החמישיה הטובה
1. קרוז קונטרול. הלייקרס משחקים בהילוך שלישי, ועדיין דורסים בפתיחת העונה הזו כל יריבה שמעזה לעלות מולם על הפרקט. שתי השאלות הגדולות שנותרו פתוחות לאחר סיום העונה שעברה היו - האם אנדרו ביינום יחזור לכושר המדהים בו היה לפני הפציעה? והאם הלייקרס יתגברו מנטלית על ההתפרקות מול הסלטיקס? דומה שלא היינו צריכים לחכות זמן רב מדי לתשובות. הלייקרס מורעלים, רעבים, מוכשרים ודורסים, וזה כשאף אחד מהכוכבים לא מנפק שורות סטטיסטיות מרעידות את הסיפין. פשוט כי אין צורך, הקבוצה מחוברת, מאומנת היטב ועושה בדיוק את מה שצריך כדי להביס ללא תנאי את הקבוצות הטובות בליגה, לא מעט בזכות הגנה משודרגת. בדרך הגיעו ניצחונות נאים ומרשימים מול יוסטון, דאלאס, פורטלנד וניו אורלינס. סתם הרהור ראשוני - האם הלייקרס יפסידו 10 פעמים או יותר?
2. מנצנצים בצמרת. אחרי שקטלנו את ההנהלה שלהם כל הקיץ והיינו עדים לכשל המחפיר בהתנהלות מול ג'וש צ'ילדרס, הנצים מאטלנטה פותחים את העונה בסערה רבתי ויורדים על הליגה מכל הכיוונים, תוך תצוגות כדורסל שלמות ומהנות (ניצחונות באורלנדו, בניו אורלינס ובשיקגו, ועל טורונטו, פילדלפיה ואוקלהומה סיטי). הכדורסל של אטלנטה מאוזן מאוד, ומתחיל קודם כל בהגנה, כפי שמייק וודסון רואה אותה ומנחיל לשלד המוכשר לאורך זמן. כרגע ג'וש סמית' פצוע, אבל גם בלעדיו נדרש לבוסטון סל ניצחון של פול פירס בשניה האחרונה כדי להיחלץ מהפסד ביתי מול הלהיט החם של הליגה. מייק ביבי הפגין ביטחון מופרז ביכולת של הקבוצה, כשאמר שרק ההוקס יכולים לעצור את אטלנטה, אבל האמת היא שלשחק מול ההוקס זה בינתיים סיוט, וזה לא צפוי להשתנות גם בהמשך העונה.
3. בחורים חדשים בשכונה. מחזור הרוקיס של השנה מלהיב מתמיד, וכבר בשלב מוקדם זה של העונה מתגנבת התחושה שמהמחזור הזה יישארו שמות גדולים בספר דברי הימים של הכדורסל. בשלב הזה של העונה ראויים לציון במיוחד שני רוקיס, שפתחו את הקריירה חזק ונראים מוכנים מכולם לתרום כבר כאן ועכשיו. או ג'יי מאיו, הבחירה השלישית של ממפיס, קולע כבר עכשיו למעלה מ-20 לערב, כולל כמעט 5 ריבאונדים ו-2.2 שלשות. הופעות, כמו המשחק בסקרמנטו (28 נקודות), או הבק-טו-בק נגד דנבר ופיניקס (31 ו- 33 נקודות, בהתאמה) מגלות לנו שחקן משויף לחלוטין ומוכן ל-NBA.
גם דרק רוז, הבחירה הראשונה של שיקגו, השתלט מהר ובאופן מרשים על העניינים, עם כמעט 19 נקודות לערב, 4.6 ריבאונדים ו- 5.3 אסיסטים, וגרר דיבורי טרייד על קירק היינריך עוד לפני הפציעה של האחרון. שני אלו בולטים עד כה מעל השאר בקרב על תואר רוקי העונה.
4. מיאמי וויד. ההיט פותחים את העונה בהיסוס ובמאזן מאוזן, בין הפסדים לניצחונות. מי שאחראי על הניצחונות הוא פחות או יותר דווין וויד, שנראה עד כה טוב מתמיד. עם 28 נקודות (49 אחוזים מהשדה), 6 ריבאונדים לערב, 7.6 מסירות לחברים ו- 2.8 גניבות מהיריב, לא תמצאו הרבה שורות סטטיסטיות שכאלה. ובכל זאת, אין טוב בלי רע, ולבי לבי על וויד, שמפתח מסורת לא טובה של מספרים אישיים מדהימים במשחקי הפסד. בשבוע שעבר הוא קלע 30 ומסר 10 אסיסטים בהפסד לניו אורלינס, והעלה את כמות המשחקים בהם קלע 30 או יותר ומסר 10 או יותר והפסיד לשישה לאורך שתי העונות האחרונות. לשם ההשוואה, לכל שאר השחקנים האחרים בליגה, שרשמו את המספרים האלו (30 או יותר, 10 או יותר) במשחקי הפסד, רק תשעה משחקים כאלו ברקורד, ביחד, בשתי העונות האחרונות.
5. על האש. בפינת על האש, עם פתיחת העונה, שחקנים שסיפקו לנו הופעות מלהיבות כדי לתבל את המשחקים הראשונים בתיבול פיקנטי במיוחד. דוויט הווארד פתח את הופעותיו השנה בסערה ועם משחקים דומיננטיים באופן בלתי נתפס. לשיאו הגיע עם טריפל דאבל ראשון בקריירה של 30 נקודות, 19 ריבאונדים ו-10 בלוקים בניצחון החוץ באוקלהומה. לא שחשבנו שטריפל דאבל מצדו יגיע בעזרת אסיסטים.
אל הורפורד נתן את חיקוי הדוויט הטוב ביותר שלו עם 27, 17 ו- 6 בלוקים בניצחון החוץ הנאה בשיקגו, לשמחת האוהדים, וגם אנדריס ביידרינס חוגג פתיחת עונה מופלאה עם משחקים כמו מול ממפיס - 16 נקודות, 22 ריבאונדים. אפילו מארק גאסול, האח של, הפציע באותו ערב עם 27, 16 ושלושה בלוקים משלו.
לברון ג'יימס הפך את המספר 41 לסימן ההיכר החדש שלו, כאשר רשם את מספר הנקודות הזה בשלושה מתוך ארבעה משחקים רצופים, כולם ניצחונות של הקאבס. טוני פארקר קלע 55, הוריד 7 כדורים חוזרים ומסר 10 בניצחון החוץ (והראשון בכלל) של הספרס העונה, במינסוטה, כאשר אמארה סטודמאייר רשם 49, 11, 6 ו- 5 חטיפות באותו לילה ממש, בניצחון החוץ של פיניקס באינדיאנה, ועכשיו כולנו כבר מרגישים חזק חזק בתוך העונה.
החמישיה הרעה
1. נרפים אחד אחד. וושינגטון פותחת את העונה בנרפות מרגיזה, ואי אפשר לתרץ אותה בפציעה של גילברט ארינס. המכשפים כבר אמורים להיות רגילים ומתורגלים למשחק בלי היבאצ'י, והיה להם די זמן לעשות את כל ההכנות וההתאמות ולהיראות טוב יותר מכפי שהם נראים כעת. בפועל, אנחנו שוב רואים את דשון סטיבנסון ואת אנטוניו דניאלס משחקים הרבה יותר מדי, ובעמדת הסנטר איתן תומאס ואנדרי בלאץ' מנגרים ללא היכר. הוויזארדס מציגים את ההגנה הגרועה בליגה, הן בכמות הנקודות שהם סופגים והן באחוזים בהם הנקודות האלה מגיעות, ובחמשת משחקי ההפסד שלהם עם פתיחת העונה הפסידו בהפרש ממוצע של 11 נקודות, ללא סיכוי אמיתי לנצח. ואגב, זו העונה השניה ברציפות בה המכשפים פותחים עם חמישה הפסדים רצופים. סיכם באלגנטיות אנטואן ג'יימיסון, בתשובה לשאלת עיתונאי מה דעתו על המצב: "נמאס לי לראות זה". קצר ולעניין.
אם כבר הולכים לעוד עונה אבודה, וכרגע אין בוושינגטון מספיק כלים להתמודד ברצינות בליגה הטובה בעולם, למה לא לתת לצעירים המוכשרים להתפתח מהר, כאן ועכשיו? ניק יאנג וג'בייל מקגי נראים רעבים ומוכנים, אז הגיע הזמן לתנועת נוער אמיתית בוושינגטון, רגע לפני שאפילו אמא של קארון באטלר נרדמת ביציע.
2. קפצה זיקנה. בבת אחת נראית סן אנטוניו כמו קבוצה שאפילו לא תתמודד על מקום בפלייאוף. אנחנו רגילים לראות את הספרס פותחים קצת חלש, בדרך כלל הם מפסידים משחקים בטרום עונה, אבל לפתע פשוט נראה שאין להם כלים להשתפר. מאנו ג'ינובילי פצוע לעוד חודש לפחות, טוני פארקר נפצע לחודש וטים דאנקן נשאר השחקן היחיד ששווה לספר עליו משהו בבית. כשהעתיד של הקבוצה השנה שעון על כתפיו של שחקן הפועל ירושלים לשעבר רוג'ר מייסון, אז עם כל הכבוד, ויש כבוד, אין עתיד. הספרס ניצחו עד כה פעמיים, אבל הפסידו חמש פעמים, ודאנקן עוד מצא זמן לצחוק עם מייסון אחרי אחד ההפסדים, כאשר טפח על שכמו ואמר לו "אל תדאג, רוג'ר, אנחנו גם מנצחים מדי פעם". כרגע עוד צוחקים בסן אנטוניו, אבל בקרוב הנחמה היחידה עשויה להיות בבחירת דראפט גבוהה.
3. ילד מזדקן. הקריירה של גרג אודן ב-NBA נמשכה, נכון לזמן כתיבת שורות אלו, 29 דקות בסך הכל. 13 בערב הפתיחה של עונה זו ו-16 לפני יומיים, בניצחון החוץ במיאמי, וזה מתוך 90 משחקים ששוחקו בזמן הזה. אחרי שהחמיץ את כל העונה שעברה ונרשם לעונתו השניה בליגה כרוקי עקב כך, נפצע הילד כבר במשחק הראשון וחזר רק כעבור שישה, כאמור, כדי לשחק כמה דקות כמחליף, ומבלי להותיר כל חותם. הרבה מילים נשפכו על הכשרון הגדול שפורטלנד הצליחה להנחית, אבל כמה בדיוק ראינו במסגרות רשמיות? כלום.
4. לא מבריקים. דאלאס נראית לא טוב. אלו לא רק שישה הפסדים בשמונה משחקים, זו העובדה שהקבוצה כבויה לחלוטין, כפי שאמר בעצמו דירק נוביצקי, שקרא לחברים להתעורר אחרי עוד הופעה חלשה במיוחד. ג'ייסון קיד, שהובא כדי להביא אליפות לדאלאס, דווקא נראה טוב ומפגין יכולת שאינה נופלת מיכולתו בשנים האחרונות, ואולם דווקא על רקע זה בולטת האנמיות של שאר הסגל. נוביצקי עצמו, ג'וש הווארד שממשיך את סערת הקיץ האחרון ומתקשה לייצר כדורסל ברמה גבוהה, ושאר הצוות המסייע פשוט לא נראים טוב מספיק. מארק קיובן פיטר את אייברי ג'ונסון וחשף מערכת יחסים עכורה בינו ובין השחקנים, אבל כנראה שלא בג'ונסון הבעיה, וגם בלעדיו דאלאס לא הולכת לשום מקום.
5. כריס קרוס. פינת כריס קרוס (ע"ש כריס מיהם) האהובה חוזרת, ובגדול. לצערנו, מיהם עצמו שיחק עד כה מעט פחות מ-15 דקות סך הכל העונה, כך שהוא עצמו לא יכול לככב בפינה, אבל טרייסי מקגריידי שומר על הכבוד ועל המסורת, ומספק את מיטב הזיגזוגים האפשריים בפתיחת העונה הנוכחית. אחרי 30 נקודות, 7 ריבאונדים ו-8 אסיסטים בהפסד בפורטלנד ב-6 בחודש, הטיל טימאק ביצה יום אחר כך, בניצחון מול הקליפרס, עם 2 נקודות ב-0 מ-5 מהשדה. גם ב-9 בחודש, מול הלייקרס, הבליח האיש והמבט עם 1 מ-11 מהשדה בדרך ל-3 נקודות מהממות. אבל כבר ב- 12 לחודש, בניצחון החוץ בפיניקס, חזר טימאק בזמן, שלט בעניינים עם 27 נקודות, 5 ריבאונדים ו-4 שלשות. מעניין איזו עונה הולכת להיות לטימאק וליוסטון, אבל קודם כל רצוי לוודא שלא יהיו עוד הופעות שלו, או של אף אחד אחר מכוכבי הקבוצה, בפינת כריס קרוס.