עיקרון היד הנעלמה

1. בן שמעון. רן בן שמעון הגיע למכבי בקיץ ומצא חורבות. הוא לא נדרש לבנות קבוצה, הוא היה צריך להקים אחת כזאת מחדש. מהסגל של העונה שעברה היו אולי 4-3 שחקנים שאפשר לעשות איתם משהו. דווקא הקהל של מכבי אמור היה להבין את זה יותר מכולם. הוא אמור היה לדעת מה התחולל במועדון שלו בשתיים עשרה השנים שקדמו לעונה הנוכחית. אבל מקיץ 2003 הקהל של מכבי הפסיק להיות קהל חושב, הוא קהל מוסת. בגלל זה הוא ממשיך לחבל בקבוצה שלו גם העונה. יכול להיות שבן שמעון לא מתאים למכבי והוא מן הסתם לא חף מטעויות, אבל הנזק שהקהל של מכבי גורם לה, עולה על חלקו של בן שמעון בפתיחה הבינונית של העונה.

2. גרנט. משווים הרבה את בן שמעון לגרנט. הקהל של מכבי מזכיר את שמות שניהם בסלידה. גרנט מקושר אצלם עם שנים רעות למועדון, ובצדק. אבל לו בקדנציה השנייה שלו במועדון היה לגרנט בוס אחר, הוא לא היה שורד ארבע שנים ולא היתה נדרשת מחאה כדי להעיף אותו. לעומת זאת, אם בן שמעון הוא גרנט של הקדנציה הראשונה, הקהל של מכבי צריך לקפוץ עליו בשתי ידיים. גרנט קיבל בקיץ הראשון שלו במכבי את קלינגר, אבי כהן, דריקס ומלמיליאן בשיא כושרם, ואת זוהר ונמני המבשילים. הסיבה לתוצאות הדלות של הסגל הזה בעונה שקדמה להגעת גרנט, מעידה יותר מהכל על כישוריו של קודמו, צבי רוזן. גרנט הוסיף לסגל הזה את אובארוב ופולוקארוב ולקח אליפות. אין שום קשר בין הירושות שקיבל גרנט לזו שקיבל בן שמעון.

3. בית"ר. הקהל של מכבי משווה בין עומק הכיס של גאידמק לשניידר ולא מבין למה הקבוצה שלו לא רצה בקצב תזרים המזומנים של הבעלים. גאידמק הגיע לבית"ר בליגה נטולת עוצמות כלכליות כמו שלו, ובמובן זה גם לא ברת תחרות. רק אחרי ששאב בכוחו הממגנט של הכסף את התשתית שהביאה לחיפה אליפויות, זכה גאידמק להעביר את הבכורה לירושלים. עוד דבר שחשוב לזכור בעניין גאידמק ובית"ר: נדרשה לו עונה שלמה של הרצה, עם דמויות כמו אוחנה, פרננדז, קאנן ועזורי על הקווים, כדי להבין שרק אם ייקח מחיפה את השחקנים שלה, תבוא גם אליפות בעונה שאחריה. הקהל של מכבי עושה עוול עצום לבן שמעון שהוא מתעלם מהנקודות האלה.

4. טומסיץ'. נניח שאתה עובר לעבוד בחברה חדשה, בארץ זרה, ומהיום הראשון לנחיתתך, עוד לפני שהתייצבת ליום העבודה הראשון שלך, אתה שומע אנשים במקום העבודה שלך מלכלכים עליך בעילום שם ואומרים שאתה לא שווה את הכסף, מקהל הצרכנים שלך אתה קולט אחר כך מסרים של כמה אתה לא מתאים. איך היית מתפקד במציאות כזאת? איך היו הביצועים שלך?

5. אסטרטגיה. מעטים המאמנים שהיו לוקחים את מכבי הקיץ ומביאים איתה העונה אליפות. כמעט בלתי אפשרי להחליף סגל שלם בקיץ אחד ולעשות את זה. הקהל של מכבי תל אביב רוטן על ההגנה שלו ובצדק. גם כשהם בריאים, שפונגין ושיטרית הם מחליפים ראויים, בטח שלא שחקני הרכב. אבל אם היו מביאים שחקני הגנה במקומם של ישראלביץ' וג'ונסון, הקהל היה רוטן למה אין לו שחקני התקפה ראויים. בן שמעון נדרש להעמיד העונה את מכבי ברמה אחת מעל רוב הליגה, ובתחרות לבית"ר וחיפה. מעל לכל, הוא צריך לגרום לשחקנים שלו לשחק כמו שהם יודעים: הכדורגל של בוזגלו, ישראלביץ' וג'ונסון, כשהוא עובד נכון, הוא שירה. כל זה, כדי להעמיד את מכבי בעמדה לאליפות בעונה הבאה. אליפות בעונה הנוכחית תהיה בונוס. ההתמודדות עליה תלויה גם בתוצאות של בית"ר וחיפה. מכבי צריכה להגיע לשליש האחרון של העונה כשהיא חלק מחבורת צמרת, ורק אז ניתן יהיה לדבר על הסיכוי לממש גם את הבונוס.

6. לחץ. מתחילת העונה מכבי תל אביב מתחילה טוב כל משחק וקופאת פתאום אחרי 20-15 דקות, בלי קשר לשערים שהבקיעה עד אותו רגע. זה סימפטום של לחץ. חומר השחקנים שנבנה השנה במכבי הוא טוב מקצועית, ולא פחות חשוב מזה, אישיותית. אין שם סכינאות. זה מתכון לקבוצה בריאה. לא היתה למכבי תל אביב קבוצה כזאת כבר שנים. כדי שהקבוצה הזאת גם תתפקד כמו קבוצה בריאה, השחקנים שלה זקוקים לתמיכה מהקהל שלהם. זה בעקרון הרעיון בעידוד. יש עוד דבר משותף לכל השחקנים האלה: הם מעולם לא היו חלק מקבוצה הישגית שנלוות אליה ציפיות. אלישע לוי וחיפה נראים טוב העונה, כי הם התחילו את העונה נטולי ציפיות. תשומת הלב עברה לבית"ר ומכבי תל אביב. פעם ראשונה מזה שנים שחיפה לא במרכז העניינים, אלה תנאי פתיחה שאי אפשר להפסיד בהם. מתיאוס נתפס, משום מה, כקוריוז. זה הפך את נתניה לקבוצה שמצפים ממנה להיכשל וזה ההבדל בין התוצאות של שלוש הקבוצות האלה.

7. יורש. אחד המאפיינים של מכבי הנוכחית הוא היעדר מנהיג במגרש. לא מפתיע, בהתחשב בזמן שהקבוצה רצה ביחד. על שבחון אמרו שהוא היורש של נמני, ועכשיו אומרים את זה על בוזגלו. אלה תנאי פתיחה לא קלים. נמני שיחק שבע שנים בקבוצה הישגית של מכבי, וחסה בצלם של מנהיגים בדמותם של קלינגר, מלמיליאן ואובארוב, לצד דמויות כמו זוהר, דריקס, שלח ואחרים. הוא הבשיל להנהיג את מכבי בדיוק כשזו התרוקנה מכל הקליברים האלה, עם הגעתו של הרציקוביץ' ושובו של גרנט. נסיבות סביבתיות מכתיבות לפעמים את התפתחותם של דברים בחיים. אילו נמני היה צומח במכבי של השנים האחרונות, הוא היה גומר כמו שבחון. או בקריית שמונה.

8. גורם. יש גורם במכבי שמלכלך מהקיץ על הקבוצה שלו. נכון יותר לומר שהוא מחבל בה בשיטתיות. הוא תוקע לבן שמעון בכל הזדמנות, משחיל בעקביות את טומסיץ'. לגורם הזה יש אימפקט גדול על הקהל של מכבי: הקהל תמיד עקבי באימוץ שלו את המסרים שמעביר להם הגורם דרך התקשורת. הקהל של מכבי תל אביב כבר חתום על קבורתו של המאמן המבטיח ביותר שהיה למועדון מאז קשטן. אם מכבי תל אביב תחת קלינגר היתה זוכה מקיץ 2003 לתמיכה שאוהדים אמורים לתת לקבוצה שלהם, מאזן האליפויות שלה היה מעוטר היום לפחות בעוד תואר אחד. רק שקלינגר עבד בסופו של דבר תחת הרציקוביץ'. הקהל של מכבי תל אביב מסתכל על הקבוצה שלו, ולא מזהה שהמציאות משתנה ונוספים לה משתנים, ולכן היא מחייבת ניתוח שונה. ככה בוחן אינפנטיל את המציאות. הוא מתבונן בה, ולא מבין למה מה שהיה איננו עוד.

המחאה שהעיפה את גרנט בתום הקדנציה השנייה שלו היתה מוצדקת הודות לתוצאות שניפק גרנט אחרי תקופה ארוכה, וגם היא נולדה רק בעונה השלישית מתוך ארבע. קלינגר הודח בגלל נמני, בלי שהקהל הבין שקלינגר ביקש להקנות לקבוצה שלו ערכים נכונים ובלי להכיר בעובדה שהחלק של נמני בהדחה הזאת קיים לא פחות מחלקו של קלינגר, כשמעל כולם מנצח בעלים הרסני. היום בן שמעון מטריד אותם, והעונה בקושי התחילה. הקהל הוא לא יותר מבבואה של התקשורת ומרבית הפרשנים בהסתכלות שלהם על המציאות ביחס למכבי תל אביב ולליגה הישראלית העונה. זה עלבון לתקשורת כמובן, אבל ממנה לפחות אי אפשר לדרוש שיהיה לה איכפת מהמועדון.

ננתח לרגע את ההנהלה הנוכחית במכבי, כמה גורמים כבר יש שם? צריך לקוות שבושינסקי ושעיה הם לא הגורם; הם צריכים להכיר את המציאות שמכבי תל אביב תפקדה בה עד הגעת שניידר, הם הרי עשו חפיפה עם תמי פרידמן, והם היו חייבים להבין שהמאמן שהם מחתימים מקבל קבוצה לשנתיים. זה גם לא ראוי שבעלי תפקיד טריים במועדון תחת בעלים חדש ישתלחו ככה מהרגע הראשון באנשים שהם מינו. טוויטו? לא סביר שלטוויטו מתייחסים בכזאת רצינות. נמני? לא סביר שמדובר בנמני. הוא השריד היחיד מהשנים השחורות תחת הרציקוביץ'. מצד שני, לך תדע. מעבר לארבעתם לא נראה שיש עוד גורם.