פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

        צבא קטן וחלש

        ההפסד של הפועל ירושלים לבני השרון הראה שבינתיים הימים חולפים, שנה עוברת ורק המנגינה נשארת. זו שוב אותה קבוצה עייפה ומסורבלת

        בעונה שעברה הפועל ירושלים קנתה ערימת זרים, רק כדי לשחררם ולהחליפם באחרים, ובנתה את עצמה בצורה שלא מסתדרת עם המלה הצלחה. שחקניה נעו על הפרקט כאוסף אינדיבידואלים, אובדן האמון שלהם במאמן דן שמיר הביא להחלפתו, ולמרות הגביע, העונה הסתיימה בטעם מר.

        העונה התקציב קטן משמעותית, וירושלים החליטה שהיא בונה צבא קטן וחכם. נראה היה שהלקחים הופקו, שירושלים לא נערכה למלחמה הקודמת, אלא בנתה עצמה בצורה מאוזנת, כשהיא מוכנה למלחמה על מעמדה בכדורסל הישראלי. ווטסון, סניד ומרקוביץ' יתנו גוף בצבע, באוורס וששון ימוטטו הגנות ומורן רוט יביא אנרגיות. ההפסד לבני השרון הראה שבינתיים הימים חולפים, שנה עוברת ורק המנגינה היא שנשארת. כן, היא שוב צורמת. כל חוליי העונה שעברה נותרו בעינם וירושלים נראתה כמו צבא עייף ומסורבל, שאין לו ממש כוח להילחם.

        ארנולד הלך, אבל ירושלים נשארה קבוצה של איש אחד בהתקפה, ויכולתו של סניד היא הברומטר. כשהוא מנתב מהצבע את הכדורים ונמצא קרוב לסל, ירושלים יכולה לנצל את יכולת הקליעה של ששון ויכולת החדירה של באוורס. כשהוא לא, ירושלים מאבדת את הראש. הדבר נובע מחוסר היררכיה בהתקפה, ו-29 השלשות שזרקה אתמול מעידות על כך. במקום להתיש את טפירו ולהוציא את סיסה בחמש עבירות, ירושלים זרקה עצמה לדעת מחוץ לקשת והגיעה רק עשר פעמים לקו העונשין. מול קבוצה דקה כמו בני השרון מדובר במחדל.

        ירושלים הצליחה להפסיד משחק מול קבוצה בעלת סגל חסר, זר שרק נחת, שלושה ישראלים בכירים בלבד ושחקן פנים אחד. לא מדובר בסתם יום רע, אלא בקבוצה רעה שטרם מצאה את דרכה על הפרקט ומחוצה לו. הבזבוז המשווע של העונה שעברה ניכר היטב, כשעל הפרקט מדדה אותה גברת עם אותה אדרת, רק זולה יותר. עם זרים בינוניים, סגל ישראלי שנחלש וחוסר ברוח הלחימה, ירושלים ראתה את עצמה בתחילת העונה כאלטרנטיבה למכבי תל אביב. מותק, האלטרנטיבה הצטמקה.