"הקומוניסט", התשובה השבועית ל"כלכליסט"

רונן גיל, התשובה השבועית ל"כלכליסט"

עין תחת עין

כל עוד ממשיכה התקשורת לצאת מפרופורציות ביחס למכבי ת"א בכדורסל, מרגיש הקומוניסט שליחות בשמחה לאידם של הצהובים

רונן גיל, הקומוניסט

אבא התקשר. "על מה אתה כותב?", התעניין. יום שני בבוקר הוא הזמן שבו הטור השבועי שלי מתחיל להתגלגל בראש, זמן טוב לוודא שהבן הסורר לא עומד לעשות לו בושות. "על הפועל, כרגיל", עניתי וסיפרתי לו בהתלהבות על תזה מהפכנית שאני מפתח בימים אלו, משהו על השילוב הקטלני בין מהראן לאלה וערן זהבי כבסיס לעתידה של נבחרת ישראל בכדורגל. "שקרן", הטיח בי אבי ובצדק. "אני מכיר אותך. אחרי כל ההפסדים של מכבי בכדורסל אתה לא תפספס הזדמנות לרדת עליהם . אני מבקש ממך, אל תתחיל עוד פעם עם השמחה לאיד שלך. אנשים לא סובלים את זה. חוץ מזה, זה מיצה את עצמו", פסק.

צדק אבי גם בזה. כמה כבר אפשר לספר בשבחה של צסק"א? עוד פעם מסינה, שוב סמודיש הנפלא שתפר שלשה מכרעת בגמר? וכמה פעמים עוד אפשר לשחזר את הסל ההוא של חולון, על איך ש-שש שניות לסיום פרץ דיקסון לבד דרך ההגנה של מכבי ואז שם את זה בפנים. די, מספיק עם זה, זה כל כך ילדותי ומכוער. השמחה לאידה של מכבי באמת מיצתה את עצמה.

הבעיה היא שגם הדומיננטיות של מכבי בתקשורת מיצתה את עצמה מזמן, והפלא ופלא, למרות השמועות על מותה, היא עדיין כאן. אחרי כמה ימים של אושר צרוף ביוני האחרון, באה פרישתו של האפסנאי פנאן ועימה הפסטיבל ועימו ההכרה הכואבת: מה שהיה הוא שיהיה. מי שלא רצה אותם בערוץ הממלכתי על חשבון משלם המיסים, מקבל אותם עכשיו בכל מקום אפשרי, בחסות התקשורת הפרטית, "החופשית", זו שהבטיחה דמוקרטיזציה. זו שנשבעה להיות של כולנו וממשיכה לעסוק באופן אובססיבי בסיפורה של קבוצה אחת.

התוכן הוא ביקורתי ונשכני כמובן, ברוח הזמן. הימים בהם כוחותינו היו בכיס הקטן של שמעון, חלפו עברו להם. עכשיו הכל פרוץ והסכינים נשלפות. "ארויו לא פוגע", "אפי לא מתאים", "מזרחי איבד מכוחו". אבל ההיקף והכמות הבלתי נתפשת של המלל יוצרת בדיוק את האפקט ההפוך. משחק כפול וציני מנהלת כאן התקשורת – ביד אחת שולחת קריאה נואשת לפלורליזם ומבכה את היעדרה של תחרות אמיתית, ביד השנייה היא מנציחה במודע את הגמוניה המכביסטית.

עוד בוואלה! NEWS

מהייטק ועד למשרדי ממשלה: התואר שיפתח לכם דלת לעולם מרתק ומרגש

בשיתוף המכללה האקדמית כנרת
לכתבה המלאה

הו דה פאק איז רודני ווייט?

שלא יהיו אי הבנות. משחק אימון של מכבי תל אביב נגד רמת גן ראוי שיזכה להבלטה כידיעה ראשית, כולל סיקור חי, כולל עדכון אחוזי הקליעה של כספי. בינינו, איך נירדם בלילה בלי לדעת מה הייתה תוצאת הרבע השלישי? אבל האם, הרשו לי לתהות, לא היה נכון יותר לפנות מעט משאבים ומקום לדברים אחרים? לדרוש, למשל, בשלומה של האלופה הפועל חולון? האם לא התחייב מהעיתונות להתריע על גסיסתה המהירה והכואבת, להקים כל צעקה, לדרוש תשובות מהעירייה ולפחות לנסות ולברר הכיצד אין בנמצא גורם ציבורי או עסקי שיאות להעניק לה תמיכה?

במקום להעמיד את הסיטואציה הביזארית והשערורייתית במקומה הציבורי הראוי, התקשורת הפקירה את חולון. כי חולון לא מעניינת אף אחד. חולון לא מביאה גולשים, לא מגלגלת כסף, אבל איך בדיוק היא אמורה לעניין מישהו אם כל הזמן אתם מכרכרים סביב רודני וויט? הו דה פאק איז רודני וויט, למען השם, ומה הופך אותו לחשוב יותר מאלופת ישראל?

ובדיוק בשביל לטפל בבעיה הזו המציאו את הקומוניסט, שימשיך גם בעונה הזו למלא את תפקידו כאחד ממובילי ז'אנר השמחה לאיד בתקשורת המקומית. ואתם שם אחיי גיבורי התהילה - מהשרון, ירושלים, חולון, אשקלון - אם החמצתם במקרה, ולו מתוך שיקולים מובנים של עין הרע, את המשחק בחמישי האחרון, הרשו לי לעדכן אתכם: העסק נראה טוב. דאבור קוס היה חד מאי פעם, וגם מרשל סיפק את הסחורה. ציבונה בהחלט ראויה להיות הקבוצה שנאהד בשבוע הקרוב. לגבי אבלינו האיטלקית, עדיין מוקדם לקבוע, אבל בכל מקרה הקומוניסט יהיה כאן בשביל לעדכן ולחגוג את ניצחונה במקרה הצורך. כי לא בשנאה למכבי מדובר, אלא בשליחות ציבורית.

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

בשליחת תגובה אני מסכים/הלתנאי שימוש
    לוגו - פיקוד העורףפיקוד העורף

    התרעות פיקוד העורף

      walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully