וואלה
וואלה
וואלה
וואלה

וואלה האתר המוביל בישראל - עדכונים מסביב לשעון

קבוצה בלי מדינה

23.10.2008 / 6:44

מכבי תל אביב השניאה עצמה ברבות השנים על העם. ארז מיכאלי לא מתבייש לשבור את המיתוסים הכי גדולים על הקבוצה של המדינה ז"ל

בימי חמישי בערב הרחובות מתרוקנים מאדם

פעם היה כאן ערוץ אחד, ששידר קבוצה אחת, שייצגה מדינה אחת. שעתיים לפני הג'אמפ הראשון, התור בפיצוחיה השכונתית רק התארך, אך לאיש זה לא הזיז - גם ככה הממתינים היו עסוקים בשאלה: מיקי או מוטי?

הרחובות השוממים בערבי חמישי הפכו לשריד אנכרוניסטי מהימים בהם הערוץ היחיד בטלוויזיה שידר את משחקיה של מכבי באירופה. מאז, הרייטינג הולך ומתאדה בערך כמו טל בורשטיין. בארבע העונות האחרונות איבדה מכבי בהדרגה כ-14 אחוזי צפייה בשידורי הגמרים - צניחות שמזכירות את הבורסה, ותהיו בטוחים שאת מכבי אף אחד לא ילאים.

בשנה שעברה חזרה מכבי לפיינל-פור, אחרי שנה של היעדרות, והמספרים איכותיים כמו קבלת ההחלטות של באטיסטה. חצי הגמר נגד סיינה סיפק רייטינג של 18.5%, ובסך הכל רשם הרייטינג השנתי ממוצע של 15.6%. וזה בעונה סוערת מהרגיל.

אז אם חשבתם לעשות הערב משהו, קחו בחשבון שהרחובות די הומים בחמישי בערב. כנראה שכולם נמצאים במסיבה הכי טובה בעיר, בזמן שיש עדיין כמה התקועים מול המסך. מבצע ההתנתקות בעיצומו, האש במדורת השבט דועכת במהירות, ומכבי בסכנת הדחה. בורשטיין, קח את הלפיד וגש אלינו, השבט רוצה להגיד לך משהו.

שמעון מזרחי הוא כל יכול

ברגע שהיו"ר הנצחי הבין את חשיבות הכסף, התקשורת והנרטיב, הוא פשוט חיבר ביניהם ויצר את מועדון הספורט המצליח בישראל ואחד המכובדים באירופה. מרוב עוצמות והשפעה בידיים, האוהדים האמינו שהוא אפילו מסדר את ההגרלה כך שתמיד מכבי תארח את משחק הפתיחה ותפגוש בחנוכה יריבה יוונית. בשנים האחרונות תש כוחו. מזרחי נותר הפנים של מכבי מחוץ לגבולות המדינה, אבל בתוך הבית דייויד פדרמן ורענן כץ מכרסמים במעמדו.

בשנתיים האחרונות שניהם הפכו את המועדון לקרקס שיווקי, שהרינגטונים ברמקולי ההיכל הם חלק מסממניו. "מבחוץ זה נראה שאם דייויד רוצה דברים מסוימים, הם קורים", טען דני קליין, וצדק. מזרחי רצה את צביקה שרף כמאמן? השניים מינו את עודד קטש, וכפשרה הנחיתו את שרף בעמדת המנכ"ל על חשבון אמי אשל הוותיק (מאנשי מזרחי).

אחרי שאיבדו את כל התארים, כפו השניים על מזרחי את מינוי אפי בירנבוים. כץ ופדרמן גם דחקו החוצה את מוני פנאן, ודחפו למזרחי את אלי דריקס כמנהל שיווק. פיני גרשון כנראה לא יחזור כל עוד כץ באזור; וכשפנאן לא בסביבה, לבלאט יש פחות חשק להיכנס לתמונה.

גם הכדורסל הישראלי כבר לא נבהל ממזרחי, אחרת האליפות לא היתה מוכרעת בפיינל-פור. שימון שולט באירופה? על פיו יישק דבר? כנראה שהדבר היחיד שעדיין תחת השפעתו הוא צבע העניבה בימי חמישי. בעצם, אולי גם הסמכות לכך נמצאת אצל כץ ופדרמן.

מכבי לא מפסידה פעמיים באותו שבוע

לא ברור מהו ותק המיתוס, כיצד נוצר ומדוע, אבל בטוח שלא צריך לנבור בעבר הרחוק כדי להפריכו בקלות. רק בעונה שעברה נוצחה מכבי בביתה ב-2 במארס בידי בני השרון (בהדרכת מאמן עצבני במיוחד, נו, ההוא, איך קוראים לו), וארבעה ימים אחר כך הפסידה שוב ביד אליהו, הפעם לאולימפיאקוס.

זמן לא רב אחר כך, ב-4 במאי, נחלו הצהובים הפסד בגמר היורוליג לצסק"א, וביום חמישי של אותו שבוע הפסידו לגליל (בהדרכת מאמן רגוע ופגוע במיוחד, כן, ההוא). בעונת 2007/08 הקבוצה ספגה לא אחת הפסדים רצופים בשתי המסגרות, ואם בעבר עוד היינו טורחים להרעיד את אמות הסיפין כל אימת שזה התרחש, הרי שכיום זה כבר נהפך חלק משגרת חיינו. פשוט התרגלנו. כמו שהתרגלנו/נתרגל לאיום האיראני, או לחלופין להתייבשות הכנרת. לאור משחקי ההכנה של העונה נראה שמכבי התברכה בהרבה מזל - צפויים לה רק שני משחקים בשבוע.

מכבי חייבת לנצח כל משחק

עזבו את צסק"א, תשכחו מברצלונה ובכלל אל תזכירו את פנאתינייקוס - יש ציפיות ששמורות רק לגדולה מכולן - מכבי ת"א. הלחץ שיצרו התצוגות המביכות במשחקי ההכנה מאששים לכאורה את המיתוס, והחתמתו של מרקוס בראון מתיישבת עם המשפט לעיל, לאורו פועל המועדון, אבל לא כך הם פני הדברים.

כשפדרמן אמר בתחילת החודש כי "במכבי כל הפסד קריטי", הוא תיאר מציאות שנעלמת אט אט תחת הגישה החדשה שהוא עצמו מנהיג. הוא עצמו הצהיר בעונה הקודמת ש"לא נורא אם לא ניקח אליפות". אולי הכריז כך כדי להפחית לחץ מהשחקנים ולהכניס מעט רוח שפויה למערכת, אבל זו בטח אינה השפה הרשמית של המועדון. בכל זאת, הדברים חלחלו לשחקנים.

תבוסה בקובנה? "לא חייבים לנצח כל משחק" (באטיסטה); שרשרת הפסדים בליגה? "הפסדנו כמה משחקים, אז מה?" (מוריס). הגישה הבידורית לפיה מדובר בספורט ולא במלחמה חדרה בעקשנות למכבי, ופדרמן הוא ראשון החתומים עליה. "הפסדנו לקבוצה טובה וצריך לקבל את זה בכבוד", הסביר לאחר ההפסד לצסק"א בגמר, והוסיף בטון שליו מתמיד ש"יכול לקרות שנסיים ללא שום תארים". אולי, ולו כדי לשמור על מבנה המשפט ומורשתו, רצוי לעדכן אותו ל"מכבי חייבת להופיע לכל משחק"?

sheen-shitof

עוד בוואלה!

איך הופכים אריזת פלסטיק לעציץ?

בשיתוף תאגיד המיחזור תמיר

מכבי היא משפחה

ועם משפחה כזאת עדיף להישאר גלמוד ונינוח על הכורסה, ליהנות מכל רגע עם המשפחה האמיתית - דיירי בית "האח הגדול". כי כמעט תמיד מגיע המפנה. השלב שבו אתה מוצא את עצמך מופתע. מכבי מפנה לך עורף, משאירה אקדח טעון על השולחן ויוצאת מהחדר. אתה לבדך. אין עוד משפחה.

כשמכבי רוצה, תקבל טקס מרגש כמו זה שהופק עבור וויצ'יץ', אך כשאינך מיישר אתה קו, היא תדאג לטאטא אותך. כשתם חוזהו של נדב הנפלד, מכבי ביקשה ממנו לקצץ בשכרו עקב מצוקה כספית, ולדבריו, זמן קצר לפני שחתם מצאה הקבוצה באורח פלא את הדרך לממן חוזה גדול לשחקן אחר. "בשנים האחרונות הרגשתי תהליך של חוסר הערכה כלפיי", אמר הנפלד המריר - עוד יונה פצועה - אחת מרשימה ארוכה.

גם הכנות שגילה רלף קליין לא ערבה לאוזני מקבלי ההחלטות במועדון, ואת ערב ההוקרה ארגנו לו האוהדים. כך ייעשה למאמן שהמערכת חפצה ביקרו. מוני פנאן היה בשר מבשרה, אבל הפוליטיקה הפנימית הכריעה גם אותו. "הפערים ביני לבין חברי ההנהלה גדלו. כשלא קיבלתי פידבק וכבוד, החלטתי לפרוש", סיפר. אשתו שרון חשפה יותר מטפח: "נעשו דברים מאחורי גבו, הוא היה צריך להילחם כדי שלא יתקעו לו סכינים בגב". "זו לא טרגדיה, נתגבר", אמר נחשו מי. אם לא פיענחתם, זהו דייויד פדרמן הרגיש.

בעבר הרחוק מזרחי ושמלוק ניהלו אימפריה חשאית, אבל כיום השמש התקשורתית וריבוי האינטרסים חושפים את כל הלכלוך, ולא מאפרים אותו. כששאלו את הרמטכ"ל בוגי יעלון מדוע הוא ממשיך ללכת עם נעליים גבוהות גם בבניין המטכ"ל בקריה, הוא השיב: "בגלל הנחשים". אם כך, ביד אליהו צריך להתהלך עם מגפיים.

אפי בחיים לא יאמן את מכבי

"יושבים לידי המאמנים הכי טובים בארץ, אבל הם יגיעו לגיל שלי ויהיו יותר מתוסכלים ממני", רשף בירנבוים בנאומו המפורסם שזכה לכינוי "שתיקת הכבשים", "אנחנו כל פעם מחליפים בינינו את המקום השני. כולם מתוסכלים. יש מאמנים צעירים שלא יכולים להגיד את זה. יושב לידי מאמן (שרון דרוקר - א"מ) שיש לו סיכוי לאמן את מכבי ת"א. אני בגילו גם חשבתי ככה, ושתקתי ושתקתי, מספיק עם שתיקת הכבשים הזאת. פה רוצים שוויוניות".

אמרו שהוא מתולתל מדי, אמוציונלי מדי, לא ממלכתי מספיק, חסר ניסיון באירופה, אופוזיציונרי מדי, גבוה מדי. הטבע טעה כשלא הוליד אותו ג'ינג'י. גם בירנבוים עצמו לא האמין שיגיע יום בו יאמן את מכבי, ולכן נאם את שנאם וזעק את שזעק.

דובדבנים? כבשים? מכבי בולעת הכל. ברוכים הבאים לארץ הקונפורמיסטים. פה ירגיעו אותך, ילמדו אותך שיש דברים יותר חשובים מצדק.

כמו במקרה פיני גרשון, ברגע של מצוקה מכבי רוצה להבטיח את האליפות בארץ, מחפשת מאמן זול כדי לא להיגרר אחרי הכספים שמתגלגלים באירופה. ואין לה שום בעיה להפוך גם את המתנגדים הגדולים ביותר לבני ביתה. זה פועל, אגב, גם בכיוון ההפוך. בירנבוים, וגרשון לפניו, הוכיחו לנו שאופורטוניזם מסוגל לנפץ את החזק שבעקרונות. מכבי הניחה לפניהם קערת חלב מלאה בתנאים טובים, משכורת גבוהה וכבוד, ואלה הפכו מאריות שואגים לגורי חתולים.

יד אליהו הוא מבצר

"נו באדי פאק ווית' מכבי אין דה יד", אמר ארל וויליאמס בתחילת שנות ה-80, ואז עוד היה לזה כיסוי. איפשהו באותה תקופה, במשך שש שנים, מכבי ת"א רשמה מאזן נקי מהפסדים ביתיים במסגרת אירופית, ויד אליהו אכן היה למבצר.

מאז, טבעת האבטחה סביב ראש ממשלה התפרקה פעם אחת, וגם הבופור הוחזר לרשות הלבנונים. בעונה שעברה נפערו הסדקים בקירות ההיכל, ואפילו ניר פרצלינה לא יצליח להסתירם. שלושה הפסדי בית בליגה ועוד שניים ביורוליג גרמו לקבוצה לאבד את הנכס הכי חשוב שלה - ההרתעה. מכבי הפסידה ביד אליהו את הגביע להפועל ירושלים, ואת צלחת האליפות למיקי דורסמן והחולונים שלו. על הדרך התפוגגה לה אגדה נוספת - מכבי לא מפסידה כשגבה אל הקיר.

הקבוצה של המדינה

שיני הזמן נוגסות בכל. בשנות ה-70 וה-80 המשפט הזה שיקף סוג של מציאות: הערוץ הראשון הביא את הצהובים לכל בית בישראל, ידיד המחלקה היה משה דיין, והזכיות הראשונות בגביע אירופה נראו כהמשך ישיר למבצע אנטבה ולהצלחות באירוויזיון.

כשטל ברודי הכריז "אנחנו על המפה", הוא ביטא את רחשי הלב של ההמון. "אתה תהיה ברקוביץ'", אמר סלים וארזה לנשרק'ה במערכון הגששי "שחקן כדורסל", שממצה היטב את התחושה באותן שנים, בהן מכבי היתה קונצנזוס מוחלט. מישהו רוצה היום להיות יותם הלפרין? סטיב קפלן, שכמעט לקח למכבי אליפות כששיחק בהפועל ר"ג, נזכר איך כעסו על קבוצתו בכל פעם שניצחה את הצהובים: "הקהל במגרשים קרא לנו לא לקחת אליפות, כי האמין שלא נוכל לייצג את המדינה כפי שמכבי היטיבה לעשות. כולם חשבו שהאליפות מגיעה למכבי כדבר מובן מאליו". ספורט? תחרות? מכבי תפקדה כזרועו הארוכה של משרד החוץ.

מכבי הנוכחית, שקשורה בחוזה עם היורוליג, מייצגת רק את עצמה. גם החברה הישראלית שונה לגמרי, וכמותה המדינה. למרבה האירוניה, דווקא התעצמותה של מכבי בשל האהדה הרבה שחשו כלפיה, היא שגרמה לה להפוך מדוד סימפתי לגוליית אנטיפתי. כשמכבי שיחקה בפיינל-פור בערב יום הזיכרון של 1991, אפשר היה לחוש בניתוק מהעם; כשראשי הממשלה התקשרו לברך על זכייה בגביע אירופי המחזה היה פתטי; כשגרשון כינה את קצב "מושון", יחסי מכבי-שלטון הגיעו לכל סלון, וה"שכונה" הזו האירה את הצדדים, מכבי והנשיא, באור שלילי.

התאדותה של ליגת העל במשך השנים והעוצמה שנצברה בידי מכבי, הפכו אותה לשנואה אמיתית. מכבי תמיד היתה קבוצה פרטית, והזמן העביר אותה תהליך של הפרטה בתודעה הציבורית. משום מה, בקיץ האחרון נראה שפני הקבוצה שוב כפני המדינה, וכמו פעם, כנראה שטוב לא ייצא לנו מזה.

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    0
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully