מחממים את הפרקט: התוספת של הסנטר לדולר

מאזן ב- 2007/8: 57 ניצחונות ו- 25 הפסדים, ששווה היה מקום ראשון במערב.
סיימו את העונה: בגמר ה-NBA, שם הפסידו בשישה משחקים לסלטיקס.

אחרי פירוק השושלת של שאקובי בתחילת שנות האלפיים, חזרו הלייקרס לפלייאוף בעונת 2005/6 בחסותם של פיל ג'קסון וקובי בריאנט, הנצר לאותה שושלת גדולה והחוליה מקשרת אל השושלת החדשה, שאולי נבנית בקליפורניה.

אבל החזרה לפסגה לא היתה חלקה כצפוי, והתסכול של קובי בריאנט כמעט הוביל לטרייד של אחד הכוכבים הגדולים של העתיד של הלייקרס, אנדרו ביינום, כדי לרצות את קובי, שבסופו של דבר הכריז על רצונו לעזוב אחת ולתמיד את המועדון היחידי בו אי פעם שיחק. לפעמים גם חוסר עשייה יכול להביא תהילה, שכן השניים הללו את עמוד התווך של החמישייה הגדולה שרוקמת עור וגידים ובסטייפלס סנטר.

אחרי פתיחת עונה מצוינת שבר ביינום את רגלו, ובדיוק לפני שהעונה של הזהובים-סגולים נהרסה לחלוטין, השכיל מיץ' קופצ'ק המושמץ להביא בטרייד המאה את פאו גאסול מממפיס. לא היה חסר הרבה שהלייקרס של ג'ק ניקולסון היו משלימים חזרה מהירה וקצרה מן הצפוי אל ההישג שפיל ג'קסון הכי רוצה להגיע אליו - טבעת אליפות עשירית, שיא שאף מאמן לא הגיע אליו עד כה.

LA הפכה לקבוצת התקפה מעולה, עם שילוב של נקודות בצבע (גאסול, למאר אודום וקובי), ידיות מחוץ לקשת (סאשה וויאצ'יץ', ולדימיר רדמנוביץ', דרק פישר, לוק וולטון, ג'ורדן פארמר, וקובי), ויכולת לייצר נקודות יש מאין בהתקפה עומדת (פאו וקובי). ההגנה לא זהרה, אבל היתה מספיק סולידית ואינטליגנטית בשביל לקרקס את דנבר בסיבוב הראשון, לסגור את קרלוס בוזר ויוטה בסיבוב השני, ולתקוע את משחק ההתקפה של סן אנטוניו בגמר המערב. בגמר ה-NBA בלט בעיקר המחסור ברוע ובווינריות בצהוב אל מול ההגנה האימתנית של בוסטון. אחרי שזכה בתואר ה-MVP הראשון בקריירה שלו, הציג בריאנט יכולה רעה במיוחד במעמד הגמר, ונכשל בנסיונו לאסוף טבעת ראשונה ללא שאקיל אוניל.

באו: ג'וש פאוול (שחקן חופשי, מהקליפרס), סאן יו, ג'ו קרופורד, ברנדון היט' (מהדראפט).

הלכו: רוני טוריאף (שחקן חופשי, לגולדן סטייט).

הפעולה המשמעותית ביותר של הלייקרס בקיץ האחרון התרחשה, למעשה, עוד במהלך העונה שעברה. הטרייד המפתיע שהביא ללוס אנג'לס את גאסול בתמורה לג'באריס קריטנטון, קוואמי בראון והזכויות על מארק גאסול ובחירות הדראפט ב- 2008 ו-2010 עורר פליאה והתנגדות בליגה, והקפיץ את הלייקרס רמה אחת מעלהי. השינוי החשוב השני היה החלמתו של ביינום, שאמור להיות העונה שוב בשיא כוחו.

ריצת הפלייאוף הנפלאה של הקבוצה, שנעצרה רק בגמר על ידי הסלטיקס, הבהירה להנהלה שאין צורך במהלכים נוספים במהלך הקיץ, וכך נשמר שקט תעשייתי בדרך לעונת 2008/9. הלייקרס לא הצליחו לשמור על רוני טוריאף האנרגטי והמסיבי, אך החתימו במקומו את ג'וש פאוול הצעיר והמוכשר, שהראה הרבה ניצוצות של כישרון בעונה שלפני כן אצל היריבה העירונית הקליפרס, ואמור לספק ללייקרס פחות או יותר את מה שסיפק טוריאף - דקות של אנרגיה מן הספסל, ומנוחה לגבוהים.

הלייקרס יגיעו לעונה החדשה נוצצים ורעבים מתמיד, אבל לא חסרי בעיות. ההתקפה זרמה בעונה החולפת היטב, אך דיווחים ראשונים ממחנה האימונים ורשמים ממשחקי ההכנה מראים שהשילוב של גאסול וביינום עדיין לא עובד היטב. שני הגבוהים לא מסתדרים עדיין האחד עם השני, ואפילו יש דיבורים על בעיות תקשורת וכימיה ברמה האישית. הפרויקט הגדול של הלייקרס יהיה כמובן להשליט סדר והיררכיה בקבוצה, ולהביא את שני הטאלנטים הגדולים להשלמה מלאה ולהבנה מוגדרת וטובה של תפקידיהם בהתקפת המשולש של פיל ג'קסון.

בהתקפה הזו המשולש של הרכז, פישר (או ג'ורדן פארמר מחליפו), יחד עם קובי ופאו , עבד בשנה שעברה באופן מושלם, כאשר גאסול מתאים בול לשיטת המשחק המוגדרת כל כך של ג'קסון, בזכות חוכמת המשחק שלו, הידיים הזריזות, המשחק עם הגב לסל, וכמובן יכולת הסיום משלל מקרוב או מחצי מרחק. ביינום, מצד שני, עדיין לא הוכיח שהוא מסוגל להיכנס לתוך מבנה המשחק הזה, לפחות כל עוד גם גאסול על המגרש.

הגנה החונקת והאגרסיבית של בוסטון, בעיקר של קנדריק פרקינס, ג'יימס פוזי וקווין גארנט, חנק את משחק הגבוהים של הלייקרס. כך שלצד יכולות ההתקפה המגוונות של אודום וגאסול, ביינום יהיה חייב להביא עמו גם קשיחות התקפית, בעיקר פיזית, החסרה לאחרים. זו אמורה להיות התרומה העיקרית שלו העונה..

ומה בהגנה? גאסול רך מדי מכדי לשמור על הגבוהים החזקים בליגה, וגם כאן ביינום יצטרך לשדרג את יכולת הלייקרס להתמודד עם הפיזיות הנדרשת מקבוצה שרוצה ללכת עד הסוף. בקו האחורי ימשיך פישר לרוץ אחר שחקנים שגילם חצי משלו, בעוד פארמר ו-ויאצ'יץ' יקוו לשדרג את יכולתם להישאר מול השחקן שלהם.

ועוד לא אמרנו מילה על האצבע השבורה של בריאנט, המסרב לנתחה על מנת לא לפספס ולו משחק אחד. אין אחד אשר יגיד מילה רעה על המחויבות של קובי למשחק ולמטרותיה של הקבוצה, אך החשש מהחמרת הפציעה ומפגיעה בכוכב הגדול של הקבוצה עדיין מדירה שינה מאוהדיה, וצריכה להדאיג גם את קברניטיה. קובי, שנתן כמה תצוגות נאות בהופעה האולימפית הראשונה שלו, אבל הסתפק בעיקר ביידוי שלשות, ינסה להישאר שלם עד הרגעים החשובים של העונה.

היתרון הגדול של הלייקרס לקראת עונת 2008/9 הוא העומק האדיר שיש לקבוצה להציע. הלייקרס יכולים וצריכים לשחק בפול גז בכל רגע נתון השנה. החמישיה הראשונה עשויה בהחלט לא לכלול את אודום, אלא דווקא את השומר המחונן טרבור אריזה, מה שיהפוך את אודום לאחד המחליפים הטובים בליגה. כל השינויים והשיפורים הללו מטרתם אחת ויחידה - לנצח עוד שני משחקים בגמר.

חמישייה: פישר, בריאנט, אריזה, גאסול, ביינום.

ספסל: אודום, פארמר, וויצ'יץ', וולטון, ראדמנוביץ, מיהם, ג'וש פאוול, די.ג'י מבנגה.

מאמן: פיל ג'קסון (אחרי קדנציה של שש שנים בין 1999 ל-2004, נכנס ג'קסון לעונתו הרביעית בקדנציה השנייה שלו במועדון).

מועמד לפריצה:

את הפריצה הגדולה שלו עשה ביינום בשנה שעברה, כאשר לרגע שנמשך כמה שבועות הוא נראה היה כמו הדבר האמיתי - סנטר טהור, דומיננטי, כמעט בלתי ניתן לעצירה. פציעת הברך שלו מנעה ממנו להשלים את מהלך הפריצה, ומאפשרת לנו לראות בו גם כיום מועמד לפריצת המשך, אם תרצו, בדרך להפיכתו לאחד הסנטרים המובילים בליגה, ולבסוף אולי גם למוביל שבהם.

בנוסף, גם ג'ורדן פארמר עשוי בהחלט לקפוץ מדרגה נוספת ולהביא לידי ביטוי את מלוא כשרונו והאתלטיות המרשימה שלו. פישר מזדקן, וייתכן שהשנה תהיה השנה בה פארמר יהפוך לרכז המוביל של אחת ממעצמות הכדורסל המובילות ב-NBA.

מועמד לדעיכה:

מה שיפה בלוס אנג'לס הוא שהקבוצה המוכשרת הזו גם צעירה ורעננה להפליא. אולם ייתכן שאודום יהיה זה שיחווה את השנה הקשה ביותר מבין הכוכבים הגדולים, כיוון שמכל העומק האדיר שמסביב, דווקא הוא נראה כמי שיצטרך לשלם את המחיר ולשחק תפקיד משמעותי פחות, עם פחות דקות משחק. כאמור, גם פישר, שבקרוב יגיע לגיל 35, עשוי להתחיל ולפנות דקות לצעירים ורעננים יותר.

האקס פקטור:

ללייקרס יש את החבילה השלמה. כישרון יש שם בכמויות שמספיקות לשתי קבוצות, גם שחקנים מוכחים שכבר ראו פלייאוף ואפילו אליפויות לא חסרים. גבוהים אימתניים - יש, קלעים מחוננים - יש, רכזים וצוות מסייע - ומנהיג אחד גדול - יש, ועוד איך. הדבר היחיד שעדיין לא ברור שעובד היטב היא הכימיה בין כל הכלים הנפלאים האלו, ואפילו נראה שהסוגיות הבין אישיות עלולות בהחלט להפוך למכשלה הגדולה של השושלת החדשה. קובי ואודום כבר עמדו על סף פיצוץ בעבר, אך דומה שהשאירו את המשקעים מאחוריהם, ועתה יש להמתין ולראות איך יסתדרו ביינום וגאסול. אפשר להניח שעל כתפיו של האיש המתאים ביותר בתעשיית הכדורסל האמריקאי הוטלה המשימה הלא פשוטה לחבר בין כל הגורמים כולם, ופיל ג'קסון כבר הוכיח בעבר שאין טוב ממנו בהפיכת חבורה של כוכבים זוהרים לשביל חלב אחד המוביל הישר אל טבעת אליפות. רק שישכח את התצוגה החלשה שלו בגמר מול דוק ריברס.

תסריט אופטימי:

ביינום ופאו הופכים לגרסה המודרנית של טים דאנקן ודייויד רובינסון, אודום הופך לחבר קבוע בארוחות הערב אצל משפחת בריאנט, פארמר מדיח כלים אצל משפחת פישר ומדיח את דרק מעמדת הרכז המוביל אחרי חודש, והאידיליה שיצר פיל לא מסתיימת עד יוני, אז יוכל הזן מאסטר לפרוש אל ההרים, כשהוא מרים לאוויר שתי ידיים, טבעת על כל אחת מעשר אצבעותיו, להתבודד ולכתוב את ספרו החדש - כיצד לשלב בין בודהיזם לבין משכורת של 15 מיליון דולר לעונה.

תסריט פסימי:

ביינום ופאו הופכים לגרסה המודרנית של זק רנדולף ואדי קרי, אודום לא שוכח לקובי את משקעי העבר, ובתגרה באימון שובר מספר 24 אצבע נוספת. פיל ג'קסון נפרד מהבת של ג'רי באס, ונכנס לדיכאון בדיוק עם תחילת הפלייאוף. הלייקרס איכשהו מצליחים לשרוד סיבוב אחד, ומתפרקים בשאון רב אל עבר קיץ עמוס בעיות.

תחזית:

הלייקרס הם סיפור סינדרלה מודרני מופלא. מקבוצה שלא הולכת לשום מקום הם הפכו כמעט בין לילה למועמדת לאליפות לשנים רבות. ועכשיו, רגע לפני עונה חדשה, נראה שהכישרון בקבוצה כל כך גדול, עד שכל הבעיות מסביב מתגמדות, וההנחה היא שניתן יהיה לפתור אותן במהלך העונה הסדירה ולשמן את המערכת לקראת הפלייאוף, כשהמשחקים יהיו חשובים באמת. הלייקרס יגיעו השנה עד הסוף, ויחוו מה שלא מעט קבוצות גדולות חוו בעבר - אכזבה בשנה אחת, אשר מניעה את ההצלחה של השנה שלאחריה.