פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

        עוד חוזר הזמזום

        לפיינל פור האחרון העפילו קבוצות שהרכזים הראשונים שלהן היו אקדוחנים וגם גורדון, קטש וטפירו הם כאלו, אבל רק לקרלוס ארויו לא סולחים

        הנה שני נתונים שאולי פספסתם: קרלוס ארויו מדורג במקום הרביעי ביורוליג באסיסטים ושביעי בנקודות. האם פירוש הדבר שהוא ממצה את הפוטנציאל שלו? ממש לא. לעתים קרובות, ארויו כופה זריקות קשות ולוקה בתזמון המסירות ובקבלת ההחלטות. למרות זאת, ד'אור פישר וליאור אליהו חייבים רבות מהנקודות שלהם לתשומת הלב שההגנות היריבות מרכזות סביב הרכז.

        ועדיין, הזמזום הביקורתי סביבו לא נפסק בזמן שידורי המשחקים של מכבי ת"א ובעיתונים למחרת. הטענה המרכזית היא ש"ארויו לא רכז טבעי". אלא שתלונה זאת היתה גם מנת חלקם של שני קודמיו של הפורטו ריקני בג'וב המלחיץ, וויל סולומון ו-וויל ביינום. גם בנו אודריך ספג ביקורת ארסית בזמן ששיחק כאן. סולומון לקח תארים בכל קבוצה ששיחק בה, והשנה הוא הרכז השני של טורונטו; ביינום קולע 8 נקודות ב-16 דקות בדטרויט; אודריך הוא הרכז הפותח של סקרמנטו; העבר של ארויו בליגה הטובה בעולם ידוע. כך שאולי הבעיה לא אצלם, אלא אצלנו, ובעיקר באופן שבו אנחנו תופשים את תפקיד הרכז.

        כי אם תסתכלו מסביב, תבחינו ש"הרכז הטבעי", שמשחק ללא אגו, הוא זן הולך ונעלם. יש כמה יחידי סגולה, כמו פאבלו פריג'יוני מטאו ויטוריה, אבל לפיינל-פור האחרון העפילו קבוצות שהרכזים הראשונים שלהן היו אקדוחנים כג'יי אר הולדן, טרל מקינטייר וביינום. למה ללכת רחוק? עדי גורדון ועודד קטש היו שחקנים כאלה, וכך גם מאיר טפירו ומחליפו של ארויו, דרור חג'ג'.

        רק שגורדון, קטש, טפירו וחג'ג' הם משלנו. להם סולחים כמעט על הכל. מהרכז הזר אנחנו מצפים שיהיה חף מטעויות (כמו אריאל מקדונלד) או מבריק, כריזמטי ו-ווינר (כמו שרונאס יאסיקביצ'יוס). לשניהם היו חברים לקבוצה (שפר, הנפלד ופארקר לראשון, פארקר ו-וויצ'יץ' לשני) שסייעו בקבלת ההחלטות. והיה להם גם מאמן, פיני גרשון, שדרש מהם להתאים עצמם לשיטה שלו וניהל אתם ויכוחים פומביים יותר ופחות עד שהשיג מה שרצה.

        ארויו לא נהנה מכל אלה: פרט למרקוס בראון, הוא השחקן היחידי שעליו שמות היריבות דגש, בהיעדרו של שחקן מטרה בפנים; ומאמנו אפי בירנבוים מעניק לו מעט מאוד כלים כדי להצליח. בינתיים, במקום לספק לארויו אופציות נוספות בהתקפה ולהוציא ממנו את המיטב, בירנבוים מוותר עליו, כשהוא מפקיד את הכדור בדקות קריטיות בידיים הלא בטוחות של טל בורשטיין וטריי סימונס. רכז טבעי כבר לא יהיה למכבי השנה, אבל את השחקן המצוין שיש לה בעמדה הזאת העונה היא יכולה לנצל הרבה יותר טוב. אולי אז ייפסק הזמזום.