שובו של הג'דיי

מאזן העונה שעברה: 15 ניצחונות ולא פחות מ-67 הפסדים.
סיימו את העונה עם: אפס כבוד עצמי, והבחירה השנייה בלוטרי.

הרגע החשוב ביותר בעונה שעברה עבור מיאמי התרחש בסביבות פברואר – היתה זו שעת צהריים רגילה במשרדו של המאמן-מנג'ר-נשיא-קיסר אינטרגלאקטי של ההיט, פט ריילי. למשרדו התפרץ בריצה ברנש פיליפיני בחליפה. "אתה לא תאמין לזה", מלמל בעודו מנסה להסדיר את הנשימה, "הם הסכימו לקחת אותו". ריילי המופתע הוציא את ראשו מתוך דלי הג'ל בעצלתיים ובחן את הבחור באיטיות מלמעלה למטה. "תגיד", הוא שאל אותו, "אתה המטפל החדש שהסוכנות שלחה בשבילי, נכון? תעבור אצלי עוד מעט אני אסביר לך בדיוק איזה חיתולים אני צריך". "אני חושש שהתבלבלת אדוני", השיב האיש, "אני אריק ספולסטרה... העוזר שלך". "מעניין... מעניין", השיב ריילי בהתפעלות, "מאד פוליטיקלי קורקט מצידם, במיוחד עכשיו כשיש לכם שני שחקנים בליגה, אתה בטח מאוד פופולרי שם, לא?". "מר ריילי", השיב ספולסטרה הנעלב, "דבר ראשון, אני לא סיני, אני אמריקני עם אמא ממוצא פיליפיני. דבר שני, אני עובד אצלך כבר 13 שנה. ודבר שלישי ואחרון – סטיב קר התקשר עכשיו והוא מוכן לקחת את החוזה של שאקיל...". "אתה לא רציני" התפרץ ריילי לדבריו תוך שהוא יורק רסיסי ג'ל על החליפה החדשה של ספולסטרה. "וזה לא הכל, הם מוכנים לתת לנו את שון מריון ומרכוס בנקס בתמורה!". "מריון ומי? שמע בחור, אני קצת עסוק כאן, אני אגיד לך מה, למה שלא תאמן קצת במקומי, הא? מה אתה אומר?".

אז כן, מיאמי, הרבה בזכות הפניקה של סטיב קר, הצליחה בעונה האחרונה לפנות לעצמה את תקרת השכר ולתת זריקת חיים לקבוצה הדי גוססת שהיתה שם מאז האליפות ב-2006. חוץ מזה, הם הספיקו לסיים במקום האחרון בליגה, לקבל את מייקל ביזלי המבטיח בדראפט, ולהכיר לנו את אליל המדור קאסיב פאואל. יהי זכרו ברוך.

באו: מייקל ביזלי (הבחירה השנייה בדראפט), שון ליווינגסטון (שחקן חופשי, מהקליפרס), ג'יימס ג'ונס (שחקן חופשי, פורטלנד), מריו צ'למרס (מהדראפט), ג'מאל מגלור (שחקן חופשי, מדאלאס), יאקובה דיווארה (שחקן חופשי, מדנבר).
הלכו: ריקי דייוויס (שחק'ן חופשי, לקליפרס), ג'ייסון וויליאמס (פרש), קאסיב פאואל (נבעט בחזרה לדי-ליג כאחרון האסקימוסים).

אם יש משהו שלמדו במיאמי, אחרי שנה שבה הסגל התדלדל והתקצר עד שהכיל שחקנים שלא התקבלו אפילו לדי-ליג, זה שסגל של קבוצה צריך לכלול יותר משלושה שחקני כדורסל ועז. אי לכך ובהתאם לזאת, הוחתמו הקיץ בעיקר שחקני רוטציה שאמורים לספק את הנפח הדרוש לקבוצה. השינוי המשמעותי ביותר ברוסטר הגיע כמובן מהדראפט, כאשר רבים טוענים כי מייקל ביזלי ולא דריק רוז הוא הזכייה האמיתית בלוטו, והשחקן המתאים יותר לשחק ליד גארד דומיננטי כמו כמו דווין וויד. הבעיה היחידה היא שביזלי, פאוור פורוורד בהגדרתו, משחק בעמדה שבה כבר יש למיאמי שחקן הרכב איכותי, ואפילו שניים מהם.

קשה לראות כיצד יוכלו ביזלי, מריון, ויודוניס האסלם לשחק יחד, או מה הטעם להחזיק שלושה שחקנים כאלה בסגל בו אין דבר שמזכיר סנטר, שלא לדבר על רכז נורמלי. המהלך המתבקש הוא כמובן להעביר אחד מהם (כנראה מריון) ולחזק את עמדות 5 ו-1, ולכן אין זה מן הנמנע שמיאמי טרם אמרה את המילה האחרונה בשוק הטריידים. כרגע שני הסנטרים הבכירים בקבוצה הם מגלור, שאיבד את מקומו בניו ג'רזי לג'ייסון קולינס, ומארק בלאונט, שאיבד את מקומו במיאמי למגלור. במילים אחרות – לא בדיוק החומר ממנו קורצו גבוהי קבוצת פלייאוף.

החתמה מעניינת התרחשה דווקא בעמדת הרכז. בשבוע שעבר החתימה מיאמי את ליווינגסטון, שחוזר לליגה אחרי שנתיים מאחת הפציעות המשונות והנוראיות של העשור האחרון. ליווינגסטון, פעם שחקן צעיר ומבטיח והיום סימן שאלה אחד גדול, יצטרך להתמודד על עמדת הרכז עם בנקס חובב השלשות וכריס קווין האנמי, מה שנותן לו קרקע די פורייה לנסות לקמבק את דרכו לליגה. זה כנראה ייקח כמה חודשים ארוכים, אבל מה שבטוח – זה הולך להיות מעניין.

השינוי האחרון שהוזכר כבר התרחש מיד עם סיום העונה, בעמדת המאמן. ספולסטרה, בתפקידו הראשון כמאמן ראשי בליגה, מונה על ידי ריילי בתור מחליפו, לאחר שהאחרון סבל מעונה מלאה בעיות בריאותיות ומקצועיות. בניגוד לשאר מאמני הליגה, ספולסטרה הוא המאמן היחיד שסיכוייו לאבד את תפקידו גבוהים יותר במידה ויצליח להגיע לפלייאוף, ולמי שפספס את הכוונה, הטלפון של ג'ף ואן גנדי מחכה לכם במערכת.

אבל בסופו של דבר, ספולסטרה או ריילי, ביזלי או כיפלי, מיאמי תלויה בראש ובראשונה במצבו הפיזי של הכוכב הבלתי מעורער. אם לשפוט על פי משחקי בייג'ינג, הרי שניתן לומר שהפציעה של וויד נמצאת סוף סוף, אחרי שנה וחצי, מאחוריו, ושעתידו עוד לפניו. אולם ארוכה וקשה היא עונת ה- NBA, ומיאמי לא נמצאת במצב בו היא יכולה להרשות לוויד לשחק בפחות מ-100 אחוזי מאמץ, כך שאין זה מן הנמנע ששרידי הפציעה יתחילו לתת את אותותיהם במוקדם או במאוחר.

במידה ולא, הרי שווייד עבר את עונת המבחן הקריטית בדרך חזרה לדרגת סופרסטאר. במידה ויסיים עונה שלישית עם 60 משחקים או פחות הוא עלול למצוא את עצמו בדרך הלא נכונה לתפקיד היורש של טימאק.

חמישייה: בנקס, ווייד, מריון, ביזלי, בלאונט (ג'מאל מגלור).
ספסל: דורל רייט, ג'יימס ג'ונס, דיווארה, האסלם, מגלור (בלאונט), כריס קווין, ליווינגסטון, דקוואן קוק, מריו צ'למרס.

מועמד לפריצה:

עומק הסגל הקיים (במיוחד בעמדות 2-4), בצירוף ההישגים הנמוכים דאשתקד, הופכים את מרבית השחקנים למועמדים אפשריים לעשות התקדמות משמעותית. ביזלי בהחלט מועמד לתת עונת רוקי פנטסטית, וגם ג'יימס ג'ונס יכול למצוא מקום משמעותי ברוטציה, אולם המועמד העיקרי לפריצה הנו בנקס, הספיח של מריון מטרייד שאקיל המדובר. לפני 3 שנים נתן בנקס את עונת הפריצה הראשונה שלו במדי מיניסוטה, שזיכתה אותו בחוזה בפיניקס ובתפקיד הנחשק של המחליף הראשון של סטיב נאש, אלא שמה שאמור להיות חלומו של כל רכז צעיר התנפץ לרסיסים, כשמייק ד'אנטוני, שככל הנראה הוריו נהרגו בידי רוטציה רחבה כשהיה קטן, ספסל אותו עד שזה נפח את נשמתו. בנקס אמנם כבר לא יהיה רכז מוביל בליגה, אבל אין ספק שהמפתחות לקבוצת פלייאוף תוציא ממנו 110 אחוזי מוטיבציה, והוא יעניק למיאמי את הקליעה מבחוץ שכל כך חסרה לה, ועם קצת מזל גם ניהול משחק (שכולל בעיקר את היכולת לתת את הכדור לוויד) והגנה.

מועמד לדעיכה:

בגיל 30, עם תואר אולסטאר, ומעמד של אליל בקרב שחקני הפנטזי, מוצא עצמו שון מריון לראשונה בקריירה בקבוצה שהקשר בינה לבין ריצה דומה לקשר שבין אדי קרי לבין, אהמ, ריצה. ההגנה והריבאונד עדיין יהיו שם, אבל קשה להאמין שהמחליף של נאש יידע לספק למריון אפילו מחצית מכמות הפאסט ברייקים שהוא היה רגיל אליה בפיניקס, והובילו לאין ספור שלשות פנויות או דאנקים קלילים. תוסיפו לזה את העומס הכבד בעמדות הפורוורד, וקבלו את אחד הטריידים היותר מתבקשים של העונה.

האקס פקטור:

בניגוד לדרק רוז, שנחשב כפרוייקט לטווח ארוך, מביזלי מצפים לתוצאות כבר בעונה הנוכחית, כשהשילוב בינו לבין וויד מגלם בתוכו פוטנציאל לצמד ההתקפי הטוב ביותר מאז שאקובי. רק מה לעשות, אותו ביזלי (ותסלחו לי אם אקמץ הפעם בבדיחות על חטיפים) עשוי להיות טיפוס מעט בעייתי, וישנן כמה מהמורות התנהגותיות אפשריות בדרך לתואר רוקי העונה. האם ההשפעה החיובית של וויד תבגר אותו במהירות? האם ביזלי יוכל להסתגל למעמד של מספר 2 בהיררכיה (ואפילו 3, במידה ומריון נשאר)? על כך, בין היתר, תקוף ותיפול העונה של מיאמי.

תסריט אופטימי:

קצת קשה להיות אופטימי בקבוצה בה בלאונט משמש שחקן חמישייה, אולם מאחר ובמזרח עסקינן, וכמות הסנטרים הראויה בו היא דוויט הווארד, החסרון יתברר עד מהרה כלא משמעותי, כשמריון ביזלי והאסלם מחפים בריבאונד, בנקס לומד להטיס את הסילונים, ו-וויד ומריון אצים רצים להם למתפרצות, ושון ליווינגסטון מבצע את קאמבק המאה בדרך ל-45 ניצחונות וסיכוי אמיתי לעבור סיבוב פלייאוף.

תסריט פסימי:

מריון לא מרוצה ממעמדו ומתחיל להתבכיין בחדר ההלבשה. ביזלי וצ'למרס, שלא צריכים הרבה יותר מזה, מחליטים לבדוק האם כריס הוא באמת קווין, עמדת הסנטר הופכת רשמית לבדיחה של הליגה ועשרות פוסטרים בכיכובם של בלאונט ומגלור מקשטים את חדריהם של ילדי אמריקה, בנקס המבוהל מיידה שלשות ללא רחם ומורד לספסל לטובת ליווינגסטון, שמחליק בירידה למחצית ורגלו מתנתקת ופוגעת בכתפו של וויד, ששוב נפצע ונזקק לניתוח. ספולסטרה נלכד בידי משטרת ההגירה ומגורש לצפון קוריאה במקום לפיליפינים, ומיאמי שוב מסיימת במקום האחרון בליגה.

התחזית:

הרבה מאוד משתנים נמצאים העונה במערכת של אחת הקבוצות שיותר יהיה מעניין לראות. הסגל אמנם עמוק, והפלאש נראה בריא כתמיד, אולם החור מתחת לסלים בצירוף סימני השאלה סביב השילוב בין האגואים הבעייתים של ביזלי את מריון עשויים לפגוע קשות במיאמי ולשלוח אותה למאבקים על הכרטיסים האחרונים לפלייאוף. משם למאבק חסר סיכוי מול בוסטון או קליבלנד.