יום אחד אולי הם יפרשו כנפיים

מאזן: 54 ניצחונות, 28 הפסדים, מקום רביעי במערב (בזכות ראשות בית).

סיימו את העונה: בהפסד 4:2 ללייקרס בסיבוב השני לאחר נצחון באותה תוצאה על יוסטון בסיבוב הראשון.

יוטה הגיעה לעונה שעברה עם סגל צעיר ומבטיח שהגיע לגמר המערב בעונה שלפני כן והיו לה שתי מטרות עיקריות - לתקוע יתד בצמרת המערב ולהתחיל להרגיש כמו קונטנדרית אמיתית. המטרה הראשונה הושגה - לאחר פתיחה בינונית, טרייד שהביא לקבוצה את הצלף קייל קורבר עזר לג'אז לצבור תאוצה ולהשתלט בקלילות על הבית הצפון מערבי. המטרה השנייה לא ממש - בפלייאוף קשה היה להשתחרר מהתחושה שחסר שם משהו, ליוטה יש כמעט הכל כדי להתמודד ברצינות על אליפות אבל לא הכל. אחרי נצחון בסיבוב הראשון על השאריות של יוסטון, יוטה הפסידה ללייקרס בשני בשישה משחקים שהרגישו פחות.

ג'רי סלואן הוכיח בעונה שעברה יכולת מרשימה לבנות משחק התקפה מותאם לחומר שיש לו. הוא לא התבסס רק על הפיק אנדד רול של דרון וויליאמס וקרלוס בוזר, אלא דאג לבנות תרגילי חסימות בלי כדור כדי לנצל את הניידות ויכולת הסיום של אנדריי קירילנקו והצעירים הנהדרים רוני ברואר ופול מילסאפ. קורבר ומהמט אוקור, שהתעורר בחצי השני של העונה, סיפקו את הקליעה מבחוץ. למרות המחסור בשחקן כנף איכותי, ההתקפה של יוטה תפקדה נהדר. ההגנה, לעומת זאת, התקשתה, בעיקר בכל הנוגע לשחקני הפנים. בוזר ואוקור לא סיפקו עזרה או מטרייה אווירית משום סוג (ביחד הם סיפקו פחות מגג למשחק ב-68 דקות משותפות) וקירילנקו הלך לאיבוד כסמול פורוורד.

מבחינה סטטיסטית, יוטה הייתה קבוצה של קיצונויות. היא סיימה שנייה בליגה באחוזים מהשדה, שנייה בהליכות לקו העונשין, שנייה באסיסטים, שלישית בחטיפות וגרימת איבודים והיריבות שלה לקחו הכי מעט ריבאונדים. בצד השני של הסקאלה, יוטה הייתה רביעית מהסוף בזריקת שלשות ובעיקר הובילה את הליגה בעבירות ובהליכות לקו של היריבות. במקום לשמור הם עשו פאולים. בפלייאוף זה בלט במיוחד, כאשר קובי הגיע לקו מולם 16 פעמים למשחק, וזה מה שהכריע את הסדרה. סלואן החליף עליו שומרים ומכל אחד מהם הוא הוציא עבירה מתי שבא לו.

באו: ברווין נייט (בטרייד מהקליפרס), קוסטה קופוס (רוקי, בחירה 23).

עזב: ג'ייסון הארט (בטרייד לקליפרס).

הג'נרל מנג'ר קווין אוקונור בחר לסמוך על הסגל הקיים והסתפק בהחלפת רכז שלישי עם הקליפרס - נייט הוותיק, הפצוע המתמיד והמוסר הנהדר הגיע במקום הארט הסולידי. הארט כבר הספיק למצוא את עצמו בתפקיד משמעותי בעקבות הפציעה של בארון דיוויס, וביוטה מיהרו להגיב עם פציעה של דרון וויליאמס. הפוינט גארד הנפלא יחמיץ, כנראה, את השבוע הראשון של העונה, וזה עשוי להיות הזמן היחיד בו נייט יהיה משמעותי. מה עוד? בדראפט הגיע הסנטר קוסטה קופוס כפרוייקט עתידי ודרון קיבל את הארכת החוזה הצפויה לשלוש שנים. זהו.

אז אם אין על מה לדבר שקרה, בואו נדבר על מה שלא קרה בקיץ האחרון ובעצם בשנה האחרונה. יוטה זקוקה נואשות לשחקן כנף שיעשה שלושה דברים - יקלע מבחוץ, ייצר לעצמו מצבי זריקה מדי פעם ויידע לשמור אישית. אם נוסיף לג'אז מישהו שיודע לעשות חלק מהדברים האלה תהיה לסלואן קבוצת התקפה מושלמת וקבוצת הגנה הרבה יותר טובה מעכשיו. בנוסף, בקיץ שעבר קירילנקו ביקש טרייד, וזה קרה אחרי שכיכב באליפות אירופה והמנייה שלו זינקה.

עכשיו, שימו לב מה קרה בליגה בחודשים האחרונים- 1) שון מריון עבר למיאמי תמורת שאקיל. השמועות טוענות בעיקשות שבפתיחת העונה פיניקס הייתה נותנת את מאריון בשביל AK47 וזו הייתה יוטה שסירבה. 2) ריצ'ארד ג'פרסון עבר למילווקי תמורת שניים סינים עם כינור גדול. 3) רון ארטסט עבר ליוסטון תמורת פיצ'פקס. 4) מיקאל פייטרוס הפך לשחקן חופשי וחתם באורלנדו.

כל אחד מאלה, וגם עוד כמה שעברו ידיים בקיץ, היו יכולים לשבת בול על המשבצת שיוטה זקוקה לה. כל אחד מאלה היה יכול לנחות גם ביוטה אם אוקונור היה רדום פחות או אם הבעלים לארי מילר היה מוכן לשלם קצת מס מותרות. בין אם הם מאמינים בסגל שלהם או סתם ישנים בעמידה, הם לא קוראים נכון את המצב בו יוטה נמצאת במרחק הימור מוצלח במקום הנכון מסיכוי אמיתי לאליפות בשנים הקרובות.

חמישייה: דרון וויליאמס, רוני ברואר, סי ג'יי מיילס, קרלוס בוזר, מהמט אוקור.

ספסל: רוני פרייס, ברווין נייט, מוריס אולמונד, קייל קורבר, אנדריי קירילנקו, מאט הרפרינג, פול מילסאפ, ג'רון קולינס, קוסטה קופוס.

מועמד לפריצה: אם הסתכלתם על החמישייה המתגבשת ושאלתם "סי ג'יי מי?" אתם לא לבד, מדובר באחד משחקני החמישייה האלמוניים בליגה. לאחר שלוש עונות לא משמעותיות, מיילס יקבל השנה את הצ'אנס הגדול שלו לאחר שבשנה שעברה שיפר מאוד את הקליעה. הוא לא צפוי לסיים משחקים, אלא לתת כ-20 דקות סולידיות בשני צידי המגרש, ועם הזמן אולי להתפתח לשחקן חשוב בקבוצת צמרת. פרט אליו, גם למילסאפ יש עוד המון לאן להתקדם, וזה יבוא לידי ביטוי בעיקר אם אחד משני הגבוהים ייפצע.

מועמד לדעיכה: הסיבה העיקרית לכך שמיילס יפתח השנה בחמישייה היא שסלואן רוצה את קירילנקו כשחקן שישי. בחמישייה הוא לא ממש מסתדר, ועכשיו יהיה נסיון לתת לו להנהיג את היחידה השנייה שכוללת את מילסאפ, קורבר ויום אחד גם הרפרינג. כך הוא יוכל לקבל הרבה יותר כדורים, לתפקד כשחקן פנים ולעשות מה שהוא יודע הכי טוב - להוביל חבורה מוגבלת אבל מלאת מוטיבציה להצלחות. במשחקי ההכנה זה עובד לא רע. הבעייה היא, שיותר מדי רעיונות שקשורים ל-AK ביוטה התחילו טוב והסתיימו במפח נפש. אם גם הירידה לספסל לא תעזור, זו תהיה החותמת הסופית על הבזבוז הגדול ביותר בליגה בשנים האחרונות. ההתעקשות לא להעביר אותו בקיץ שעבר עלולה להתברר כחטא הקדמון שפוגע גם בדור הנוכחי הנפלא של הג'אז וגם בקירילנקו עצמו.

אקס פקטור: לבוזר ואוקור תהיה אפשרות להשתחרר מהחוזה בקיץ הבא. אם יוטה לא תשכנע אותם שאצלה הם יכולים להשיג טבעת, הם יכולים להחליט לנסות את מזלם בקיץ ולפרק את החבילה מוקדם מהצפוי, בעיקר בוזר שכבר מדבר ברצינות על האפשרות של מיאמי (האחרונה שאמורה לחפש פאוור פורוורד כרגע).

מכיוון שדרון הוא אחד משלושת הפוינט גארדים הטובים בעולם ובוזר הוא אחד מיוצרי הנקודות בצבע היעילים שיש, אפשר להיות בטוחים שההתקפה תעשה את שלה. ההגנה היא סימן השאלה, והאירוניה היא שהיא תלויה קודם כל באוקור ובוזר עצמם. אבל לא רק - הסדרה מול הלייקרס הבהירה שיוטה חייבת למצוא סטופר שיגביל את הכוכב של היריבה (קירילנקו הרבה יותר טוב כשחקן שבא לעזרה). רוני ברואר הוא האופציה המתבקשת, יש לו את הנתונים והוא צבר נסיון בעונה האחרונה. אולי מיילס יפתיע לטובה וייקח עליו את התפקיד. בלי סטופר ו/או נוכחות אמיתית בצבע, יוטה לא תוכל להתקדם והקיץ הבא יכול לסמן בנייה מחדש מאולצת.

תסריט אופטימי: מיילס מתחבר לחמישייה שממשיכה להיות אחת ההתקפות הקטלניות בליגה, AK זוכה בתואר השחקן השישי ומנהיג עונה גדולה של קורבר ומילסאפ שהופכים לספסל הטוב בליגה, בוזר ואוקור מתחילים לשמור עם הראש בחוזה הבא, ברואר מתפתח לסטופר אמיתי וסלואן משתכנע שעדיף להוריד בכמות העבירות. 60 ניצחונות בעונה הרגילה מספיקים למקום הראשון בליגה וסלואן זוכה סוף סוף בתואר מאמן העונה. בפלייאוף הקהל בסולט לייק סיטי בטירוף, אף אחד לא מנצח ביוטה וסלואן זוכה סוף סוף בטבעת.

תסריט פסימי: בוזר ואוקור חושבים רק על החוזה הבא ומפסיקים למסור, בהגנה הם מזכירים בעיקר את זאק רנדולף ואדי קרי. היריבות מגיעות לקו 40 פעמים למשחק. קירילנקו שוב דורש טרייד, הפעם באנגלית, ועובר לקליבלנד תמורת החוזה הגמור של וולי שצ'רביאק. עם 48 ניצחונות יוטה מאבדת אפילו את הבכורה בבית הצפון מערבי ובקושי משתחלת לפלייאוף רק כדי שדרון יקבל שיעור מכריס פול בסיבוב הראשון. בקיץ בוזר חותך בלי להגיד שלום ומתחילים הכל מהתחלה.

תחזית: יוטה תמשיך להיות אחת מקבוצות ההתקפה הטובות בליגה, אבל תמשיך גם להיות אחת מאלה שחסר להן גרוש לטבעת. ההזדמנות להביא כמה גרושים כאלה לא נוצלה, וכדי להתמודד ברצינות על אליפות היא תצטרך שדרוג הגנתי שלא בטוח שהשחקנים שלה מסוגלים לבצע גם אם ירצו. אין לה יריבות רציניות על ראשות הבית (אלא אם כן פורטלנד תתעלה כבר השנה), כך שהמקום הרביעי די נעול בסולט לייק סיטי, אבל הפעם לא בטוח שזה יספיק כדי לעבור סיבוב.