שבויה בחלומה

מסורת ספורטיבית היא דבר חמקמק. בניגוד למסורת דתית או לאומית, בהן יש טקסים ומנהגים העוברים מדור לדור, בספורט עונה רודפת עונה, אך כל משחק מתחיל מחדש ובכל שנה הקבוצה מורכבת מפרצופים חדשים. ובכל זאת, אפשר לראות קבוצות בעלות מסורת של הצלחה, כאלה שסופגות זעזועים אך נותרות בצמרת. מכבי תל אביב שולטת בכדורסל הישראלי ונמצאת בצמרת האירופית מזה שנים. מסורת. גם להפועל ירושלים יש מסורת. היא תמיד האלטרנטיבה, קוראת התיגר, אבל לא הפכה לגורם המאיים על ההגמוניה הצהובה.

מקרה גיא פניני בקיץ האחרון ממחיש את סיפורה של ירושלים. פניני הלוחמני כמו סימל את ההתרסה כנגד מכבי, את רוח השינוי הנושבת ממלחה, אבל כמו רבים לפניו, כשנפתח חלון ההזדמנויות ביד אליהו, הוא נכנס דרכו אל ההיכל. כשמועדון לא מצליח להחזיק בשורותיו את הישראלים הבכירים, זה מסביר משהו על מעמדו האמיתי והאופק שהוא מציע לשחקניו. משהו חסר למועדון הזה כדי להפוך לקבוצה גדולה באמת, כזו ששומרת על יציבות בצמרת והופכת לקבוצה אירופית ברמה גבוהה. כזו שמייצרת לעצמה מסורת של הצלחה.

השנה נדמה כי מתחילות שבע השנים הרזות והשאלה היא האם ירושלים יכולה עדיין להתפתח ולהיות קבוצה גדולה באמת, או שמא איחרה את הרכבת? האם יש לה בסיס איתן שמאפשר לספוג שנה או שנתיים רעות ולהמשיך הלאה, או שהחל תהליך התכווצות?

בקיץ 1995 היתה הרגשה שהנה, מבשילה לנגד עינינו קבוצה גדולה נוספת, כזו שתחבר את ליגת הכדורסל עם המילה ספורט. נחום מנבר סיפק כסף, מעדי גורדון ודורון שפע נשבה הרוח ופיני גרשון דאג לווינריות. ירושלים זכתה בגביע, והיה נדמה שבמלחה קמה קבוצה שמסוגלת לעקוץ את מכבי בהווה ולשנות את מפת הכדורסל בעתיד.

"במשך השנים מועדונים שקראו תיגר התאדו", מסביר יורם חרוש את הצלחתה היחסית של הקבוצה, "הפועל רמת גן, הפועל אילת, הפועל תל אביב, אליצור נתניה, הפועל חיפה, כולן נעלמו, אז מבחינת ירושלים זה הישג אדיר. הם תקעו יתד בישראל ובאירופה". אך מאז 1995 ועד היום עברו במועדון 12 מאמנים ועשרות שחקנים, ולמרות שנים גדולות בליגה כמו ב-1999, או זכייה היסטורית ביול"ב כמו ב-2004, ירושלים נשארה תקועה, כשקו ההתקדמות אינו עקבי. "זה לא היה ועדיין אינו מקום נוח למאמנים”, אומר חרוש, "קשה להשאיר שחקנים בירושלים לאורך זמן, והדבר נובע מחוסר היכולת לבצע קפיצה כלכלית".

מה חסר לירושלים כדי לבצע את אותה קפיצת מדרגה פיננסית? "ירושלים לא הגיעה רחוק ביול"ב באופן עקבי, ולא נכנסה ליורוליג, ובכך פספסה את הצ'אנס שלה בשלוש-ארבע השנים בהן היו לה תקציבים גדולים”, טוען מיקי ברקוביץ, ומסביר שהצלחה ביול"ב וביורוליג היתה מקלה על ההנהלה להביא ספונסרים ומכניסה כסף מפרסום וזכויות שידור.

“זה הביצה והתרנגולת", מתייחס גדי קידר לעניין הפיננסי. “ערוץ 1 שידר את מכבי במשך שנים ואליו הצטרפו חברות גדולות במשק, מכבי זכתה לחשיפה ארצית בלעדית. כיום יש הרבה יותר גופי שידור, אבל החשיפה דווקא בשל כך פחות גדולה וערוץ 2 לא יילחם על שידור משחקיה של ירושלים. מכבי סגורה בחוזים ארוכי טווח, ויודעת מה הסכום ההתחלתי איתו תפתח את עונת 2010/11. בירושלים הכל תלוי בדני קליין, וכל עונה זו הישרדות מחדש עבורו. הוא מצליח להעמיד תקציבים של 5-6 מיליון דולר, אבל לא יודע כמה כסף יהיה למועדון בעוד שנה”.

ירושלים היתה ועודנה במשך שנים הקבוצה הכי עשירה בארץ, להוציא את מכבי כמובן. "התקציב הנמוך שאומרים שיש היום, הוא יחסית גבוה למה שהיה בימים בהם אני שיחקתי", טוען פפי תורג'מן. אם כן, המחסור היחסי בכסף הוא רק בעיה אחת של ירושלים. כבר ראינו קבוצות עניות ממכבי שמצליחות לעקוץ אותה, ומועדוני יורוליג צנועים יותר מהמועדון שבנה שמעון מזרחי, שמגיעים מדי שנה לשלבים הגבוהים בטורנירי היבשת.

"יש בעיית ניהול בירושלים שגורמת להרס עצמי", אומר ברק פלג. “יש תחושה שיש אנשים שלא נותנים לקבוצה להיות גדולה מהם, ואלו האנשים שמובילים את המועדון. מדובר באנשים טובים, אבל במלחה חייבים לשנות את המבנה הארגוני, שיהיה עם קצת פחות רגש ויותר עם ראיה עסקית ומקצועית נטו". פלג מביא כדוגמה את אהרון פוגל מחברת "מגדל" הספונסרית של הקבוצה. “הוא איש ברמה גבוהה ובעל חשיבה נכונה לגבי הקבוצה, ויכול להיות שהוא צריך להציב נציג מטעמו בהנהלה".

המבנה הארגוני הריכוזי והבעייתי של ירושלים משליך גם על הישגיה המקצועיים. "בכדורסל הישראלי ובכלל, בכל מערכת ספורט גדולה, לקבוצות גדולות צריך להיות פאנל של אנשי מקצוע שבראשו עומד ג'נרל מנג'ר”, מציע ברקוביץ' את פתרונו לבעיה המקצועית של ירושלים. "דני קליין מנהל מעולה את המועדון, מגייס כספים, משווק, אבל משהו חסר בפן המקצועי. צריך ג'נרל מנג'ר שיקשר בין המאמן והשחקנים להנהלה, יתווה דרך ויפקח על כל המערכת המקצועית מלמעלה".

"ברמה המקצועית ולהבדיל מקבוצות אחרות, בירושלים נותנים למאמן לעבוד", מוסיף קידר, "אבל היא חייבת את הפונקציה הזו. אין לי ספק שדמות כזו תתרום לה. ראיתי באירופה מועדונים בסדר גודל של ירושלים, ואף קטנים יותר, שמחזיקים במשרה, שבארץ, משום מה, נוטים לזלזל בה. לא יכול להיות שמועדון כה מאורגן לא יחזיק אדם שיקבע מדיניות לטווח הקצר והארוך, ישמש עזרה מקצועית למאמן ויסייע להנהלה בקבלת ההחלטות".

בישראל רואים את דמות המנהל המקצועי כאחד שאמור להחליף את המאמן המפוטר באמצע העונה. "אם דני קליין ישים ליד המאמן פונקציה כזו הוא רק יקל על עצמו, ואני חושב שהוא מתחיל להבין את זה", אומר קידר, "למאמן יהיה עם מי לעבוד והוא בעצם משתף פעולה עם אוטוריטה מקצועית שהביאה אותו ומייחלת להצלחתו". למכבי אין מנהל מקצועי והיא מצליחה בכל זאת? לא ממש. בשלוש השנים האחרונות תקציבה של מכבי גדל וכך גם סגל שחקניה, והכאוס שולט ביד אליהו. מבחינה זו ירושלים בחברה טובה, אבל אין לה את העומק, הכסף והעוצמה שיש למכבי, לכן מהנפילות שלה קשה יותר להתאושש.

במשך השנים פיארו את הסגל שלה לא מעט שחקנים גדולים, ישראלים וזרים, אך למרות הקהל, הצבע והחום, ירושלים פשוט לא אטרקטיבית, ולעתים שחקנים שוקלים את צעדיהם לפני שהם חותמים במלחה. כשארז אדלשטיין מונה למאמן ב-2002, הוא דיבר על ביטול ההגמוניה של מכבי, ובהמשך סיפר על שני ישראלים בכירים שסירבו לחתום בקבוצה. "אחד מהם פשוט סירב לגור בירושלים והשני ניסה להכתיב לנו תנאים", אמר במסיבת העיתונאים. “ירושלים סבלה בתקופות מסוימות מפיגועים ומצב בטחוני קשה, אבל לא היתה לזה משמעות גדולה כי הגיעו שחקנים טובים", אומר קידר, אך אין ספק שזה מגביל את ירושלים בתחרות שלה מול מכבי.

גם מלחה האהוב והחם הפך לרועץ. "הסגירה של יד אליהו בגג עזרה למכבי לבצע קפיצה”, אומר חרוש, "עם כל הכבוד למלחה, חסר לה מתקן ראוי ויש לזה השלכות כלכליות". קידר טוען שגודלו של האולם לא מאפשר הכנסה בטוחה, שתניב השקעה לטווח ארוך. "למכבי בא קהל גדול והיא מוכרת את המינויים מדי שנה, דבר שמבטיח לה תקציב של כמה מיליונים”. כיום הליך התכנון של האולם החדש בירושלים הסתיים, והפרויקט מוכן למכרז. כאוהד הקבוצה, ראש העיר הנבחר ניר ברקת ודאי ידחוף קדימה, אך הליך אישור המכרז ובניית היכל בשטח של 35 אלף מ"ר ייקחו כמה שנים טובות.

"יש בירושלים פוטנציאל למועדון מאוד גדול, אבל זו עיר פחות עשירה מתל אביב בצורה משמעותית, וזו אולי אחת הסיבות לכך שלא התחברו לקבוצה אנשים עשירים או חברות גדולות במשק”, מתייחס חרוש למקום אותו מייצגת הקבוצה, ופלג מוסיף שגם המנטליות הירושלמית מונעת מהקבוצה להתפתח. "הקהל הירושלמי חי מזה שהוא אנדרדוג ואופוזיצה, וצריך שינוי חשיבה. בקבוצה צריכים לחשוב איך להיות הכי גדולים ולא לפחד מזה”.

“כשאתה יוצר מסורת ואתה מרגיל את האוהדים, נוצר רף ציפיות גבוה ואי אפשר להורידו בצורה מלאכותית”, אומר חרוש. "גם העונה הם כיוונו גבוה בלית ברירה, על אף שיצרו קבוצה יחסית רזה. ברגע שבירושלים לא ידברו ויכוונו גבוה, זה ישפיע שיווקית וכלכלית".

ללא מנהל מקצועי, בנחיתות כלכלית מובנית, בעיר לא הכי אטרקטיבית ובאולם צר, ירושלים לא מוצאת כיוון ודרך. הקבוצה מתגלגלת משנה לשנה, פעם מצליחה ופעם פחות, אבל ללא שינוי ממשי במצבה. "הדבר שגרם למכבי להפוך למה שהיא זו היכולת לראות לטווח ארוך”, מציע חרוש את הפתרון לקבוצה שמקווה להתפתח ולהפוך, כמו מכבי בשעתה, ממועדון מקומי גדול למועדון אירופי גדול. "מכבי תמיד ידעה לבצע מהלכים מפתיעים, לסגור עם שחקנים מבטיחים וישראלים טובים, כמו ג'מצ'י, הנפלד, שפר ועוד. במשך השנים זה גרם להחלשת הליגה ולהחלשת ירושלים".

השנה ירושלים הלכה צעד אחורה ובנתה קבוצה צנועה יותר. “זה לא בושה למועדון גדול כמו ירושלים לקחת שנת התארגנות, שממנה יבנו משהו ארוך טווח", אומר פלג. השאלה היא אם ירושלים תדע לשנות את דפוסי החשיבה מבחינה ארגונית ומקצועית, וליישם אותם. באופן שבו היא מתגלגלת גם השנה, נראה שייקח זמן עד שנעלה את ירושלים על ראש שמחתנו.