נגיחה לפנים של כולנו

התכנון שלי היה להעלות היום טור מצחיק. רציתי לגעת בנושא הנשים והחברות שלנו ולהתעסק בשאלה "האם מכבי יפו מסוכנת או טובה לחיי הזוגיות?" לצערי, הנשים שלנו יקופחו (עד לשבוע הבא) בעיקר בגלל הסיפור הדבילי הבא:

יום שישי, 13:00 בצהריים. כמנהג הבולגרים, הלכנו אני ושני חברים לאכול קבבצ'טה במסעדת מונקה, סיימנו ויצאנו מיפו לכיוון המגרש בחולון, בדרך קנינו גרעינים, דגל הקבוצה התנופף מחלון הרכב, הצעיפים כבר היו על הצוואר, שגרת יום שישי. המשחק החל, בדקה ה 25 הולכנו 0:3 ונראה היה שבקצב הזה התוצאה בסיום תזכיר משחק כדוריד. בדקה ה-30, קילל שחקן הפועל רמלה את השופט וזה מיד שלף לו כרטיס אדום. השחקן, שאפילו לא בא לי לכתוב את שמו, ניסה לתקוף את השופט ומיד נבלם ע"י שחקני יפו, לאחר 10 שניות הוא הצליח להשתחרר ועבר לריצת אמוק שהסתיימה בנגיחה בפניו של השופט.

השופט שרק מיד ליום המשחק. 1,500 אוהדי יפו, מזקנים ועד לילדים, נותרו המומים ביציע ובמקום ליהנות משישי של כדורגל נהנינו מחתיכת מופע בריונות מכוער של אדם שראוי להיקרא טיפש. בטח לא ספורטאי. אותו טיפש לא רק שבייש את עירו רמלה ואת חבריו לקבוצה, הוא פשוט צפצף על כל העולם וחבריו, כשעל הדוגמא שעליו לשמש לילדים שביציע בכלל אין מה לדבר. מעניין אותי אם הוא צם ביום כיפור, שחל יום קודם לכן. הוא מזכיר לי את הערסים שהיו פעם בבת ים, אלה שהיו "מאמינים גדולים באלוהים", צמים בכיפור ובאותה נשימה, תוך כדי צום היו מחפשים כוסיות ומכות בטיילת.

עד ליום שישי, באופוריה שלי לרגע חשבתי שאנחנו בליגת העל - כמות הקהל שלנו, סגל השחקנים שלנו, הסיקור התקשורתי וכל צורת ההתנהלות שלנו משדרת רמה אחרת, אבל לעזאזל, אנחנו אשכרה בליגה ג'. למטה, בתחתית, זה הולך להיות מסע ארוך-ארוך בחזרה לפסגה אבל לשם אנחנו נחזור, זה המקום שלנו.

אסור שתופעות מסוג זה יקרו, מקומן לא בליגה ג' ולא בשום מקום אחר בספורט. אני לפחות מתנחם בעובדה שהרכבת שלנו דוהרת. עד כאן שידורינו מיפו, אני הולך לשתות קצת עראק, לחיי ימים טובים יותר. היידה יפו!

* קובי פרחי הוא סולן להקת המטאל הבינלאומית "אורפנד לנד" ובין היתר פרחי משמש כדובר הרשמי של מכבי יפו קביליו.