מיסטר ג'ונס ואני

1. בשקט בשקט בלי שנרגיש, בולטימור רייבנס צברו השבוע ניצחון רביעי רצוף והם כבר עם מאזן שווה לפיטסבורג בראשות בית ה-AFC צפון, בדרך הבטוחה לפלייאוף. ג'ו פלאקו אולי לא מרשים כמו מאט ריאן, הק"ב הרוקי השני בליגה, אבל הוא כמעט ולא מאבד את הכדור (רק 7 אינטרספשנס העונה ואף לא אחד בארבעת המשחקים האחרונים) ובגלל שהוא רוקי, המאמן שלו נותן לרצים שלו לעשות את מרבית העבודה (בולטימור שלישית בליגה בריצה). ההצלחה ההתקפית הזאת היא אולי לא מדהימה אבל היא מספיקה כדי לתת להגנה של בולטימור, אותה הגנה שבשנה שעברה החלטנו שגמרה את הסוס, סיבה לעלות למגרש ולהקריב את עצמה. התוצאה? ההגנה של הרייבנס היא השניה בטיבה בליגה והם נראים שוב כמו קונטנדר אמיתי.

2. אם כבר הזכרנו את ריאן, אז קשה לומר מה הרשים אותי יותר בניצחון של אטלנטה על הסיינטס השבוע. ריאן נראה בדרך לשחזר את ההישג של מאנינג רק עם הישגים טובים יותר (רוקי שלוקח את כל הסנאפים של הקבוצה שלו בעונתו הראשונה, רק שהוא כבר ניצח פי שניים משחקים יותר מאשר מאנינג בעונתו הראשונה) אבל אסור לתת להצלחה שלו להאפיל על משחק הריצה המצוין של הקבוצה - השני בטיבו בליגה - ועל יחידת ההגנה שנתנה תצוגת תכלית מרשימה ביותר שבוע שני רצוף. אם אוקלנד היא לא מדד לכלום, הרי הסיינטס הם קבוצת ההתקפה הטובה בליגה סטטיסטית (אפשר להתווכח על היעילות שלהם, אבל קשה להתווכח עם כמות היארדים שהם שמים) ואטלנטה הצליחה לשתק אותם במשך שלושה רבעים שהפכו את הרבע הרביעי לפרוטוקול בלבד, לא משנה כמה דרו בריס ניסה.

3. וברוך השם, בריס ניסה. 58 פעם הוא מסר במשחק, מה שהספיק לו כדי לסיים עם יותר מ-420 יארד ושני ט"ד. רק מה, לאותם ט"ד התווספו גם שלוש חטיפות, אחת מהן הוחזרה לצד השני בשלב קריטי של המשחק, וברוב המחצית השניה בריס נראה כאילו הוא מנסה להציל את המולדת לבדו. המספרים של בריס השנה מרשימים מאוד - אחרי תשעה משחקים הוא עומד על כמעט 3,000 יארד (יותר מ-330 יארד למשחק) וכרגע הוא בקצב לשבור את שיא היארדים העונתי של דן מרינו. הבעיה היא, שבריס בדרך להזכיר את מרינו גם באספקט השני – זה של האליפויות והסופרבולים – והגיע הזמן שמישהו שם יבין שהוא לא יכול לקחת את הסיינטס לבד לפלייאוף. שון פייטון חייב למצוא דרך לאזן את הקבוצה שלו - זה לא רק משחק ההתקפה החד צדדי לחלוטין (ואי אפשר להפיל הכל על היעדרו של בוש, קבוצות כמו ניו אינגלנד או פיטסבורג מצליחות להסתדר עם הרבה פחות) - אלא גם הצורך בשיפור מיידי במשחק ההגנה שלא קיים בכלל בלקסיקון של הסיינטס.

4. ק"ב שבדרך כלל לא לוקח את המשחק על עצמו הוא קרי קולינס, שכל העונה אמרנו עליו שהוא שם כדי לא לעשות טעויות. והנה, מול שיקגו ששמה לה למטרה לעצור את משחק הריצה של הטייטנס והצליחה מעל המשוער, ג'ף פישר שם את הכדור בידיים של קולינס וזה גמל לו ב-30 השלמות מתוך 41 ניסיונות, שני ט"ד והכי חשוב – אף איבוד. עכשיו זה כבר באמת מתחיל להיות מפחיד – לא רק שההגנה של הטייטנס היא הטובה בליגה, ולא רק שהם מצליחים לגרום ללנדייל ווייט להיות הרץ הפרודוקטיבי בליגה מבחינת ט"ד, פתאום יש להם ק"ב שיודע למסור?

5. ברט פארב לא עשה השבוע שום דבר ראוי לציון אבל הוא גם לא היה צריך, כי בשלב הזה נדמה שסט. לואיס מסוגלת לעלות לבד למגרש ועדיין להפסיד. מי שכן הוביל את התקפת הג'טס היה תומאס ג'ונס, שרץ ל-150 יארד ונכנס שלוש פעמים לאנדזון. ג'ונס, אליו יש למדור חיבה מיוחדת, מצליח להישאר, למרות יכולת מצוינת שנה אחרי שנה, אחד השחקנים הכי אנדרייטד בליגה. עד כדי כך אנדרייטד, שמאנג'יני היה צריך קבוצה עלובה כמו הראמס כדי להפקיד את הכדור בידיים שלו. כרגע נראה שמאנג'יני הפיק את הלקח מהמשחקים הקודמים והוא מחפש לאזן יותר את משחק ההתקפה שלו, אם מדובר בתהליך או במשהו רגעי נגלה כבר ביום חמישי הקרוב במשחק מול ניו אינגלנד.

6. דברים שאני שונא:

· אנשים עם צ'יוואוות

· אנשים שיונקים מבקבוק ספורטיבי במקום לפתוח את הפקק

· צ'יוואוות

· מאמנים שמעמידים את הק"ב שלהם בשאט גאן בדאון שלישי קצר, ועוד כשנשארה דקה למחצית. שמעת, טומלין?

7. ניצחון חשוב מאוד לקולטס על פיטסבורג השבוע. הניצחון הזה הושג נדמה, כמו שנראה שמרבית הניצחונות של הקולטס הושגו השנה, לא כי הקולטס היו הקבוצה עם הכלים הטובים יותר על המגרש אלא כי הם היו הקבוצה שרצתה יותר לנצח. משחק הריצה לא מתפקד כבר כמה שבועות, פייטון רחוק מלהיות פייטון של פעם (שלושה ט"ד אבל רק ב-50 אחוז השלמה), אבל תוכנית משחק מושלמת שסגרה את משחק הריצה של הסטילרס והכריחה את ביג בן למסור עמוק, הספיקה כדי לעצור את הסטילרס ולתת למאנינג הזדמנות לנצח. אם בעבר ההתקפה המתוקתקת של הקולטס איפשרה להם להגיע לא תמיד מוכנים למשחקים בידיעה שפייטון יחלץ אותם, הרי שדווקא הפציעות והשחקנים המזדקנים מוציאים מדאנג'י את הטוב שבו וגורמים לו לבוא עם תוכניות משחק טובות ולנהל את המשחק טוב יותר מבעבר. לא יודע מה איתכם, אבל זאת בדיוק סוג הקבוצה שהייתי מפחד לפגוש בפלייאוף.

8. לגבי ביג בן, רוזנטל דיבר פה לפני שבועיים על כך שהוא מתעכב יותר מדי בתהליך המסירה שלו מה שמוביל להרבה סאקס וכתוצאה מכך לפציעות. אז כנראה שבן שמע והחליט למסור יותר מהר. את הסוף – שלוש חטיפות בלי ט"ד לרפואה – אנחנו יודעים. ייאמר לזכותו של רות'לסברגר שבסופו של המשחק הוא לקח את האחריות להפסד על הכתפיים שלו, השאלה אם זה מספיק, כי בהיעדר משחק ריצה יעיל, לסטילרס אין יותר מדי ברירה והם תלויים בק"ב שלהם יותר מתמיד.

9. הרמן אדוארדס נחשב לכזה מאמן שמרן, שאם היה רץ לנשיאות ארה"ב, הוא היה גורם לשרה פיילין להיראות קומוניסטית. לכן זה היה כל כך מפתיע לראות דווקא אותו הולך על המרה לשתי נקודות במקום להשוות ולחכות להארכה מול סן דייגו. כמו שכבר ציינתי בעבר - אין לי שום בעיה עם החלטה כזאת – הסיכויים שלה הם פיפטי-פיפטי והעונה של קנזס סיטי גם ככה לא הולכת לשום מקום. מה שיש לי בעיה איתו הוא הביצוע של אותו ניסיון המרה. טיילר ת'יגפן (טיילר ת'יגפן! איזה אליל) נעמד בשאט גאן, עמדה שכל מטרתה היא לתת לק"ב אקסטרה שניה או שתיים והגנה מקסימלית, ולפני שהספקת להגיד טיילר ת'יגפן כבר היו עליו שני מגנים והוא התחיל להתרוצץ כמו ילד בגן ילדים ובסוף למסור מסירת יאוש שנראתה אולי כמו המסירה של מונטנה ב"the catch", רק בלי מונטנה ובלי דווייט קלארק. זה נכון שיש לניסיון ההמרה סיכוי של חמישים אחוז להצליח, אבל למה נדמה שאיכשהו הרמן תמיד מוצא את עצמו מהצד הלא נכון של החמישים?

10. בטח גם אתם חשבתם השבוע:

· שיאמון פיגורס, הרסיבר של בולטימור, זה שם לא פחות מגניב מטיילר ת'יגפן.

· שטרנט אדוארדס באמת בצרות אם דלתא אוניל חוטף אותו.

· שעצוב לראות מה נהיה ממרווין הריסון.

· שאוקלנד חטפה את ג'ייק דלהום 4 פעמים ועדיין הצליחה להפסיד.

· שאיזה מזל לסט. לואיס שהליגה לא הרשתה להם להחתים את ג'ים האסלט כבר עכשיו.

· שמישהו צריך להוריד כבר את סייג' רוזנפלס מהמגרש לפני שנקבל את הגרסה הטקסנית ל"סופות בנגב"

· ששבוע עשר עבר ודונובן מקנאב עדיין בריא