פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

        סופו של השפם?

        כשההנהלה שורפת את הקיץ במרדף אחרי רונאלדו, כשהקפטן שלך הוא גם הבוס, כשהמנהל הטכני וראש הממשלה לשעבר מחכים לך בפינה - לריאל אין ברירה אלא להקריב את ברנד שוסטר. שמוליק ניל”י על התואר הראשון של גווארדיולה

        סביר להניח שחלק לא מבוטל מקוראי הטור הזה מאס באזכורים הרצופים של בארסה, ריאל ומה שביניהן. יש לי וידוי: גם אני. הטור השבועי היה אמור להיות מוקדש לדויד ויה ושובו 'הביתה' לגיחון. אבל עם כל הכבוד להפסד של ולנסיה, גם השבוע ריאל ובארסה יתפסו את הכותרות מכיוון שההפסד הגדול ביותר ללא ספק היה של ברנד שוסטר בויאדוליד. ריאל הפסידה רק 1:0, אבל מבחינת שוסטר, למרות הפאסון שניסה לשדר, זו הייתה תבוסה אדירה. סופו של השפם? יכול מאוד להיות שכן. מהלך נכון עבור ריאל? סביר מאוד שלא.

        הנקמה של מיאטוביץ'

        ברוב מוחלט של משחקי ריאל מדריד אותם ניהל, שוסטר כמעט ולא זז על הספסל מעבר להפטרת תנועות עצבניות בליווי קללות עסיסיות, כמעט תמיד אחרי עוד מהלך מטופש של רובן או החמצה מופרכת של היגואין. במשחקי מפתח מסוימים שוסטר היה קם כדי לקלל חזק יותר ומקרוב יותר את השופט, אבל באף משחק הגרמני האימתני לא נראה כאילו הוא מאבד את העשתונות. מול ויאדוליד, לעומת זאת, שוסטר נראה כאילו הוא קרוב לדמעות, והוא ידע למה. במרומי היציע, בזמן שהקבוצה שלו חיוורת יותר מרובן באמצע הקופה-קבאנה, ישב לו המנהל המקצועי פדג'ה מיאטוביץ', בעוד השיק החדשני של 'נסיך האופל, אותו טיפח בקפדנות מאז פרישתו, בולט למרחוק ממש כמו כרסו המתנשאת. שוסטר בוודאי ראה כבר בדמיונו את השלבים המתבקשים: מיאטוביץ' מנשנש בנחת עוד עכביש תועה; לאחר מכן הוא מחליק את שכבת הג'ל (שכבר מזמן עברה בגובהה את סביולה); ואז הוא מגיש לחתימתו של רמון קלדרון את המכתב שמודיע על פיטורי המאמן.

        בין אם המכתב הזה יוגש בקרוב ובין אם לא, הוא ללא ספק כבר קיים: מיאטוביץ' כנראה עובד על הנוסח כבר יותר משנה – מאז הרגע בו, על אפו ועל חמתו, קלדרון מינה את שוסטר לתפקיד. הסרבי העצבני מאז ומתמיד רצה את קאפלו בתפקיד, בראש ובראשונה מכיוון שכשחקן זכה לשחק תחתיו ולהעריך את ניסיונו. גם חסידיו הגדולים ביותר של שוסטר לא יטענו כי יש לו רזומה המתקרב לזה של האיטלקי. מיאטוביץ' גרס תמיד שחניכות בחרז ובחטאפה עדיין לא מספקת לשוסטר את מה שדרוש כדי לאמן את המועדון שתופס את עצמו כגדול בעולם, בהיסטוריה ובגלקסיה. ההילה של שוסטר ככוכב עבר לא יכולה להחליף ניסיון 'אמיתי' באימון, טען מיאטוביץ' בעודו נשען על הילתו ככוכב עבר כדי להחליף ניסיון אמיתי בניהול.

        המוגבלות של גוטי

        קאפלו אכן היה זה שבנה את הקבוצה עימה שוסטר זכה באליפות בשנה שעברה. בחלקים מסוימים מהעונה הזו נראה היה שפיטוריו של קאפלו לטובת שוסטר הוכיחו את עצמם. ריאל הצליחה, לעיתים, לשחק כדורגל קצת יותר אטרקטיבי, גם אם לא סוחף באמת. אם במקרה של קאפלו השחקנים עלו למגרש כאילו מתוך רצון להוכיח לדיקטטור שהוא טועה בחוסר האמון בהם (ראו ערך רוביניו), במקרה של שוסטר נראה היה כאילו הם רוצים להצליח עבור המאמן שלהם. גם גוטי בלט כאשר הצהיר בהקשר הזה בשנה שעברה כי "פעם בדקה ה 60 זה תמיד היה גוטי שמוחלף, אבל היום גוטי יכול להיות על המגרש גם 90 דקות". לאחר החיקוי של אלון מזרחי, השתכלל העילוי האינטלקטואלי וחיקה את אייל ברקוביץ כאשר הודיע שעם פרישתו הוא שואף לאמן וכי והוא בטוח שיידע להיות מאמן מצוין, בהתבסס על ניסיונו כשחקן. האם יש לו מודל לחיקוי? כמובן: "שוסטר, כי הוא יודע להעריך שחקנים כמוני". שוסטר אולי מרט את שערות השפם שלו אחת אחרי השניה כשנאלץ להתעסק עם גוטי, אבל נהנה בתמורה ממלך הבישולים של הליגה אשתקד.

        השנה, לעומת זאת, הדברים כבר נראים אחרת. הסיבות נעוצות עוד בקיץ - ולא בשוסטר אלא בשני האנשים שכרגע עומדים לפטר אותו. קלדרון ומיאטוביץ' מואשמים על ידי האוהדים והתקשורת בכך שריאל לא קנתה את החלוץ שהייתה צריכה עוד בפגרה, ואולי גם עושה משחק אמיתי (בניגוד לואן דר וארט) ויציב נפשית (בניגוד לגוטי). במקום, ריאל בילתה את הקיץ במרדף כושל ומיותר אחרי כריסטיאנו רונאלדו שניכר מהקבוצה את רוביניו, השחקן המוכשר ביותר שלה. גוטי עצמו בינתיים בולט יותר על המגרש בהזדקנותו מאשר בביצועיו, ולא, אי אפשר להגיד עליו שהוא "לפחות לא מפסיק לרוץ" - הוא מעולם לא התחיל. אפשר וכדאי גם להזכיר את העובדה שסרחיו ראמוס החליט לפצות על שנתיים כסופרמן בשנה אפורה בעליל ושאפילו קסיאס מראה סימני עייפות לאחר השיא ביורו האחרון - אך הבעיה העיקרית של שוסטר מעבר למיאטוביץ' וקלדרון היא ללא ספק ראול.

        החבל של ראול

        אל תתנו לשלושער מול קבוצה מהליגה השלישית להטעות אתכם. ראול אולי נותן כל מה שהוא יכול לריאל, אבל ככל שהזמן עובר הוא יכול לתת פחות ופחות. ההחמצה הקטסטרופלית ברגע האמת מול ויאדוליד, לבד מול השוער בדקה ה 88, רק המחישה עוד יותר את העובדה שכיום הרבה יותר חשוב מה ראול אומר מחוץ למגרש מאשר מה הוא עושה עליו. מזכיר לכם מקרה ישראלי? ובכן, ההבדל המרכזי בין ראול לנמני הוא שהראשון מחזיק לא רק בלב האוהדים אלא גם בליבה של התקשורת. "מארקה", למשל, 'ייסד' גביע מיוחד לשחקן הספרדי המצטיין בכל שנה, לכאורה תחרות אובייקטיבית ונטולת פניות. בפועל, התחרות מוגבלת לכאלו שמשחקים במדריד עם החולצה מס' 7, שהאות הראשונה בשמם היא ר', ל' בסוף, 'או' באמצע. אבל היי, כל אחד יכול לזכות. מעבר לכך, המנהג הקבוע של תקשורת הספורט הספרדית להכתיר את ראול כמצטיין או לפחות כמי שנתן תצוגה פנטסטית בכל משחק, גם אם היה נוכח בו כסטטיסט בלבד, הגיע אפילו לארצנו בדמות שבחים בלתי נגמרים על האופן בו ראול 'בנה את הגול' אפילו כאשר גיבורנו בסה"כ התבונן בעניין בדגל הקרן.

        ב"ראול מדריד" יש לשוסטר מקום מוגדר מאוד בהיררכיה – אי שם בתחתית. ההצהרה הראשונה שלו כאשר קיבל את הקבוצה בשנה שעברה הייתה "אני מקווה שראול ייתן לי קצת חבל", כאשר רמז שיתחיל לקצץ אט אט בדקות של הסמל. היישום הגיע השנה, והאליל נאלץ להבהיר לאומה, רשמית, שזה 'לגיטימי' שישחק פחות ופחות. כי אם זה לא, אוי ואבוי לו לחוטא הגרמני. אבל מאחורי הקלעים, ככל הנראה, הדברים נראים אחרת – והחבל של ראול, שכנראה ממש לא משלים עם הפיחות במעמדו, נשלח כדי ללכוד את שוסטר. זו הסיבה לכך ששוסטר וראול קודם כל דיברו ביניהם – ורק אח"כ עם שאר הקבוצה – כאשר ניסו 'לצאת מהמשבר' ערב המחזור האחרון.

        הפצצה המתקתקת הזו נוטרלה, לפחות זמנית, עם פציעתו של ואן-ניסטלרוי, שהבטיחה את מקומו של הסמל בהרכב לפחות עד שאיזשהו קרספו יגיע בינואר. אבל רוב הסיכויים הם ששוסטר לא יהיה שם כדי לקבל אותו במועד הזה, בעיקר בגלל מה שקורה אצל היריבה השנואה. עוד עונה של ניצחונות פרגמטיים הייתה מתקבלת בהבנה יחסית – גם אם לא בהתלהבות – במדריד, אם בארסה לא הייתה מספקת הצגות.

        ההישג של גווארדיולה

        וכאן אולי טמונה הטעות הגדולה ביותר מבחינת ריאל בפיטורים הצפויים. בארסה אולי משחקת כדורגל נפלא, כאשר שלושת הגמדים שלה (מסי, צ'אבי, אלבס) בצירוף שד עצבני אחד (אטו) מפילים את היריבות בזו אחר זו. אבל הקבוצה הזו עדיין לא זכתה בשום דבר, ולא מחזיקה בשום הישג ממשי. אחרי שני משחקים ראשונים מלחיצים בארסה התחילה לספק תצוגות, ומאז גווארדיולה הצעיר לא נאלץ להתמודד עם שום מצב לחץ, שום שילוב של פציעות קריטיות (אינייסטה פצוע אומנם אך הוא הפצוע המשמעותי היחיד). ההישג הכי גדול של גווארדיולה עד סוף העונה הזו יהיה פיטוריו של שוסטר – הוכחה 'רשמית' להצלחתו, שתספק לבארסה עוד ביטחון ותכניס את ריאל למערבולת ממנה יהיה קשה לה מאוד לצאת. הגרף הקבוע של החלפת מאמנים באמצע העונה מראה על חודש ראשון של התעוררות והצלחה זמנית ולאחריו דעיכה. מקרה דל בוסקה היה חריג. מישהו מכם זוכר את לופז קארו או את גרסיה ראמון שמונו למאמני חירום? לא. הם הסטנדרט. ההימור על מאמני חירום כ"זריקת מרץ" לקבוצה לקראת "חודש הגיהנום" (משחקים מול סביליה, בארסה, ולנסיה וויאריאל) הוא הימור מסוכן, בלשון המעטה.

        בעודם מנסים להתחמק מקיתונות הביקורת של האוהדים והתקשורת, קלדרון ומיאטוביץ' (שהתקבל בקריאות "החוצה" במשחק הבית האחרון של קבוצת המשנה) מחפשים כל אפשרות להסיט את האש, ומכת הפציעות איתה צריך להתמודד שוסטר לא מהווה מבחינתם תירוץ הולם לחסינות. כנ"ל גם העובדה שאין לו שחקן כמו מסי שיספק את הקסם שכל כך חסר לריאל. למיאטוביץ' וקלדרון יש נימוקים טובים: עד עכשיו שוסטר לא מצליח להרגיע את הקבוצה, עושה חילופים מאוחר מדי ומתעקש לשחק במערך לא סימטרי ולא יעיל. אה, כן, גם ראול אמר (בחדרי חדרים). אבל כל אלו הם תירוצים שמיועדים בעיקר להסיר אחריות ממיאטוביץ' וקלדרון עצמם.

        בהחלט ייתכן ששוסטר הוא לא המאמן האידיאלי לריאל מדריד. אבל הבעיות שייגרמו מפיטוריו באמצע העונה צפויות להיות משמעותיות בהרבה מהיתרונות. בארסה תאבד נקודות ב"חודש הגיהנום", ובעוד חודשיים העונה יכולה להיראות אחרת לגמרי מבחינת ריאל. ההדחה מהגביע? בגביע המלך יתעניינו בברנביאו אולי ב 2102, כשיחגגו עוד מאה שחלפה בתולדות המועדון. המצב של ריאל כקבוצה רחוק מלהיות קריטי. אבל מיאטוביץ' ובעיקר קלדרון, שחש את פלורנטינו פרז ואפילו את חוסה מאריה אסנאר, ראש ממשלת ספרד לשעבר, אורבים בצללים ומחכים להזדמנות להשתלט על המועדון, עתידים להקריב את שוסטר על מנת להציל את עורם. שוסטר הוא אדם עצבני, קנטרני, ולרוב לא נעים בעליל. אבל נדמה שמכל המעורבים בפרשה, הוא הראוי מכולם לסימפטיה.