבה היחידה שבגללה הניינרס מדורגים מעל הראמס היא הניצחון במשחק היחידי ביניהם עד כה. שאר הנתונים הם די זהים.

25. פילדלפיה איגלס (1:5:5). היאוש וחוסר האונים אותם הפגין אנדי ריד במהלך המשחק נגד בולטימור ואחריו, מוכיחים באופן סופי שהוא איבד את הקבוצה לחלוטין. אוהדי האיגלס יכולים רק לקוות שהברדק העכשווי יגרום אפילו לבעלים אפאטי כמו ג'פרי לוריה, להתערב בנעשה ולשים קץ לנוכחותו של ריד על הקוים.

24. קליבלנד בראונס (7:4). בריידי קווין התחיל לא רע מול דנבר, אך משם הלך והדרדר עד המשחק הלא מוצלח מול יוסטון עם 8/18 ל-94 יארד, שתי חטיפות ופציעה שגרמה לו את העונה. בהגנה של הקבוצה אין אף שחקן שראוי לציון, לא לחינם היא נמצאת במקום ה-27 בליגה.

23. ג'קסונוויל ג'אגוארס (7:4). פציעות פגעו קשות בקו ההתקפה של הקבוצה, וכתוצאה מכך בהתקפת הריצה. במבנה הנוכחי שלה, עם גרארד בקוורטרבק וללא תופס אחד ראוי, ההתקפה של ג'קסונוויל נראת אבודה. גם ההגנה חסרה פליימיקרים. רג'י נלסון, שהבטיח רבות בעונת הרוקי שלו, משחק מזעזע בעונה הנוכחית. הקבוצה נראת כרגע מעבר לשיאה, כאשר במקביל מתעורר ספק ביכולתו של מאמנה לטפל בבעיות של הקבוצה.

22. יוסטון טקסנס (7:4). לקבוצה יש פוטנציאל ענק. ההתקפה שלה היא מס' 5 בליגה ביארדים. אנדרה ג'ונסון וקווין וולטר הם אחד מצמדי התופסים הטובים בליגה, היות שמצליחים בצורה בלתי רגילה, למרות שמשחקים לצד קוורטרבקים גרועים. גם סטיב סלייטון הוא רץ צעיר נהדר. כל מה שהטקסנס צריכים, זה לשפר את ההגנה (26.6 נקודות למשחק) ולהגיע למצב של יציבות בעמדת הקוורטרבק.

21. סן דייגו צ'ארג'רס (7:4). טומלינסון שוקע והליינבקרים של הקבוצה לא מתפקדים. התוצאה? מקום 25 בהתקפת ריצה, ההתקפה של היריבות חוגגות על הקרקע (4.1 יארד לנשיאה), ולאנטוניו קרומרטי קשה הרבה יותר לחטוף כדורים מאשר בעונה שעברה (2 לעומת 10).

20. בפאלו בילס (5:6). טרנט אנדוארדס לא הצליח להימנע מההתנגשות ב-"חומת הרוקי", גם כשהתנגשות זו הגיעה בעונתו השניה. כפי שכבר נאמר בעבר, הבילס תלוים לגמרי בביצועים של אדוארדס, וכאשר הוא מתקשה – כל הקבוצה לא מתפקדת. 54 נקודות מול הצ'יפס? בחייכם, זה היה מול ההגנה האחרונה בליגה.

19. שיקגו ברס (5:6). בניגוד לעבר ההגנתי, הקבוצה של לאבי סמית' נאלצת במצבה הנוכחי להסתמך על ההתקפה, כשאינה רגילה ואינה בנויה לזה. תארו לעצמכם מה היה קורה לברס אם מאט פורטה לא היה הופך לסופרסטאר כבר בעונתו הראשונה, וקייל אורטון לא היה מתגלה לפתע כקוורטרבק לגיטימי.

18. גרין ביי פאקרס (6:5). עד לפני משחק המאנדי נייט האחרון, ההגנה של הפאקרס דורגה ראשונה נגד המסירה. כמובן, כשאתה משחק בבית שבו התקפת המסירה של היריבות ממוקמת במקומות 20, 25 ו-26, הסטטיסטיקה שלך תהיה רחוקה מלשקף את המציאות. במפגש מול התקפת מסירה אמיתית כמו זאת של הסיינטס, הגנת המסירה של גרין ביי נראתה בדיוק כפי שהיא באמת – כבדה ואיטית.

17. דנבר ברונקוס (5:6). אני עדיין מרגיש שמיקמתי את הברונקוס גבוה מדי. באמת, קבוצה שההגנה שלה היא במקום ה-28 בליגה? קבוצה שמשחקת בבית עלוב, ואפילו בו היא מצליחה להפסיד במייל היי לקבוצה כמו אוקלנד?

16. ניו אורלינס סיינטס (5:6). התקפת מסירה קטלנית בשילוב עם משחק ריצה והגנה מזעזעים – זהו המתכון הבטוח לכישלון בדצמבר ובמיוחד בינואר, במידה שהסיינטס יגיעו עד לשם. גם מזל אין להם, הם נפלו בבית התחרותי ביותר בליגה.

15. מינסוטה וויקינגס (5:6). קשה לשחק ללא קוורטרבק וללא ספיישל טימס. כל מה שנדרש מהנ"ל בקבוצה שבנויה על הגנה ומשחק ריצה, זה לא לעשות שטויות. לצערם של הווייקינגס, כמות השטויות שלהם היא אסטרונימית. איך חוטפים 9 TD בהחזרה של בעיטות, חטיפות או פאמבלים, ועוד שלושה כאלה אחרי שפררוט נחטף פעמיים בקו השישה יארד, ועוד פעם בקו האחד עשר יארד של קבוצתו?

14. מיאמי דולפינס (5:6). חתול הבר שולט! מסתבר שבמערך הנכון וניהול חכם, גם צ'אד פנינגטון מסוגל להוביל התקפה מוצלחת. אולם, ההגנה לא יכולה להרשות למאט קאסל לשים עליה 48 נקודות בבית, עם כל הכבוד להתקדמות ברמת המשחק של האחרון.

13. וושינגטון רדסקינס (4:7). כאשר כבר היה נראה שההתקפה של הרדסקינס הסתגלה להתקפת החוף המערבית, היא התחילה לקרטע. הפסד בבית לקאובויס וניצחון בשלוש נקודות בלבד בסיאטל לא מבשרים טובות לקראת השלבים המכריעים של העונה.

12. בולטימור רייבנס (4:7). לרייבנס יש את הגנה האובר-רייטד ביותר בליגה. היא אומנם ממוקמת במקום השני, אך הדבר לא מנע ממנה מלהתפרק בכל פעם שבה היא שיחקה נגד קווטרבק או התקפת ריצה ראוים. 23 נקודות מול הסטילרס, 31 נקודות מול הקולס, 30 נקודות מול הג'איינטס. הגנות גדולות מתעלות מול התקפות גדולות, וזה לא המקרה אצל בולטימור.

11. קרוליינה פנתרס (3:8). נראה שהרוטציה הקצרה בקו ההגנה מתחילה להשפיע על ההגנה של הקבוצה. במשחק האחרון היא לא הייתה אפקטיבית ביצירת לחץ על מאט ריאן ובעצירה של מייקל טרנר. כל היריבות במשחקים הנותרים של קרוליינה, למעט הפאקרס, הן קבוצות עם מאזן חיובי. יתרה מזאת, כולן מדורגות בין 15 הראשונות בהתקפה.

10. אריזונה קרדינלס (3:8). עוד מקרה של התקפה חד מימדית לצד הגנה לא מספיק דומיננטית (ע"ע ניו אורלינס סיינטס). ההגנה של אריזונה היא טובה מזאת של ניו אורלינס (מקום 10), אך התקפת ריצה איננה קיימת כלל (3.3 יארד בממוצע לנשיאה, מקום אחרון). מחוץ למדבר מול קבוצה חזקה הקרדינלס אבודים.

9. אטלנטה פלקונס (4:7). מאט ריאן נותן עונה גדולה, רודי ווייט הוא התופס הטוב בפוטבול, והתקפת הריצה של אטלנטה היא השנייה בליגה. אולם, כאשר הגנות עלובות כמו של הסיינטס ושל הניינרס מדורגות מעליך – צפה לבעיות.

8. ניו אינגלנד פטריוטס (4:7). בקרב אוהדי הפאטס נרשמה התלהבות ניכרת אחרי שמאט קאסל נתן שני משחקים רצופים מעל 400 יארד נגד הגנות מסירה הניצבות במקומות ה-28 וה-26. סביר להניח, כי התלהבות זו תעבור כבר אחרי המפגש עם הסטילרס במחזור הקרוב.

7. דאלאס קאובויס (4:7). חזרתו של רומו לא הזיקה, אבל ההתעלות ההגנתית של הקאובויס במחזורים האחרונים היא הנקודה המעודדת ביותר מבחינת אוהדי הקבוצה. הדבר קשור בראש ובראשונה לג'יי ראטליף, שעושה נסים בעמדת הנואוז תאקל. ההגנה ספגה רק 10 נקודות בוושינגטון ו-6 מול הניינרס (16 הנותרות היו עמוק בגארבג' טיים).

6. טנסי טייטנס (1:10). ההגנה של הטיטאנים תלויה יתר על המידה באלברט היינסוורת' שלא יורד מהמגרש ומתחיל להראות סימנים של עייפות. בהתקפה היריבות גילו את הנוסחה: הן שמות 8 בקופסה ומחייבות את קרי קולינס בן ה-75 לנצח משחקים, מה שהולך לו פחות ופחות טוב. מה לעשות, האלצהיימר מתחיל לעשות את שלו.

5. טמפה ביי באקנירס (3:8). ג'ף גרסייה מפגין יכולת מדהימה בניהול של ה-WCO, בלי שיש לו מוצאים לפועל ראוים. הדבר מוכיח שאצל הקוורטרבק שחרור כדור מהיר ואינטלגנציית משחק הם חשובים הרבה יותר מכוח הזרוע. ההגנה הרביעית בליגה לא מזיקה גם היא. עם זאת, כמו בעונה שעברה, ההפסד בפלייאוף לג'איינטס הוא דבר בלתי נמנע.

4. ניו יורק ג'טס (3:8). כל הסבר לדירוג הגבוה של הג'טס קשור, איך לא, לברט פארב. ברור לגמרי שההצלחה של התקפת הריצה של הג'טס לא קשורה לשיפור ביכולת החסימה של שחקני קו ההתקפה ושדרוגו על ידי פנקה. ההסבר האמיתי הוא, שההגנה של היריבות נכנסת לפאניקה מוחלטת ברגע שהיא רואה את פארב, ומציבה את כל אחד עשר השחקנים בכיסוי, דבר המאפשר לתומאס ג'ונס לצבור פה ושם כמה יארדים. גם השיפור בהגנת ריצה קשור אך ורק לפארב (ובשום אופן לא לכריס ג'נקינס). נוכחותו העצומה של הגדול מכולם מאפשרת לשחקני ההגנה להפגין יכולות להן הם לא היו מודעים כלל קודם לכן (משום מה בתחום המסירה זה עוד לא פועל, אבל פארב עובד גם על זה). יתרה מזאת, מבטו החודר של פארב מספסל קבוצתו משתק לחלוטין את שחקני ההתקפה של היריבה, בדומה לאופן שבו המבט של נחש קוברה משתק את קורבנו.

3. אינדיאנפוליס קולטס (4:7). את כל המשחקים במסגרת הרצף שכלל ניצחונות על הסטילרס ועל הפטריוטס, הקולטס ניצחו בהפרש של פחות מטאצ'דאון. פייטון מאנינג חוזר בדיוק בזמן אמת, כדאי להיזהר. בנוסף, לוח המשחקים הנותרים הוא יחסית מאוד קל, כך שאפשר כמעט לחתום על 4:12 בסיום העונה.

2. פיטסבורג סטילרס (3:8). כאשר הסטילרס עוזבים את השטויות של הספרד ומשחקים התקפת ריצה ופליי אקשן, הם הקבוצה המאוזנת ביותר בליגה. הבעיה היא שהם עוד לא הפנימו את זה עד הסוף, ומציגים מערכים משונים של יותר משני תופסים לעתים קרובות מדי.

1. ניו יורק ג'איינטס (1:10). התכונה החשובה אצל קבוצות גדולות היא היכולת לתפקד בצורה יעילה בכל התנאים. הג'איינטס רחוקים מלהיות הקבוצה המוכשרת ביותר בליגה, אך צוות האימון שלהם מתאפיין ביכולת בלתי רגילה למצות את הפוטנציאל של השחקנים עד הסוף. בזכות זה, הג'איינטס הם קודם כל קבוצה ששווה הרבה יותר מסכום הכישרון של שחקניה. לא משנה בכלל מי עולה שם בהרכב – המערכת ממשיכה לדפוק כמו שעון.