וואלה!
וואלה!
וואלה!
וואלה!

וואלה! האתר המוביל בישראל - עדכונים מסביב לשעון

להגנה אין ימים רעים

אריאל גרייזס

5.11.2008 / 0:33

עשר של שבוע: טנסי מנצחת למרות התקפה בינונית. האם היא יכולה לרוץ ל-0:16? על זה, יחד עם ברכות חדשות למכרים ישנים

1. אחרי שכל אחת מהקבוצות שיחקה לפחות שמונה משחקים, אפשר לומר שהעונה הגיעה רשמית לנקודת האמצע שלה. למי שזה עדיין לא היה ברור, באו הטייטאנס והג'איינטס ונתנו הצהרת כוונות שהבהירה לכולם שהם הטים-טו-ביט בחטיבה שלהם, ואלה לא יהיו חדשות לאף אחד ששתי הקבוצות ממשיכות להפגין הגנות מעולות, שמאפשרות להן לנצח משחקים גם ביום חלש של ההתקפה שלהן. מעניין לציין שההצלחה של קבוצות הגנתיות השנה מגיעה דווקא אחרי השנה ההתקפית הכי גדולה של קבוצה בהיסטוריה, מה שמראה כמה דברים נזילים בליגה הזאת. בהחלט ייתכן שהניצחון של הג'איינטס על הפטריוטס בסופרבול, שבא בעיקר בזכות ההגנה, היה נקודת ציון שבעקבותיה שינתה הליגה מגמה. ועל זה יוגי ברה היה אומר (במקור על בייסבול, אבל למה להיטפל לקטנות) – הגנה טובה תמיד מנצחת התקפה טובה – ולהיפך.

2. לגבי הטייטאנס, השבוע ראיתי נתון די מדהים דווקא על קו ההתקפה שלהם – מתחילת העונה, הוא הרשה בדיוק שלושה סאקס. שלושה – בתשעה משחקים. וזה בקבוצה שבה וינס יאנג וקרי קולינס הם הקוורטרבקים ואלוהים יודע מי משחק בתור רסיבר. עם נתון כזה, האם מוקדם מדי להתחיל לדבר על עונה מושלמת של טנסי? לדעתי – הרבה יותר מדי מוקדם. לא בגלל שהטייטאנס לא מספיק טובים – הם כן, אלא בגלל שקבוצה שמסתמכת על הגנה כמו טנסי, נידונה לשחק משחקים צמודים, בניגוד, למשל, לניו אינגלנד של שנה שעברה שדרסה את הליגה עם ההתקפה. במשחקים צמודים מתישהו הסטטיסטיקה תכתיב קריאה לצד השני שתסיים את העונה המושלמת. מה שכן, זה מתכון לא רע להצלחה בפלייאוף, כי כמו שהקלישאה אומרת – להגנה אין ימים רעים.

3. אם נמשיך במגמת סיכומי אמצע העונה, הרי שהסתכלות בדירוגי הבתים ב-AFC מגלה שבתי הצפון והדרום פחות או יותר סגורים, כשפיטסבורג וטנסי הולכות ככל הנראה לנצח את הבית שלהן, ולשאר הקבוצות בהן נשאר להיאבק על הווילד קארד. בתי המזרח והמערב, לעומת זאת, עדיין פתוחים לגמרי, אבל איזה הבדל. בעוד בזה המזרחי אין אף קבוצה עם מאזן שלילי, הרי שבית המערב עוד יותר גרוע ממה שחשבנו בהתחלה ואין בו אפילו קבוצה אחת עם מאזן חיובי. כמה הבית הזה גרוע? הקבוצות בו סיימו את משחקיהן השבוע עם שלושה הפסדים, וגם זה רק בגלל שסן דייגו היתה בשבוע ביי. כמה גרוע הבית הזה? אוקלנד הצליחה לסיים מחצית עם מינוס 2 יארד (והמון תודה מקבוצת הפנטזי שלי, שעלתה עם הגנת אטלנטה) והיא עדיין לא הקבוצה הכי גרועה בבית – קנזס סיטי הצליחה לאבד יתרון 3:24 לטמפה ביי ויש לה ניצחון אחד בלבד עדיין – גם הוא על קבוצה אחרת מהבית.

4. ב-NFC, המצב צמוד בכל הבתים, למעט זה המערבי. ופה מגיעות החדשות הבאמת מרעישות מהשבוע הזה – אלא אם יקרה משהו באמת בלתי צפוי (ובמקרה של הקרדינלס, אי אפשר לפסול זאת אף פעם) אריזונה אשכרה הולכת להופיע בפלייאוף, לראשונה בעשור הזה. אם לוקחים בחשבון שיש לקרדינלס עוד ארבעה משחקים מול שאר קבוצות הבית, שלשלושתן ביחד יש פחות ניצחונות מאשר לשתי הקבוצות מהאייטם הראשון, הרי שהעליה נראית סגורה וחתומה, ובאריזונה יכולים להתחיל לחשוב אפילו על שבוע ביי. עכשיו רק חסר להביא את ג'ייק פלאמר, שיעזור להם לנצח גם בפלייאוף.

5. ברט פארב לא יגזור קטעים מהמשחק מול הבילס לקלטת ההכנסה שלו להול אוף פיים, אבל למעט חטיפה שהוחזרה לט"ד (נדמה שפארב מוסר אחת כזאת עוד לפני שהוא מגיע לאיצטדיון בשבועות האחרונים) הוא לא ניסה יותר מדי ונתן דרייב אחרון אחראי ויעיל, שבסופו הג'טס זכו בניצחון חשוב שהעלה אותם לראשות הבית. מצד שני, אולי כן היה במשחק הזה משהו שפארב ייקח אותו – החטיפה הזאת הכניסה אותו לספר השיאים של ה-NFL, כק"ב הראשון בהיסטוריה למסור 300 חטיפות. גם זה הישג.

דל ריו, מאמי, בוא שניה

6. דברים שאני שונא:

1. אנשים שנוהגים עם יד מחוץ לחלון
2. בחורות אשכנזיות שקוראות לחבר שלהן מאמי
3. מאמנים שנותנים לק"ב שלהם למסור 38 פעם, כשלק"ב שלהם קוראים דיוויד גרארד. דל ריו, מה נהיה?

7. בדרך כלל אני נמנע מלכתוב על דנבר, דודי כפרי מצליח לעשות את העבודה יפה מאוד בעצמו, אבל כשהברונקוס עושים 14 יארד ריצה ב-12 ניסיונות בלבד – זה שווה אייטם. מדובר בסך היארדים השני הכי נמוך על הקרקע שקבוצה של שנאהאן עשתה בהיסטוריה, וגם פציעות של הול ומייקל פיטמן לא מסוגלות להסביר את האימפוטנטיות הזאת, כי הרי קבוצות של שנאהאן תמיד התגאו ביכולתן להריץ את הכדור, לא משנה מי היה השחקן מאחורי הק"ב, במיוחד לאור היכולת הדלוחה משהו של ג'ייק קאטלר באותו משחק.

8. המשחק בין טמפה ביי לקנזס סיטי הניב שני טריק פלייז יפים, מהסוג שהולך ונפוץ בליגה (כמו שאילייה טרח לנתח בטורו לפני שבוע). בראשון עמד הק"ב של הצ'יפס, טיילר ת'יגפן, בתור רסיבר וקיבל מסירת ט"ד עמוקה מהרסיבר מארק בראדלי, בזמן שרונדה ברבר נותן לו לברוח (לא יפה, רונדה), בשני מסר ארנסט גרהאם מטמפה לט"ד של אלכס סמית', והתחיל את הקאמבק הגדול בהיסטוריה של הבקאנירס. והנה, הרגתי שתי ציפורים במכה – גם דיברתי על הבאקס וחסכתי נהי תמרורים מאוהדי הבאקס על חוסר כבוד, וגם יצא לי למשמש בפי שוב ושוב את השם הכי חביב עליי בליגה היום – טיילר ת'יגפן. קדימה, תגידו את זה – טיילר ת'יגפן. לא כיף?

9. מי היה מאמין, רק לפני שנה מילאתי טור של 1,500 מילה שכולו הוקדש למשחק בין אינדי והפטס, ואילו הפעם בקושי אייטם אחד, וגם הוא די נדחק לשוליים. בסופו של דבר, שתי הקבוצות יכולות לצאת מעודדות מהמשחק הזה – הקולטס הצליחו להשאיר את העונה שלהם בחיים ומסוגלים עדיין לחלום על ווילד קארד, ואילו הפטריוטס מראים שיפור ניכר במשחק ההתקפה שלהם, כאשר מאט קאסל נראה בטוח יותר ויותר בפוקט וההגנה שלהם מצליחה להתמודד בכבוד עם פייטון מאנינג והתקפת המסירה שלו, למרות ריבוי שחקנים צעירים בסקנדרי. שתי שאלות שכן נשארו פתוחות מהמשחק הן – איך לעזאזל, אחרי עונת הנפל של 2006, השאירו הפטריוטס את ג'אבאר גפני אצלם, רק כדי שיפיל מסירה מכרעת כשהוא לבד לגמרי? ולמה לעזאזל הייתי צריך לפתוח את הפה שלי על וינאטיירי לפני שבועיים, רק כדי לראות אותו מכניס פילד גול מנצח מטווח שהוא לא פגע ממנו מאז הבחירות הקודמות בארה"ב?

10. ולא נסיים לפני שנגיד ברוכים הבאים לבריידי קווין (להלן, המלכה) שכבר ביום חמישי הקרוב הולכת לפתוח לראשונה מול דנבר במהלך שלא היה צריך אסטרולוג כדי לראות אותו מגיע מקילומטרים. גם לא נשכח לקדם בברכת ברוכים השבים את הבטטה ביירון לפטוויץ' שהחליף בהצלחה מרובה את בן רות'לסברגר בניצחון פיטסבורג על הרד סקינס (האובר/אנדר למספר המשחקים עד שגם הוא נפצע עומד אצלנו על חצי), את דאנטה קולפפר שינסה לא לפמבל בדטרויט ואת יקיר שיקגו, הלא הוא רקס גרוסמן, שהולך להנעים את ימי ראשון שלנו בזמן שקייל אורטון מחלים מפציעה. שלום, מתוק, התגעגענו. היית חסר.

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    0
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully