הברונו הנדיב

זה לא מפתיע שברונו לבאדיה, מאמן לברקוזן, מעריץ את ברק אובמה. "אובמה פשוט כבש אותי", אומר מוליך הבונדסליגה. "יש לו נוכחות מרשימה ומלאת אמביציה, ואני לא מדבר רק על נאומיו, אלא גם על הופעתו החיצונית. לאובמה יש זמן להגשים את התוכניות שלו. אנחנו, לעומת זאת, צריכים להשיג תוצאות בטווח הקצר, אחרת לשחקנים הצעירים והמוכשרים הללו תהיה סיבה טובה לצאת לרעות בשדות זרים. רק הצלחה - אליפות או השתבצות לאחד המפעלים האירופים - תסייע בידינו להתמודד עם השאיפות האישיות של השחקנים ואולי תאפשר לנו להשאיר אותם במועדון לאורך זמן".

הקשר בין לבאדיה לאובמה לא מסתכם בחזון או בכריזמה, איתה מאמן לברקוזן סוחף אחריו את אחת מהפתעות הבונדסליגה. העלייה של שניהם לשלטון ממש לא היתה מובנת מאליה. לבאדיה, בכלל יליד דארמשטדט ממדינת הסן, נחשב לאחד החלוצים הפוריים בליגה הגרמנית ובשיאו שותף לאליפויות של קייזרסלאוטרן ב-1991 ובאיירן מינכן ב-1994. במהלך הקריירה עבר לא מעט קבוצות וגם הספיק להיכנס לספרי ההיסטוריה ככדורגלן היחיד שכבש מעל 100 שערים בכל אחת משתי הליגות הראשונות. עם זאת, אף אחד מהנתונים הללו - ובטח שלא נטייתו להתעסק ללא הרף עם המגנים היריבים, עליהם אמר בזמנו: "שחקני ההגנה תמיד תוקפים בנוקשות את הגוף, בעיקר דרומה מהבטן" – לא רמזו על כך שיבוא יום והוא יהיה למאמן שמלהיב את גרמניה. בטח כשלוקחים בחשבון שהוא פרש ממשחק רק ב-2003, ומאז התנסה רק בליגות הנמוכות.

קריירת האימון של לבאדיה החלה, כמה מפתיע, בקבוצת נעוריו בדארמשטדט, אותה העלה לליגה השלישית בעונת הבכורה, למרות תקציב מינימלי. את העונה שעברה בילה בגרוייטר פירת, שם קנה את שמו בזכות כדורגל יצירתי ומלהיב, וכמובן הצלחה (מקום חמישי בליגה השנייה) ביחס להשקעה כספית נמוכה. כאן הגיע המפנה עבור המאמן בן ה-42, כשרודי פלר, המנהל המקצועי של לברקוזן, החליט להמר ולהביאו כמחליף של מיכאל סקיבה המפוטר. "הוא הוכיח שאפשר לשחק כדורגל יפה גם עם תקציב צנוע", אמר פלר, "הוא שם דגש על התקפה ואטרקטיביות. אלו הן תכונות שתואמות את באייר לברקוזן". זה לא ממש שכנע את האנשים שהנעליים האלה לא גדולות עבור לבאדיה.

הכניסה של לבאדיה לתפקיד המחייב לא נעשתה בצורה חלקה. פלר, כאמור, פירגן מהרגע הראשון ואף הכחיש כי נעשו פניות קודמות למאמנים אחרים ("ברונו היה המועמד מס' 1 שלנו"), אבל ספקות הועלו מכיוון התקשורת החשדנית ומצד השחקנים. כלי התקשורת כיוונו את חשדותיהם בעיקר כלפי פלר, שמאז פרש ממשחק פעיל לא ממש הבריק בכל הקשור ללקיחת החלטות, ובהתאם לזאת ציינו את עמדת המאמן כנקודה הפגיעה של באייר.

שחקני הקבוצה התמקדו יותר במי שעזב ולא במי שהגיע. מיכאל סקיבה הוכר כמאמן שדאג לקידומם של שחקנים צעירים רבים, וגם בלברקוזן הדבר נעשה בצורה משכנעת, למרות שהעונה הסתיימה בטעם מר וללא הכרטיס לאירופה. תרומתו של סקיבה לצעירים הייתה עד כדי כך משכנעת, שחלק גדול מהסגל פשוט סגד לו. "אנחנו חייבים מאמן עם סגנון דומה לזה של סקיבה", אמר השוער רנה אדלר לאחר הפיטורים של מאמנו הנערץ ולפני שנודע מי יחליפו. "אי אפשר לעשות שינוי של 180 מעלות עכשיו, באמצע התהליך. זה פשוט לא יעבוד".

לבאדיה היה מספיק חכם כדי להבין את השטח, וניצל את תקופת עבודתו הראשונית על מנת לתקן את הליקויים מהם סבלה הקבוצה אשתקד, בעיקר בכל הנוגע ליכולת ההגנתית. משחקי קדם העונה לא הצביעו על שום דבר מיוחד בלברקוזן, מה שעורר עוד יותר את הספקות כלפי המינוי המפתיע. גם משחק הבכורה של העונה לא העיד על הבאות, כשהקבוצה נוצחה 3:2 על ידי דורטמונד ושוב הציגה את אותם מחדלים מוכרים בהגנה. הילדים המוכשרים שלו שוב נחשפו במערומיהם לעיני הקהל הביתי.

את העצבים הוציא לבאדיה על פיפ"א. באותה תקופה סבלה לברקוזן מבעיית פציעות קשה, ובנוסף המאמן היה מחויב לשחרר את שחקניו למשימותיהם הבינלאומיות. "זה נהדר שיש לנו נציגים בנבחרות, אבל לשחרר עכשיו תשעה שחקנים כשיש לי בסגל רק 16 בריאים זה מרגיז", זעם לבאדיה. "לא ברור לי מדוע יש משחקים רשמיים בשלב כל כך מוקדם של העונה, ועוד בשנה ללא כל טורניר גדול. זו פגיעה קשה בקבוצות".

השינוי הגיע במשחק החוץ בשטוטגרט, באותו מגרש בו כבש לבאדיה את שערו האחרון בבונדסליגה. לברקוזן חזרה הביתה עם 0:2, כשהדגש הוא על הרשת הנקייה של רנה אדלר. לבאדיה אולי העניק השראה לשחקני ההגנה שלו עם הסיפורים על הדרך בה שמרו עליו בזמנו. מה שבטוח, זה עבד. העסק התחיל להתחבר והכדורגל השוטף של לברקוזן הלהיב את גרמניה. אמנם את הרעש הגדול עשתה הופנהיים הצנועה, אך גם ללברקוזן אין במה להתבייש (29 שערים ב-12 מחזורים), בייחוד מפני שהיא זו שטיילה ל-2:5 מזהיר מול הקבוצה של רלף רנגניק במפגש הישיר בין השתיים במחזור השלישי.

קרנו של לבאדיה החלה לעלות במקביל להצלחות. התקשורת העניקה לו את הכינוי "ביג ברונו", עקבה אחרי כל צעד שלו ואף הכתירה אותו כקוטל ענקים. לברקוזן ניצחה בתוצאה זהה (0:2) את שטוטגרט של ארמין פה, קלן של כריסטוף דאום, ורדר ברמן של תומאס שאף ו-וולפסבורג של פליקס מגאת'. כולם מאמנים מוערכים אשר רשמו לזכותם לפחות אליפות אחת. עכשיו הם חלק מרשימת החיסול של לבאדיה, שלא נשמע נרגש מהעניין. "האמת היא שלא ידעתי", סיפר המאמן בראיון ל"בילד" הגרמני. "זו אנקדוטה נחמדה, אבל אני צריך להתמקד ולשמור את הקבוצה שלי שמחה ונלהבת".

לבאדיה צבר לו עוד ועוד אוהדים אישיים, לא רק בשל סגנונה המלהיב של לברקוזן אלא גם בשל מראהו החיצוני והאלגנטיות שהוא מפגין מחוץ למגרש. המאמן הצעיר בעל השורשים האיטלקיים, מקפיד להגיע מהודר בחליפה למשחקי קבוצתו ולאחרונה אף קיבל הצעה מענקית הקוסמטיקה "רבלון" לשמש כפרזנטור שלה. גם בחברת "הוגו בוס" זיהו את הפוטנציאל והביעו עניין, אם כי לבאדיה מעדיף כרגע להתעסק בכדורגל. מה שכן, ההצעות הללו איפשרו למאמן להפגין מעט חוש הומור. כשהוקנט על ידי המראיין שסיפר לו על כך שמבצבצות מראשו שיערות שיבה, אמר לבאדיה בחיוך: "זה חלק מההשלכות של תפקיד המאמן. אני רק מקווה שהקצב אצלי יהיה איטי יותר מאשר אצל רודי פלר".

הקשר עם השחקנים, אשר עמד בסימן שאלה עם פתיחת העונה, הלך והעמיק עם הזמן ובהתאם לתוצאות. לבאדיה "קנה" את ליבו של רנה אדלר, אחד מחסידיו של סקיבה, לאחר שתמך בו פומבית במאבק על אפודת השוער הראשון בגרמניה. "רנה בחור אינטליגנטי ובעל יכולות מוכחות בשער", הילל המאמן, בעקבות ההופעות הטובות של שוערו במשחקי הנבחרת מול רוסיה ו-וויילס. "ובכלל, אם אוליבר קאן הגדול אומר שזהו היורש שלו, אף אחד לא יכול להתווכח".

פרט לאדלר, מיוצגת לברקוזן בנבחרת על ידי הקפטן סימון רולפס והחלוץ המוכשר פטריק הלמס, שהגיע בקיץ מקלן ומוליך את הקבוצה עם תשעה שערי ליגה. שותפו של הלמס לחוד ההתקפה, סטפן קיסלינג, משתייך לסגל הרחב של הנבחרת וכמוהו הבלם מנואל פרידריך והמגן גונזאלו קסטרו. השחקנים הגרמנים הצעירים הם אלה שמהווים את השלד האמיתי של הקבוצה – שלד שבנה במסירות מיכאל סקיבה, וממנו מפיק כעת ביג ברונו את המיטב. בגזרת הרכש לבאדיה לא השתולל, בדיוק כפי שנהג בקבוצותיו הקודמות, ומיעט בצירוף שחקנים. הברזילאי רנאטו אוגוסטו, עליו שילמה לברקוזן סכום העולה על 10 מיליון יורו, נחשב למקרה חריג, בעיקר לאור ההזדמנות שנוצרה בהבאתו של מי שנחשב לדבר הבא בברזיל עד לפציעות שקטעו את פריצתו.

לבאדיה מודע ליכולות האישיות של אוגוסטו ודואג לפתח איתו, בדיוק כמו עם יתר שחקניו, יחסים מפרים. "אני משתדל להיות קרוב לשחקנים שלי", הסביר המאמן, "ובמקביל גם לנסות לשמור על דיסטנס כיאה לתפקידי". לבאדיה, שתואר על ידי שחקניו בגרוייטר פירת כ"משוגע חיובי", מקפיד לשמור את שחקני הספסל על אש חמה כדי שיהיו מוכנים במקרה ויקראו לדגל, ולעיתים מצטרף אליהם באימוני הכושר ומשרה תחושה טובה. שחקני ההרכב זכו אף הם לתמיכה רצינית לאחר התיקו 3:3 מול קרלסרוהה במחזור האחרון. לברקוזן הוליכה 0:3, אך הורדת הילוך מצד אחד והתלהבות של היריבה מנגד, גרמו לחלוקת נקודות. לבאדיה, לעומת הבוס פלר, העדיף להחמיא ליריבה ולא לבקר את שחקניו בפומבי.

אולי מהלך כזה מעיד על קארמה טובה של לבאדיה. יום לאחר אותו תיקו מאכזב עלתה לברקוזן למקום הראשון, בעקבות ההפסד של הופנהיים להרטה ברלין, והציפיות לתואר אליפות היסטורי למועדון הנשלט על ידי ענקית התרופות "באייר" הולכות ומתעצמות. לבאדיה, בדרכו המיוחדת, מציג את השביל הנכון אל התואר: "הכל מבוסס על איזון בין עבודה קשה להנאה. משמעת, טקטיקה והגנה יציבה מאפשרות את הבעת היצירתיות בחלק ההתקפי, אי אפשר מיד לקפוץ קדימה. כדי להצליח צריך לעלות במדרגות ולא במעלית".

הפילוסופיה של לבאדיה לא עושה בינתיים רושם על קלאוס טופמולר, האיש שהוביל את לברקוזן ל"עונת הכמעט" ב-2002, אז סיימה כסגנית בליגת האלופות, בבונדסליגה ובגביע הגרמני. "זו קבוצה לא מספיק בוגרת ואחראית על מנת לאיים ברצינות על התואר. ראינו את זה בבירור כשקרלסרוהה חזרה מפיגור של שלושה שערים", טען מאמן נבחרת גאורגיה לשעבר בראיון ל"בילד". "חבל לצפות מקבוצות כמו לברקוזן או הופנהיים לזכות באליפות. בסופו של דבר זו תהיה באיירן". בשבת, במשחק הביתי מול שאלקה, תוכל לברקוזן להוכיח אחרת ועל הדרך גם לעלות עוד מדרגה בסולם לבאדיה.