אמור לי מי הם חבריך, ואומר לך מי אתה

מאזן ב-2007/8: 55 ניצחונות ו-27 הפסדים, מקום שישי במערב.

סיימו את העונה שעברה: עם הרבה כאב לב. למרות שסומנו כפייבוריטים, קיבלו 4:1 בראש מסן אנטוניו בסיבוב הראשון.

אחת הקבוצות הפופולריות והמלהיבות של השנים האחרונות, אם לא הפופולרית והמלהיבה שבהן, נפחה אשתקד את נשמתה. זה קרה בכמה שלבים.

שלב 1: הג'נרל מנג'ר סטיב קר הגיע באמצע העונה לכלל מסקנה שהסגנון המהיר והסגל הרזה לא יספיקו מול אריות הקונפרנס, ושלח את שון מריון (ומרכוס בנקס) למיאמי בתמורה לאיש האיטי והשמן בליגה - שאקיל אוניל. במחשבה מאחורי המהלך היתה שהעוצמה של הענק בצבע תסיים את עידן הטיילת, שהנוכחות שלו בריבאונד תוביל לסוף ימי החגיגות מתחת לסלים, ושהנסיון והווינריות יביאו עמם בשורה בישורת האחרונה.

במשחקו הראשון התמודד שאקיל מול הלייקרס וקובי בריאנט, הצליח לספק 15 ו-9 כדורים חוזרים, אבל פיניקס הפסידה 130:124, וכבר מהפתיחה התגנב החשש שהישועה ההגנתית לא תבוא מהטרייד. אחרי שישה הפסדים בתשעת המשחקים הראשונים עם שאק, החלו השורות להתייצב. אמארה סטודמאייר נהנה מנוכחותו של הענק לצדו, כשקלע בחודש מרץ רק פעם אחת מתחת ל-22 נקודות, לעומת שמונה פעמים שסיים עם 30 פלוס.

הדיזל רשם מספרים של 13 ו-10 ריבאונדים, והשמשות נראו בדרך הנכונה, כולל שני ניצחונות על הספרס בחודש אפריל. בסוף החודש היריבות הוותיקות שוב נפגשו לסדרת פלייאוף שתיזכר בעיקר בזכות המשחק הראשון, אותו ניצחו הספרס בתום שתי הארכות, לאחר התאבדות חרקירי של הסאנס, שכבר החזיקו את הניצחון בידיים; ובזכות עבירות ההאק אה שאק, שהוציאו לאוניל (לצופים) את הרוח מהמפרשים.

אבל גם שלב 2 בהתפרקות הסאנס המוכרים היה שם בפלייאוף. סטיב נאש סיים את חמשת המשחקים בממוצעים של 16 נקודות בלבד ב-45 אחוזים מהשדה ו-30 אחוזים מהשלוש, והצליח למסור רק 7 אסיסטים בממוצע. הקוסם הקנדי כבר לא יכול היה לעשות הכל לבד, זה היה ברור, אבל כאן הוא התגלו סימני הגיל והשחיקה, לאחר יותר מדי עונות של יותר מדי משחקים עם יותר מדי דקות. השלב השלישי והאחרון במות השמשות הגיע כמה ימים לאחר ההדחה.

באו: מט ברנס (שחקן חופשי, מגולדן סטייט), רובין לופז (מהדראפט), גוראן דראגיץ' (מהדראפט).

הלכו: מייק ד'אנטוני (לניו יורק ניקס), בריאן סקינר (שחקן חופשי, לקליפרס), די ג'יי סטרוברי (בטרייד ליוסטון), אריק פיאטובסקי (פרש).

לאחר דרמה קצרה וגועשת, חתם המאמן מייק ד'אנטוני בשורות הניו יורק ניקס, ונטש את הקבוצה שהפכה אותו מאלמוני בליגה הטובה בעולם לאחד המאמנים הנחשקים והמוערכים ביותר בקרב חבריו למקצוע. בכל הקשור לאוהדים, המציאות היתה מעט שונה. אוהדי פיניקס החלו לאבד סבלנות אל מול ההתעקשות של ד'אנטוני להתבסס על רוטציה סופר קצרה, על חוסר יכולתו לבנות לנאש סט רחב יותר של תרגילים מלבד פיק אנד רול, ועל הכשלון שלו בהמרצת אמארה להתאמץ קצת יותר בהגנה. הנסיון של ד'אנטוני לשנות את אופי הקבוצה בפלייאוף, כשפתאום בוריס דיאו הפך לדקות ארוכות לציר ההתקפי, רק הדגיש את נחיתותו של המאמן אל מול הגדולים באמת.

התברר שסטיב קר החזיק בדעה דומה לזו של רבים מהאוהדים, ודרש מד'אנטוני להתפשר בכמה אספקטים שנוגעים לאידיאולוגיית האימון שלו. משזה לא עבד, החליט קר להחתים את ידידו טרי פורטר, שלהבדיל משאר המרואיינים לתפקיד החזיק בנסיון מזהיר של שנתיים כמאמן מילווקי, אותן סיים בהצלחה מעורבת. כעת הוא יצטרך לזכות בכבודם של שועלים ותיקים ומנוסים, כמו גם של צעירים מוכשרים ופוחזים.

השמועות דיברו על טרייד של ליאנדרו ברבוסה, ששוב לא השכיל להביא את היכולות ההתקפיות המופלאות שלו לידי ביטוי בפלייאוף, אבל הברזילאי נותר בסופו של יום באריזונה. גם דיאו לא מש ממקומו, בעוד שהחיזוק המשמעותי ביותר היה התוספת של מט ברנס, שלמרות שלא שמר על יציבות בשנתיים האחרונות בגולדן סטייט, הפגין ניצוצות שעשויים להפוך אותו לגניבה אמיתית.

אולם בשורה התחתונה נכנסת פיניקס לעונה של אי ודאות, של ערפל סביב זהותה ומהותה של הקבוצה, של חוסר בהירות סביב השחקן המרכזי בהצגה.

חמישייה: נאש, ראג'ה בל, גרנט היל (דיאו), אמארה, שאקיל.

ספסל: דיאו (היל), ברבוסה, ברנס, דראגיץ', אלנדו טאקר.

מועמד לפריצה:

מט ברנס עשוי בהחלט להשכיח במעט את עזיבתו של מריון. ללא המטריקס נותרו הסאנס עם פחות אופציות קליעה מבחוץ (רק נאש, בל וברבוסה צולפים מאחורי הקשת בעקביות), שהותיר את הצבע בתורו צפוף יותר עבור אמארה ושאק; אולם גם ללא הפינישר הטוב ביותר שלהם. מריון תופקד לרוב בעמדה מספר 4, מה שאיפשר לו לאוץ לרוץ לו למתפרצות מהר יותר מיריביו. כעת ברנס האתלטי, שיאכל מהדקות של גרנט היל, יהיה שם בשתי עמדות הפורוורד, כסמול כשפורטר ישחק עם שאקיל וכפאוור בלעדיו. היתרונות של דיאו יבואו במשחק עומד, בעוד אלו של ברנס, שאל תתפלאו אם יתפוס את המקום בחמישייה, יתניעו מחדש את המנוע הישן של פיניקס.

מועמד לדעיכה:

ארבעה שחקני מפתח בפיניקס כבר שכחו איך זה להיות בני 30: שאקיל, נאש, ראג'ה בל והיל. כל הארבעה עשויים לדעוך, כאשר במקרה של שני האחרונים הסיכויים אינם לטובתם כלל וכלל. בעונה שעברה הפך בל למיידה שלשות ותו לא, בעוד הקרסוליים של היל החלו להתפורר ככל שנקפו החודשים. אולם יהיה מדאיג בהרבה אם נאש ושאקיל ימשיכו לצעוד במורד הגבעה. לנאש עדיין אין מחליף ראוי, אלא רק את דראגיץ', כך שההכרזות שישחק פחות נראות חלולות גם העונה, כי כידוע פורטר מעוניין לנצח על מנת לשמור על מקום העבודה שלו. אוניל נראה בפלייאוף האחרון איטי במיוחד בהגנה, וחוסר יכולתו להתמודד עם פיק אנד רול עשויה להתקזז עם הכוח שלו מתחת לסלים.

אקס פקטור:

אמארה סטודמאייר הוא השחקן הכי מוכשר בסגל של פיניקס. המעבר שלו לעמדת הפאוור פורוורד איפשרה לו להגיע עם הפנים לטבעת, להשתמש בכדרור ימינה היעיל שלו, וגם שיחרר אותו לג'אמפ חצי מרחק, אותו קבר בדיוק קטלני (59 אחוזים מהשדה ב-2007/8). בנוסף, הוא גם כבר לא צריך לריב עם הגבוהים היריבים ולצבור עבירות, כי בשביל זה יש את שאקיל, מה שמאפשר לו להישאר יותר זמן על הפרקט. אז למה הוא תחת קטגוריית האקס פקטור? כי גם מספרים של 28 ו-10 לא יקחו את פיניקס לשום מקום אם אמארה לא יהיה קבוצתי וצנוע יותר, על הפרקט ומחוצה לו, ובעיקר אם לא יעביר שלושה הילוכים בהגנה. בתקשורת המקומית דווח בהרחבה על כך שוותיקים רבים כעסו על התעלמותו של ד'אנטוני מהחורים ההגנתיים שמשאיר סטודמאייר, ונותר לראות אם המאמן הצעיר פורטר יצליח להיכנס לעובי הקורה.

תסריט אופטימי:

פורטר מוסיף כמה תרגילים להתקפה העומדת, כולל כמה שלא כוללים כדרור של נאש במשך 14 שניות, ולא רק שהקנדי מצליח להישאר רענן חודשים ארוכים, אמארה מבסוט מכך שכובד המשקל זז אליו, ותחת המטריה של שאקיל ובזכות המחויבות שלו להגנה הוא הופך למועמד לתואר ה-MVP. ברנס, דיאו וברבוסה עוזרים לכוכבים, בדרך לעונה של 55 ניצחונות. הדיזל שב לחלום על טבעת חמישית, שתפריד בינו לבין טים דאנקן. נאש מסתפק בחלומות על הטבעת הראשונה.

תסריט פסימי:

נאש נפצע ל-20 משחקים ומאלץ את פורטר לשחק ללא רכז. שאקיל נפצע ל-40 משחקים ומאלץ את פורטר לשחק ללא סנטר. אמארה קולע 30 למשחק, אבל חוטף 40 בצד השני, והסאנס נלחמים עד הרגע האחרון על מקום בפלייאוף.

תחזית:

ברנס ודיאו יצטרכו לתת וואחד עונה כדי לאזן את החסרונות הבולטים של פיניקס. אם אמארה יקבל יותר כדורים בפוסט הוא עשוי לשמור יותר בצד השני, רק חבל שהוא צריך לשמור הרבה הרבה יותר כדי להפוך לשחקן הגנה סביר. נאש (34) ושאקיל (36) צריכים להישאר בריאים כדי להשאיר לפיניקס סיכוי מול הקבוצות הצעירות במערב. גם סביב פורטר יש סימן שאלה גדול. כמה מהשאלות הללו לבטח יקבלו תשובה שלילית, ולא משנה אילו זה לא יספיק ליותר מ-50 ניצחונות ועוד כאב לב בפלייאוף.