קשה איתו, אי אפשר בלעדיו

האופטימיות המסוימת ששררה לפני המשחק של מכבי תל אביב בפיראוס לא התבססה על היכולת החלשה שהקבוצה המארחת גילתה עד עתה, אלא על הנטייה המוזרה של מאמן אולימפיאקוס, פנאיוטיס ינאקיס, לשתף את כל שחקניו באופן כמעט שוויוני. ואכן, ינאקיס השאיר בפתיחה את גריר, פאפאלוקאס, בורוסיס ו-וויצ'יץ' על הספסל, ובחר לעלות עם חמישייה בינונית. אחרי שהמאמן היווני מילא את חלקו בעסקה, היה צריך אפי בירנבוים לצאת מהשבלונה, בפעם הראשונה העונה, ולחפות על החור הענק שהותיר חסרונו של קרלוס ארויו.

ברבע הראשון נראה היה שבירנבוים נענה לאתגר, כשמכבי הפתיעה טקטית. בהגנה היא שמרה הגנה אזורית המתחלפת לאישית, שבילבלה את היוונים ואיפשרה למכבי לרוץ ולעשות סלים קלים. בהתקפה, בירנבוים הוסיף שני תרגילים וניצל חילופים אוטומטיים בהגנה היוונית לבידודים חכמים של סימונס על שומר גבוה. חסרונו של ארויו גם הוריד לחץ ושיחרר קצת את חבריו מהקיפאון שמאפיין אותם מתחילת העונה.

אלא שאז התברר שינאקיס שוב רימה, כפי שעשה לקבוצות ישראליות פעמים כל כך רבות. ברבע השני הוא שיחק עם החמישייה החזקה, כשגריר צלף מבחוץ, פאפאלוקאס חדר בחוכמה ובורוסיס ו-וויצ'יץ' חגגו מתחת לסל. ברבע השלישי היוונים כבר ברחו. כשמשחק הריצה של מכבי נבלם, לא היה לה מה להציע במשחק המסודר. בלי ארויו, השחקן היצירתי היחיד שלה, מכבי תקועה לחלוטין. בורשטיין שוב איבד ופיזר במקום לרכז, בראון שוב לא הופעל ואליהו ופישר גילו שהנקודות מגיעות קצת פחות בקלות בלי הפיק אנד רול של הפורטו ריקני.

הנקודה המדכדכת מבחינת מכבי היא שהיוונים ניצחו בקלילות על אף משחק חלש יחסית ולמרות שהאיש שהיה אמור להיות הערך המוסף שלהם, ג'וש צ'ילדרס, כמעט לא היה קיים. הצמרת האירופית נראית רחוקה יותר מאי פעם, וספק אם מכבי יכולה לשאוף ליותר מרבע גמר היורוליג.

אבל יש גם כמה דברים מעודדים: בירנבוים הרוויח את הספסל שלו, ובעיקר את כספי המצוין ואת באטיסטה, האיש היחיד בקבוצה שמסוגל לעשות נקודות עם הגב לסל. אולי מכבי גם תרוויח אמונה בחשיבותו של ארויו. מסתבר שגם אם קשה איתו, אי אפשר בלעדיו.