ממשרדו של הקומיש

המקום של מזל בספורט ידוע ומוכר. גם אם עושים הכל נכון, אבל קפיצה לכיוון מסוים של הכדור, תנועה לא טובה של הקרסול, שריקה שיכולה היתה ללכת לכאן או לכאן, וכל האימונים, הכשרון, האתלטיות, ההכנות והידע שווים כקליפת שום אל מול עוצמתה של האלילה השרירותית. אולם למרות כל זאת, כאשר שחקן מעביר קיץ שלם בעבודה אינטנסיבית בחדר הכושר או על הקליעה בתנועה שלו, הוא יודע שכשתחל העונה תהיה לכך השפעה על יכולתו. בדומה לכך, מאמן שהשקיע על תרגילים חדשים כדי שיעירו התקפה רדומה יכול להשפיע על סיכויי ההצלחה של קבוצתו.

להבדיל, ישנו בעל תפקיד בעולם הכדורסל האמריקאי שלעיתים קרובות יכול להשקיע שבועות ארוכים במחקר מפורט, בתכנון נבון, בחשיבה יצירתית לטווח ארוך, הוא עשוי לשקול באחריות את כל הפלוסים והמינוסים של כל מהלך, ועדיין ההשפעה שלו על מידת ההצלחה שלו עצמו בתפקידו היא לעיתים אפסית. מדובר כמובן באיש המושמץ ביותר ב-NBA - הג'נרל מנג'ר.

בסוף השבוע החלו הניו יורק ניקס בפינוי הבלגן שערם בעיר אחד האנשים הכי גרועים באיזשהו מקצוע בתולדות האנושות, איזייה תומאס. הנשיא החדש דוני וולש שלח את ג'מאל קרופורד וחוזהו (28 מיליון לשלוש שנים) ואת זק רנדולף (47 מיליון לשלוש שנים) לגולדן סטייט והקליפרס, בהתאמה. בתמורה קיבלו הניקס את אל הרינגטון (19 מיליון לשנתיים), טים תומאס (12 לשנתיים) וקטינו מובלי (19 לשנתיים).

וולש קיבל שבחים על צמד המהלכים הללו מקיר לקיר, ובצדק. התקשורת האמריקאית הזכירה לנו עד כמה מנוסה וחריף הוא הבוס החדש של הניקס, והסבירה לנו את תוכנית העל שלו לפנות די מקום מתחת לתקרת השכר לקראת קיץ 2010, כדי שיוכל להחתים את לברון ג'יימס, ומי יודע, אולי גם את כריס בוש. הנה עומד לפנינו, להבדיל מאיזייה, איש מקצוע רציני. אולם לא משנה כמה מהלכים יבצע וולש, כמה מקום יפנה, בסופו של דבר מידת הצלחתו תהיה תלויה בהחלטה של אדם אחר - לברון. וכך הוא יישפט. ואם נחזור כמה שנים אחורה נגלה שוולש היה הארכיטקט של אחת הקבוצות הפרועות אי פעם, הפייסרס של רון ארטסט וסטיבן ג'קסון, שברגע שהעפילה לגמר המזרח התפוצצה מבפנים בצורה כזו שהיא עדיין מתקשה להתאושש ממנה.

בעצם, לכל ג'נרל מנג'ר בליגה, גם למוצלחים ביותר, יש רשימה ארוכה ובלתי נגמרת של פאשלות מדהימות וטעויות שהמועדונים ששילמו להם מיליונים עדיין משלמים עליהן, לפעמים תרתי משמע. בריאן קולאנג'לו המוערך מטורונטו בחר ב-2006 את אנדראה ברניאני לפני ברנדון רוי ורודי גיי. ב-2004 הוא ויתר על האפשרות לבחור את לואל דנג או אנדרה איגודאלה בשביל הזכות להעביר ללא תמורה את נייט רובינסון לניקס.

ומה עם אר סי ביופורד וגרג פופוביץ' מהספרס? מאז שגנבו את טוני פארקר ומאנו ג'ינובילי בבחירות מאוחרות התקשו מי שנחשבים לצמד המוצלח בליגה לרענן בדם צעיר ואתלטי את הסגל המזדקן שאספו, ואף החליטו לשלוח את לואיס סקולה ליוסטון סתם כך וללא סיבה נראית לעין. גם אם נבחן את פועלו של ג'רי ווסט בממפיס נגלה שמעבר לסיבוב הראשון הוא לא הצליח להגיע, ומאז שפרש הגריזליס מתקשים להיבנות מחדש. וזה שזכה בתואר המנהל של 2008, דני איינג', העביר שנים ארוכות בעסקאות מזעזעות וזיגזוגים נוראיים לפני שהשכיל לבנות קבוצת פאר בבוסטון. בדומה לכך, מיץ' קאפצ'ק מהלייקרס היה האיש השנוא בלוס אנג'לס, עד שבסופו של יום העמיד את החמישיה המוכשרת בליגה, כשמאחוריה הספסל העמוק ביותר ומעליה המאמן המעוטר ביותר.

נהוג לחשוב שהג'נרל מנג'רים של ה-NBA הם חבורה של כסילים חסרי אחריות או פחדנים חסרי עמוד שדרה, תוך התעלמות מהמשמעות האדירה של כל החלטה שלהם, לא רק על עתיד המועדון בו הם מועסקים, אלא גם על עתידם וחייהם של אנשים שצריכים לעבור מעיר לעיר, ואיתם משפחותיהם ומטלטליהם. בפועל, ברור כי המציאות העגומה היא שמדובר במקצוע בלתי אפשרי, בו הטעויות שלך הופכות לאגדיות הרבה יותר מההצלחות, וגם המוכשרים ביותר (ג'ו דומארס עם דרקו מיליצ'יץ', ג'רי קראוס עם טייסון צ'נדלר ואדי קרי, ...) הופכים למשל ולשנינה בפיהם של כל עיתונאי שמסתתר מאחורי המקלדת או אוהד שמתחבא מאחורי מקלט הטלוויזיה.

קבלן הרי לא יכול להתהדר בארבעה בניינים מוצלחים שבנה אם שניים אחרים שלו התרסקו לחלוטין, נכון? מנכ"ל של חברה שחצי מהפרויקטים שלו מדממים כסף ימצא את עצמו מהר מאוד ללא עבודה. ישנן איפוא שתי אפשרויות - או שאכן התקבצו בקרב המנהלים והסקאוטים שורה בלתי נגמרת ובלתי סבירה של דבילים, או שהעבודה עצמה קשה בצורה בלתי רגילה.

ואם בארזים נפלו דווין וויד, כרמלו אנתוני וכריס בוש (שלא נלקחו על ידי דטרויט), אלטון ברנד ופאו גאסול (עליהם ויתרו הבולס), ורבים וטובים אחרים, אז מה יגידו אזובי הקיר שלקחו לתומם את אדם מוריסון (שלא מתאים לליגה), מרווין וויליאמס (במקום כריס פול), פראן ואסקז (שבכלל לא רוצה NBA), ורבים ולא כל כך טובים אחרים. במקום לעג וקלס, מה שאנו חייבים ל-GM-ים המסכנים הם רחמים.