אל תיכנע להם, שניידר

רק לפני פחות משנה וחצי עמד דקל קינן חשוף לביקורת, בעקבות ההופעה הרעה שלו באליפות אירופה לנבחרות צעירות. האשימו אותו באיטיות, טענו שהוא לא מסוגל להנהיג, שהגנה לא יכולה להתבסס עליו, שהוא לעולם לא יהיה המוצר המוגמר שלו קיוותה מכבי חיפה.

לאורך הקריירה הלא כל כך קצרה שלו (6 עונות) קינן תמיד חסה בצילם של בלמים אחרים, היה הפועל הזוטר, מספר 2 בהגנה. העונה הוא הפך, סופסוף, לבלם הבכיר של מכבי חיפה, קיבל מעמד של פז"מניק ולא של אחד שבאמצע העונה שוב יעבור לבני סכנין או לנתניה או שיחמם את הספסל. קינן קיבל אחריות, תפס מנהיגות ופתר על הדרך גם את בעיית הבלם השני בנבחרת, לאחר ששמעון גרשון ואריק בנאדו יצאו מכלל שימוש. ואגב, העונה הוא החל לשמש כאיום התקפי לא מבוטל, כשגם בסכנין הגיע למצב מסוכן.

מכבי חיפה ספגה העונה שלושה שערים בלבד, בהם רק אחד בשני המשחקים של אמיר אדרי בשער. אדרי היה ענק בסכנין וזכה בצדק בתואר המצטיין, אבל את הקרדיט צריך לתת לא רק להצלות שלו, אלא לתיאום בהגנת מכבי חיפה מתחילת העונה. כמה זה חשוב שבלם יציב ואחראי משחק לפניך? תשאלו את דראגוסלב יבריץ'.

מיד אחרי ההחמצה של איליה יבוריאן בדקה ה-81 מול הכח עמידר רמת גן, נשמעה בכל בלומפילד זעקה גדולה וחודרת: "תתפטר". זו הייתה ההתפרצות המאסיבית ביותר של אוהדי מכבי תל אביב כלפי רן בן שמעון, אבל הקריאות לא כוונו אליו. האוהדים ידעו היטב שמיליארדר אחד שבא מקנדה כדי לראות את המשחק ובמקרה מבין גם עברית לא יוכל להחמיץ אותן. אלכס שניידר היה שם, שמע וראה הכל.

יש הרבה סיבות לכעס של אוהדי מכבי תל אביב, שלא קיבלו את המוצר שרצו. אלא שבניגוד לעידן לוני הרציקוביץ', במקרה הזה המאמן הוא המטרה היחידה. לשניידר אין להם טענות, בינתיים. ובינתיים היא מילת מפתח מאוד חשובה פה, כי עוד שניים או שלושה משחקים ללא ניצחון, וגם לכיוונו יתחילו החצים להישלח.

שניידר בא מתרבות ספורט אחרת, כזו שבה מאמן לא מקבל מאה ימים של חסד אלא עונה שלמה. בעולם הספורט האמריקאי (והקנדי לצורך העניין) מתחילים בדרך כלל לשפוט הישגים בעונה השניה, כשהראשונה מוקדשת לבניה ולהעמדת בסיס איתן. בכדורגל זה קצת שונה, כי יש מספר מפעלים להתחרות בהם וקבוצה עלולה להיות בסכנת ירידה, מה שלא פעם מחייב פיטורי מאמן. אלא שמכבי תל אביב לא בסכנה כזו, לפחות בינתיים, וכל עוד היא לא תהיה, חייב הבעלים לתת לבן שמעון לסגור את השנתיים הראשונות בקבוצה. הוא צריך לעשות את זה גם אם זה יעלה לו באובדן זמני של תמיכה, כי זו הדרך היחידה במקרה הזה. אולי ככה האוהדים יבינו שמאמן צריך לקבל הזדמנות הוגנת ושלא צריך לשפוט אותו אחרי שישה מחזורים, גם אם הוא לא חף מטעויות.

הדבר הראשון שמצפים לו ממאמן שהחליף קולגה במהלך העונה ובמיוחד בתחילתה הוא טביעת אצבע, הצהרה, סגנון אחר של משחק שיבלוט על הדשא, אבל בבית"ר ירושלים של עטר לא רואים את כל זה. זה לא רק המאזן, שכולל ניצחון בודד, שלוש תוצאות תיקו והפסד, זו בעיקר העובדה שתפזורת השחקנים שעל הדשא פשוט הפסיקה לשחק והמאמן לא מצליח להדליק מחדש את הלהבה.

לזכותו של עטר ייאמר שלא הוא בנה את הקבוצה ושהגיע אליה בסיטואציה לא קלה. בנוסף, הוא כן נותן הזדמנות לשחקנים הנכונים ועורך רוטציה הוגנת והגיונית. לחובתו ייאמר שאחרי שתי סגנויות בנתניה, בבית"ר קיוו שהוא מוכן לליגה של הגדולים, ובינתיים הוא לא מספק את הסחורה ולא מוכיח שהוא יכול לסיים מקום אחד גבוה יותר.

הסיטואציה של עטר שונה מזו של רן בן שמעון. הוא לא הגיע כדי לבנות קבוצה שתרוץ בצמרת, אלא כדי לזכות באליפות עם אותו חומר שעשה את זה בשנתיים האחרונות. כולם רוצים שבית"ר תיפרד מהתואר, ויש מאמנים שמתמחים בלדרבן את השחקנים עם גישת "כל העולם נגדנו". עטר, שנהנה מתמיכה תקשורתית רחבה לכל אורך הקריירה, הוא לא מאמן מהסוג הזה. הגיע הזמן שיעשה את הכיוונון הדרוש, אחרת בקרוב מאוד יהיה מאוחר מדי.

במכבי נתניה הפסיקו סופית להאמין לפני מספר שבועות במיתוס הגרעין הרדום. האגדות סיפרו על רבבות אוהדים מנומנמים בצהוב-שחור שרק מחכים להישגים של הקבוצה ושאו-טו-טו יגיעו לקופסה, על חזרה לימים היפים שבהם קבוצות היו משאירות נקודות עוד במחלף פולג גם בגלל הפחד מאימת הקהל הנתנייתי. ההישגים באו, אפילו לותר מתיאוס כאן והיציעים המשיכו לפהק.

בנתניה הבינו את זה ויצאו עם גימיק ייחודי - מיני-מנוי לשלושה משחקים. לא מנוי שמחתן אותך עם עונה ארוכה ומפרכת ולא כרטיס יקר למשחק בודד - כרטיס משולב במחירים מוזלים (יש גם לנוער, נשים, סטודנטים, חיילים וילדים, אגב) שיאפשר לך לבחון את הסחורה מקרוב. תרצה? תקנה עוד. לא תרצה? תישאר בבית.

היוזמה של נתניה (שמקפידה תמיד לצאת במבצעים שונים) עבדה במשחק מול הפועל תל אביב, בדיוק כמו הקמפיין המוצלח של ההתאחדות למשחק הנבחרת הצעירה מול איטליה. אנשים לא רוצים לשלם, והמחיר המייצג את הכדורגל כאן הוא בוודאי לא 100 ואפילו לא 70 שקל לכרטיס. התוצאה המיידית הייתה שלמשחק הזה הגיעו יותר אוהדים של הקבוצה. הבעיה היא שאחרי מה שהם ראו, לא בטוח שבפעם הבאה הם יתפתו.

"היה משחק טוב. לא בשביל הקהל" (כל הזכויות שמורות ליגאל אנטבי)

מ.ס. אשדוד - בית"ר ירושלים

בעוד מכבי חיפה מאיימת לנצח את מכבי תל אביב ולברוח לליגה, עומדת בית"ר ירושלים בפני מה שאולי יהיה משחק הפרידה שלה מהתואר. אם חיפה תנצח ובית"ר לא, הפער בין השתיים יעמוד על לפחות 11 נקודות, ואת זה לא יכולים בבירה להרשות לעצמם.

יוסי מזרחי, שרק לפני שנה וחצי נזרק מבית"ר, לא ביצע את ההתאמות המנטליות המתבקשות באשדוד, והקבוצה שלו ממשיכה לעשות את מה שעשתה לכל אורך ההיסטוריה שלה בליגת העל - לנצח בבית ולהפסיד בחוץ. מזרחי צריך לנצח את זה לא בשביל תחושת הנקמה, אלא בשביל ההישרדות שלו ושל קבוצתו. לשתי הקבוצות זו תהיה ההזדמנות האחרונה לשמור על מרחק סביר יחסית מהמטרות שהציבו לעצמן בעונת 2008/09.

לשים לב: למץ' אפ בין ההגנה הנרפית של בית"ר לחלוץ אשדוד דמיטאר מקרייב, שעדיין משווע לשער ראשון העונה.