אבי נמני, סיכום הקדנציה

בניגוד לתחזיות המוקדמות, התברר שמרקו בלבול אינו סתם מאמן בובה, והשילוב בינו לבין נמני היה עמוק ואמיתי מהיום הראשון. אבי, בצניעותו, ידע להאציל סמכויות למרקו והשניים חלקו בהרמוניה את מטלות האימון. מרקו תכנן את האימונים ואבי העביר אותם. אבי בחר את ההרכב הפותח, אבל מרקו היה זה שקבע את החילופים. אבי המשיך ללכת שלוש פעמים בשבוע לברי מצוות של אוהדים, אבל ידע לפנות למרקו את האחריות על בריתות, חתונות ולוויות. מרגשת ויפה במיוחד הייתה ההבנה העיוורת שלהם בביקורים היומיים המשותפים בבתי החולים, כשאבי ביקר את חולי הסרטן ומרקו השלים אותו במחלקה הפנימית ובמחלקת יולדות.

בפן המקצועי, אבי, בחוכמה, לא ניסה להמציא את הגלגל והלך על הסגנון הפשוט והקבוצתי שעבד כל כך יפה בשנים עברו - כל השחקנים התבקשו להרים ראש כשהכדור ברגליהם ולמסור לבוזגלו, גם אם הוא מכוסה על ידי שלושה. בהתחלה העסק קצת קרטע ומכבי הפסידה ארבעה משחקים רצופים, אבל כשבוזגלו הצעיר סיגל לעצמו את תנועת הביטול הדרושה עם היד כלפי מי שלא מסר לו וכמה קללות בסיסיות, לא היה מי שיכול לעצור אותה.

בזו אחר זו הובסו והושפלו בית"ר, חיפה, נתניה. הקרב על האליפות היה אבוד מזמן, בגלל הפתיחה הכושלת של בן שמעון כמובן, אבל ההערצה לנמני, שהצליח כנגד כל הסיכויים, הגיעה לממדים חסרי תקדים. בפברואר נחנך במעמד נשיא המדינה, ראש הממשלה ונציגי העולם התחתון, בית הכנסת על שם אבי נמני. כשנפתח ארון הקודש נתגלתה במפתיע בובה לבושה במדי מכבי והספרה שמונה על גבה. אלפי המתפללים קיבלו אותה בשירת "להיות איתך בכל דקה" כשפניהם מופנות לעבר ביתו של נמני ברמת אביב החדשה.

ואז הגיע הדרבי.

זה לא היה סתם דרבי, זה היה הדרבי שסיים את העונה. בדרבי הראשון הפסידה מכבי 2:0 ובשני חטפה שלישייה, אבל ההפסדים האלו יוחסו בעיקר לבנייה הכושלת של בן שמעון. הדרבי השלישי כבר היה סיפור אחר. זו הייתה צריכה להיות שעתו הגדולה של אבי נמני.

המצב בטבלה הוליד דרמה חסרת תקדים, כשערב המחזור האחרון נצמדו מכבי והפועל זו לזו בטבלה עם אותו מספר נקודות ואותו יחס שערים. במחנות הניצים הוכרז גיוס כללי. כוכבי עבר הוחזרו לסגל ואלפי אוהדים שהיגרו לאמריקה הוחזרו במיוחד ארצה ברכבת אווירית. אפילו אברהם גרנט נטש לשבוע את משרתו כמנהל הספורטיבי של אינטר מילאנו וביקש משחקני מכבי לנצח "לזכרו של עמנואל אופיר". הטירוף היה בשיאו. באותה שבת היה אמור להתקיים גם המשחק המכריע על האליפות בין מכבי חיפה למכבי נתניה, אבל כל המדינה דיברה רק על הדרבי והשאלה הגדולה מי תסיים במקום השמיני.

מכבי יצאה מחדרי ההלבשה כמו מהלוע של אפי בירנבוים, ושחקן השנה המיועד מאור בוזגלו כבש כבר בדקה השלישית. אבל הפועל לא פראיירית, בטח לא כשעל הקווים שועל הדרבי הוותיק יוסי אבוקסיס, שהחליף בינואר את גוטמן. קטנה מקרית ולא מכוונת של שי אבוטבול קרעה לבוזגלו את הרצועה הצולבת ומכאן והילך האדומים השתלטו על העניינים. שלושער של יבואה וצמד נגיחות של אסי דומב, קבעו 1:5 בדקה ה-70. לולא החמצות מסמרות שיער של סבסטיאן סימרוטיץ' ופנדל כושל של שמעון גרשון, התוצאה יכלה להיות גבוהה הרבה יותר.

החל מהדקה ה-80 חדלו מצלמות הטלוויזיה לצלם את המגרש והתמקדו בפניו העגומות והדומעות של נמני, משותק על הספסל, כשרק גג שקוף מפלסטיק מפריד בינו לבין חבורת כופרים שדורשת את ראשו. בדקה ה-83, בניסיון אחרון לשנות במשהו את המצב, הוציא נמני את הטלפון הסלולארי מהכיס והחל למשוך הודעות, אבל אף הזמנה לבר מצווה לא חיכתה במשיבון, גם לא ברית או חתונה שתחלץ אותו מהבושה. בטור מיוחד ל"ידיעות אחרונות", ביטא למחרת האוהד אורי משיח את התחושות של רבים: "הרגשתי כמו אחרי רצח רבין".

בימים שאחרי התבוסה בדרבי השאלה היחידה הייתה אם נמני יתפטר או יפוטר על ידי שניידר, ואכן, בשני בערב הוזמנו כולם למסיבת עיתונאים. נמני, ישר וכן כמו תמיד, לקח אחריות על הכישלון. הוא הודה ש"המטרות שהצבנו לעצמנו לא הושגו", והוסיף שחייב להתבצע שינוי. בצער רב הודיע נמני על פיטוריו של שניידר. לאחר מכן נפרד בצער גם מהיו"ר בושינסקי, לא לפני שהוא מודה לו על עבודתו המקצועית לעילא ולעילא ואיחל לו הצלחה בהמשך.

"המצב אליו נקלענו", הוסיף נמני ואמר, "מחייב שינויים גם ברמה הארצית". בזה אחר זה, כשדמעות חונקות את גרונו, הוא הודיע על סיום כהונתם של ראש הממשלה לבני, הנשיא פרס, נשיאת בית המשפט בייניש ועוד רבים אחרים, לא לפני שהוא מודה להם על עבודתם המקצועית. את שלל התפקידים שהתפנו חילק נמני שווה בשווה בין אנשי "השחקן ה-12" ל"אולטראס".

אבל הפצצה האמיתית באה בהמשך. "הפסד כזה בדרבי", קבע נמני, "הוא עדות לשבר גלובלי, כלל עולמי". וכך, למרות שכהונתו הסתמנה כאחת המוצלחות בתולדות ארה"ב, נאלץ גם הנשיא ברק אובמה לפנות את כסאו, כשבמקומו מונה מוני פנאן. לסגניתו מינה נמני את דבורה בירנבוים, שלא מצאה את מקומה בהיכל הספורט וכמהה הייתה לאתגר חדש.

ברק אובמה התקשה לקבל את רוע הגזרה, וגם הצעתם של מקורבי נמני לפצות אותו בעמדת המגן השמאלי, שעדיין לא אוישה על בסיס קבוע, לא ניחמה אותו. הוא עדיף לפרוש מהחיים הפוליטיים ולעשות לביתו. גם חודשים לאחר מכן, היה מסתובב הנשיא לשעבר בביתו חסר מנוחה כשהוא ממלמל חרישית, "אבל למה? למה הוא עשה לי את זה?" ומישל היפה והאוהבת נהגה להזכיר לו ביובש: " טובת המועדון היא מעל לכל, ברק, מעל לכל".

* הכתוב כאן הנו טור סאטירי, וכל קשר בינו לבין המציאות מקרי בהחלט