לא מבין לאן הגיע

משפט אחד בוקע בימים האחרונים פעם אחר פעם מאזור יד אליהו, בעקבות ההפסד לגליל/גלבוע: "השחקנים לא מבינים לאן הם הגיעו". הקביעה הזאת נשמעת הגיונית, לאור ההופעה הנרפית של הצהובים ביום ראשון. בפועל, נראה שהבעיה של מכבי הפוכה: שחקניה מבינים היטב לאן הגיעו. הם חשים כיצד, בניגוד בקבוצות הקודמות שלהם, כל טעות היא אסון וכל הפסד במשחק אימון גורר משבר. לכן הם הגיעו חסרי ביטחון לחלוטין למשחק מול גליל, וניגפו. אדם אחד באמת לא עיכל את הדרישות של מקום העבודה החדש שלו. זהו אפי בירנבוים, מאמן הקבוצה, שנכון לעכשיו מדריך את מכבי כאילו היא בני השרון.

זה מתחיל ברכש שלו בקיץ: טרה סימונס הוא סוג של קוקי בלצ'ר, עם חדירה עדיפה וקליעה פחות טובה; רודני וויט הוא גרסה מוחלשת של לי ניילון; לא בטוח שד'אור פישר טוב מעוסמאן סיסה; וג'ייסון וויליאמס הוא הנדוניה של אפי מקבוצתו הקודמת. זה ממשיך במינוי השערורייתי של רועי חגאי הצעיר לעוזר מאמן. הנוסחה הזאת הרי הספיקה כדי להביא את בני השרון לפיינל פור המקומי בארץ, אז למה שלא תוביל את מכבי לפיינל פור היורוליג? גם ההתבטאויות של בירנבוים, גיבור השיר "אפי, אל תבכה" ביציעי נוקיה, מוכיחות שהאיש מאמין שהוא עדיין מוביל קבוצה של שני מיליון דולר. את ההפסדים של קבוצת 20 מיליון הדולר שלו במשחקי האימון הוא מתרץ במפגשים עם "האריות של אירופה" ולפני המשחק מול הגליל הוא ציין את שקבוצתו תצטרך להסתגל לחוק הרוסי. גליל, שאחד משחקניה המוביל, גל מקל, שוחרר מסגל מכבי, צריכה להסתגל לחוק; למכבי העמוסה בישראלים בכירים אמור החוק להעניק יתרון.

האספקט החשוב ביותר בחוסר האוריינטציה של בירנבוים הוא הצד המקצועי. במשחק הראשון מול גליל מכבי רצה ונהנתה, בדיוק כמו שאמורה לעשות קבוצה שקרלוס ארויו הוא הרכז שלה. למשחק השני היא הגיעה כבדה, איטית ושיחקה תרגילים שהקשר שלהם לחומר השחקנים מקרי בהחלט. גם בכך היא מזכירה את בני השרון, שהציגה תחת בירנבוים כדורסל התקפי מכוער לצפייה.

כשראשי מכבי יחליטו להכניס את היד לכיס ולהחליף את סימונס, ווייט או בטיסטה, כדאי שיעצרו לרגע ויחשבו על אחריותו של האיש שהחתים אותם. הם יכולים לטמון את הראש בחול ולקוות שבירנבוים יתעורר, אבל זו פריבילגיה שיש לקבוצות אחרות בליגה, שיכולות לטעות, להפסיד, לשחק רע ולהישאר בחיים. בני השרון, למשל.