נולד לתפקיד

באופן סמלי, יפגוש פיני גרשון במשחק החזרה שלו ליד אליהו מאמן אחר שהפך מזוהה באופן מוחלט עם מועדון אחד והטיל צל ענק על אלה שירשו אותו בתפקיד. אאיטו גארסיה רנסס, כיום מאמן מלאגה, הדריך במשך שנים ארוכות את ברצלונה ונטל מיריבתה המושבעת, ריאל מדריד, את ההגמוניה בכדורסל הספרדי. בכל פעם שאאיטו עזב, מחליפו התרסק והמאמן הנצחי נקרא לדגל.

יש סיבות רבות לכישלון של נוון ספאחיה, עודד קטש, צביקה שרף ואפי בירנבוים במכבי תל אביב, אבל המרכזית שבהן היא הסטנדרטים הגבוהים שהציב קודמם בתפקיד. מי שהיה יו"ר האופוזיציה למכבי במשך שנים כה רבות התגלה ברגע שדרך ביד אליהו כאיש שנולד לתפקיד מאמן הצהובים. אין הכוונה רק לידע המקצועי העמוק, אלא גם לביטחון העצמי עצום הממדים, שמאפשר לגרשון לפרוח היכן שאחרים קמלים. מאמן אחרי מאמן נכנסו למשרדי ההנהלה, חתמו על חוזה ויצאו זקנים בכמה שנים - בגלל הקהל, בגלל התקשורת, בגלל הלחץ. אור הזרקורים שרף אותם. גרשון, לעומת זאת, סתם משתזף.

במחשבה שנייה, גרשון לא הצליח ברגע שהגיע למכבי. ב-1998/9, כשהחליף את יורם חרוש, הודחה הקבוצה בשמינית גמר היורוליג וסיימה את העונה הרגילה בליגה במקום השני. רק בקיץ, כשגרשון צירף אליו את דייויד בלאט ובנה קבוצה מחדש, הוא החל את השושלת. לכן, אין לצפות למהפך מוחלט גם הפעם. גרשון מעולם לא היה חשוד במוסר עבודה גבוה, והוא זקוק לעוזר האידיאלי לצדו (ימים יגידו אם שרון דרוקר יצליח בתפקיד כמו בלאט ודן שמיר), לקבוצה אינטליגנטית (בניגוד לזו שהיתה לו באולימפיאקוס, שם פוטר) ולבעלים עם סבלנות לפיו הגדול (מתי יגיע הפיצוץ הראשון עם רענן כץ?) כדי להצליח. רק אם מכבי תצליח לצרף שחקן פנים משמעותי, גרשון עשוי להציל את העונה הנוכחית, אבל סיכוייו להוביל את מכבי עד הסוף אפסיים.

בימים האחרונים דובר רבות על היחס המשפיל של הנהלת מכבי למאמניה. הסיבה להשפלות החוזרות ונשנות היא ההתכחשות של הצהובים לייצרם וניסיונותיהם חסרי הסיכוי לדכא אותו. בכל פעם שמכבי מנסה להשתנות ולהילחם בעצמה, סופה שהיא חוזרת לסורה. היא אולי רוצה להתנהל בשפיות תקציבית, לחסוך במשכורות השחקנים ולא לשלם סכומי עתק למאמנים, אבל תמיד נכנעת לדחף, שדורש ממנה לנצח. היא חסכה קיץ שלם ואז נלחצה ורכשה את קרלוס ארויו; היא סרבה לשלם מיליון דולר למאמן, ולבסוף תשלם הרבה יותר לצוות החדש, שלא לדבר על הפיצויים למאמנים שיעזבו ולשחקנים שיוחלפו. לאסונו, בירנבוים היה לא יותר מכדור הרגעה זמני למכביזם. אחרי שפגה השפעתו, הטירוף חוזר להיכל.