הופעה אחרונה בהחלט

מחממים את הפרקט: דאלאס החליפה את המאמן אייברי ג'ונסון בריק קרלייל, בנסיון האחרון של נוביצקי וקיד לטפס לפסגת הליגה

עומר דיקמן

תקציר הפרקים הקודמים

מאזן העונה שעברה: 51 ניצחונות ו-31 הפסדים, מקום שביעי במערב.
סיימה את העונה עם: הפסד צפוי בסיבוב הראשון לניו אורלינס.

העונה שעברה סימנה ככל הנראה את קיצה של האימפריה מדאלאס, מאריות המערב בעשור האחרון. הקבוצה שבתחילת המילניום שימשה (יחד עם הקינגס) בתפקיד המרענן הרשמי של הליגה ובתפקיד מביאת בשורת הראן אנד גאן, הלכה והשמינה בהדרגה, וכדרכן של אימפריות הפכה מקובעת, מסורבלת, ולא טרחה להתאים עצמה לשינויים מסביבה. הטרייד על ג'ייסון קיד היה בחזקת מעט מדי ומאוחר מדי, ולא תרם במאומה לפתרון הבעיה האקוטית של דאלאס בייצור נקודות בצבע.

מאוחר יותר התגלה ההימור ככשלון מוחלט, כשדאלאס בראשותו של קיד הפסידה 11 משחקים רצופים לקבוצות עם מאזן חיובי, וקיד עצמו הושפל עד עפר בידי כריס פול בפלייאוף, שמצידו לא חסך בטראש טוק על מנת להבהיר את דעתו על יחסי הכוחות בין השניים. בין לבין הצליחה דאלאס לאבד את דור העתיד של הקבוצה: דווין האריס ארז מיטלטליו ועבר להנהיג את העגלות מניו ג'רזי, ואילו ג'וש הווארד הפך לבדיחה מהלכת ולפרסומת הטובה ביותר שהרשות למלחמה בסמים יכלה לבקש לעצמה. הספסל – עד לא מזמן העמוק בליגה - הפך לבינוני במקרה הטוב, כשחלקים נרחבים ממנו התנדפו עקב הטרייד על קיד, ואילו אחרים פשוט דעכו עם הזמן.

אבל יותר מכל נראה היה שהקבוצה פשוט איבדה את חדוות המשחק שלה, כשגם התוספת של קיד לא הצליחה להעיר את השחקנים, שחלקם נראו אדישים אף בפלייאוף עצמו. בלהט המירוץ המטורף לסיים בשמיניה הראשונה נראתה דאלאס כמו דיירת ישישה בדמי מפתח שאיש לא הצליח עדיין לפנות מן הדירה, למרות שאף אחד, כולל היא עצמה, לא מעוניינים שהיא תהיה שם. או אז הגיעו לו הקץ על אחת העונות היותר מיותרות שקבוצת צמרת נתנה בשנים האחרונות.

עוד בוואלה! NEWS

מהייטק ועד למשרדי ממשלה: התואר שיפתח לכם דלת לעולם מרתק ומרגש

בשיתוף המכללה האקדמית כנרת
לכתבה המלאה

אני יודע מה עשיתם בקיץ האחרון

באו: שון וויליאמס (בטרייד מאינדיאנה), סגאנה ג'יופ (שחקן חופשי, מניו ג'רזי), ג'ראלד גרין (שחקן חופשי, מיוסטון)
.
הלכו: אדי ג'ונס (בטרייד לאינדיאנה).

השינוי המשמעותי בקבוצה לא התרחש בסגל, עם כל הכבוד לג'ראלד גרין, אלא בעמדת המאמן. השבוע חשף הבעלים מארק קיובן שהיו אלו יחסיו העכורים בין המאמן אייברי ג'ונסון לשחקנים שגרמו לפיטוריו של אייברי, לאחר שקשיחותו הידועה לשמצה של והמשחק השמרני שלו עלו על העצבים של כמה מהכוכבים, שדרשו משחק משוחרר ומהיר יותר.

בתגובה מונה ריק קרלייל לתפקיד המאמן הראשי, שינוי שלפחות על הנייר נשמע כמו להחליף את מדד דאו ג'ונס בניקיי. קרלייל, למי שלא יודע, אימן בדטרויט ובאינדיאנה של תחילת העשור – לא בדיוק הקבוצות המהירות והמהנות בתבל.

אלא שבאופן מפתיע, הקולות שנשמעים מחדר ההלבשה באמריקן איירליינס סנטר מספרים על רוח חדשה שנושבת בקבוצה, בעיקר בתחום חופש הפעולה שנותן קרלייל לקיד בניהול המשחק. סיקורים ממשחקי טרום העונה של דאלאס מספרים על מאמן רגוע, שממעט להתערב ולחלק הוראות, וחשוב מכל – נותן לקבוצה לרוץ.

קרלייל עצמו מתאר את הסגנון שהוא מנסה להנחיל לקבוצה כשילוב של משחק הריצה הפיניקסי עם הקשיחות ההגנתית שדאלאס התאפיינה בה בראשית ימי אייברי. אלא שמה שנשמע מבטיח לא בהכרח ייראה כך במציאות. בתור התחלה, קרלייל עצמו מעולם לא הנחיל סגנון משחק מהיר לקבוצותיו בעבר, ואיש לא ירים גבה אם 3-4 הפסדים רצופים יכניסו את המאמן לפניקה, וזה ימהר לעשות את מה שהוא יודע ומכיר טוב טוב. כלומר לשלוח את שחקניו ליציע כדי להכות אוהדים.

שנית, הכלים העומדים לרשותו מתאימים רק באופן חלקי: קיד אמנם יודע להריץ מתפרצות טוב מכמעט כל אחד אחר, אבל ייתכן שהוא מבוגר מכדי לסחוב עונה שלמה בקצב משחק שכזה. נוביצקי אמנם מהיר ממרבית שומריו, אבל רגיל להתבסס על הג'אמפר הקטלני שלו במשחק העומד ולא להגיע לטבעת. ג'וש הווארד וג'ייסון טרי לא נראים כמו המניות הבטוחות ביותר עם פתיחת העונה, ואריק דמפייר כל כך איטי שהוא עדיין באמצע מתפרצת מהעונה שעברה.

מעבר למינוי המסקרן של קרלייל, שמרו בדאלאס על שקט מוחלט בגזרת הטריידים, תוך התעלמות משונה מהבעיות הקיימות, ובראשן כאמור ייצור נקודות בצבע, והחדרת רוח רעננה לספסל. החתמתו של ג'ופ נראית כמו תגובה פוסט טראומטית למפגשים מול דאנקן ודייויד ווסט, וקשה להאמין שג'ראלד גרין, שנבעט מבוסטון, מיניסוטה ויוסטון בתוך עונה אחת, יהיה זה שיביא את הישועה. אפילו קיובן, קשקשן בלתי נלאה שכמוהו, שמר על דממת אלחוט הקיץ. בהחלט לא סימן מעודד עבור אוהדי המאבס.

השערורייה התורנית הגיעה מכיוונו של ג'וש הווארד. הווארד, שככל הנראה גילגל בטעות ג'וינטים מדפי ספריו של מלקולם אקס, החליט שהוא הוא זה שצריך להרים את נס הקיפוח השחור, והכריז שהוא יוצא למאבק בהמנון האמריקאי, ועל הדרך שירבב לעסק את שמו של המועמד השחור לנשיאות, ברק אובמה. המהלך, כמה מפתיע, הניב בעיקר שריקות בוז בכל אולם שבו דרך מאז, למרות ההתנצלות וההסברים. מאחר שבטיפוס רגיש עסקינן, אין זה מן הנמנע שהוא יתקשה להתאושש מהפרשה המגוחכת.

מה מי מו

חמישייה: קיד, טרי, הווארד, נוביצקי, דמפייר

ספסל: חוזה בריאה, ג'ראלד גרין, ג'רי סטקהאוס, אנטואן רייט, דווין ג'ורג', שון וויליאמס, ברנדון באס, ג'ופ.

מועמד לפריצה:

בין נוביצקי, שאוהב לשחק רחוק מהסל, לבין דמפייר וג'ופ נטולי הכשרון ההתקפי, היווה ברנדון באס בעונה החולפת משב רוח מרענן בקבוצה נטולת חשק. במעט הדקות שקיבל הראה באס נחישות בהליכה לטבעת, יחד עם פיזיות מרשימה. הוא נראה מתאים הרבה יותר מדמפייר ומג'ופ לסגנון הסמול בול המהיר, ואין זה מן הנמנע שגרף ההתקדמות שלו ירקיע שחקים כבר העונה.

מועמד לדעיכה:

הוא מבוגר, יש לו חורים בידיים, והוא מקבל בערך פי שלוש ממה שהוא שווה. זה נכון שקשה לרדת הרבה כשהפסגה שלך נמצאת בגובה של גבעת נפוליאון, אבל עושה רושם שדמפייר הולך להיות השנה רלוונטי פחות מתמיד. סגנון המשחק המהיר, והתחרות הקשה עם ג'ופ ובאס על ההרכב עשויים לדחוק את אריק אט-אט אל מחוץ לחמישייה הפותחת ולהפוך אותו לאיש למשימות מיוחדות, כמו למשל חימום הספסל וחלוקת מגבות.

האקס פקטור:

הילד בן 35, יש לו טמפרמנט גבוה, ובקרוב הוא הולך להיות מובטל מעבודה, כשגם אהבה, על פי הסימנים הכחולים של גרושתו, זה לא הצד החזק שלו. אבל עד שזה יקרה, קיד הוא הסיכוי היחיד של דאלאס לתת עונה אחת טובה באמת לפני שהחבילה מתפרקת. אחרי שבעונה שעברה הוטלה רוב האשמה על אייברי, הרי שהעונה מקבל קיד את המפתחות לצוללת, ואם היא תטבע תהיה זו אשמתו הבלעדית. אם יידע קיד להרביץ מנהיגות (ובמקרה של הווארד גם סתם להרביץ לא יזיק) בסגל המתפורר שלו, הוא עשוי לגלות שיש לצידו את הכלים הטובים ביותר מאז תחילת הקריירה שלו ואולי להצליח לשחזר את יכולתו המופלאה מימי ניו ג'רזי.

ולכדור הבדולח

תסריט אופטימי:

תחת הנהגתו הקשוחה של קיד נזכרים השחקנים שעד לפני שנתיים הם נחשבו לקבוצה הטובה בליגה, ובסצנה מרגשת מאין כמותה מוצא נוביצקי את פסלון ה- MVP בבוידעם ודמעה אחת נוזלת על לחיו. דאלאס מפסיקה לשחק את משחק ההתקפה השבלוני שלה ומתחילה לרוץ למתפרצות, כשנוביצקי והווארד לא מתביישים ללכת לסל, וטרי משחזר את ימיו הגדולים מעונת הגמר. הקבוצה שנחשבת בעיני כל ללא רלוונטית עושה את הבלתי ייאמן ומסיימת עם 58 נצחונות, כשבידיה המקום השלישי במערב, ומדיחה את סן אנטוניו בסיבוב הראשון, והמהדרין אף מעזים ללחוש את צמד המילים "גמר איזורי"

תסריט פסימי:

סגנון הכלאיים שמנסה להנהיג קרלייל לא מחזיק מעמד, כשקיד מתקשה להחזיק את הקצב לאורך כל המשחק ושחקני הכנפיים מעדיפים להשליך שלשות או לתת את הכדור לנוביצקי ולברוח. קרלייל הלחוץ מתחיל להנהיג משטר טרור וממנה את אייברי ג'ונסון לעוזר מיוחד לענייני משמעת. שון וויליאמס וג'ראלד גרין, שלא רואים מגרש, מחליטים לתפוס את קיד ביציאה מביטוח לאומי ושודדים ממנו את הפנסיה, ושיא המשבר מגיע כשבמהלך הרבע הרביעי במשחק מול דנבר על מקום בפלייאוף מבחין ג'וש הווארד בג'וינט ביציע ומחליט לטפס לשם כדי לבקש שאכטה. האירוע הופך לתגרה המונית שבסיומה מורחק הווארד לחודשיים, דמפייר לשלושה, וארטסט לארבעה (סתם מתוך הרגל), והקבוצה מסיימת במקום העשירי ומחוץ לפלייאוף.

תחזית:

קשה להאמין שהשינוי שינהיג קרלייל יהיה דרסטי מספיק על מנת להחזיר את דאלאס למעמדה מימי קדם במערב החזק. עם זאת, דאלאס תציג כדורסל חיובי ואטרקטיבי ומזכירה לצעירי המערב מי היה שם קודם. קיד יתגבר על עונת השפל שלו וחוזר ליכולתו המוכרת, והקבוצה תסיים עם 52 נצחונות ועם המקום החמישי במערב, שיספיק לדו קרב מעניין מול יוטה על המקום בסיבוב השני.

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

בשליחת תגובה אני מסכים/הלתנאי שימוש
    לוגו - פיקוד העורףפיקוד העורף

    התרעות פיקוד העורף

      walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully