פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

        הקרב על השער

        בניון ניסה לפשר, קשטן לגשר, אבל אוואט ודוידוביץ' מיאנו לתקשר עד שלתמונה נכנס עוד שוער. כל האמת על הסכסוך הכי מפואר, מכוער ומתוקשר במזרח התיכון האכזר

        דרור קשטן פתח את דלת חדר הארונות שלו, ושלף חולצה תכולה מבין העשרות שהיו תלויות מגוהצות, חושפות את כל גווני התכלת האפשריים. הוא הכניס את בגדי האימון המעומלנים לשקית, וסגר את דלת החדר. “יוסי, הבט. אתה יודע כמוני כמה זה פוגע בנבחרת, וגורם לחוסר שקט לפני מודלובה. הסיבה שהזמנתי אותך אלי לפני האימון היא שאני רוצה שתשים לזה סוף". בניון התרומם מהכיסא והגיש למאמנו את החמסה. “גם דודו וגם ניר מכירים אותך ומעריכים אותך, תגמור את הסכסוך הזה ושלום על ישראל". בניון שחרר אנחה חרישית. הוא היה מעדיף באותו רגע להושיב את איווט ליברמן ואיסמעיל הנייה למרתון שיחות שלום. “דרור, אני זוכר שפעם, ב-2003, המבטים שלהם הצטלבו במקרה בחדר הלבשה...עזוב זה לא יעבוד". קשטן הסתובב, פניו אדומות, “אני מזכיר לך שב-2005 לדודו נפלט במקרה 'שלום' במגרש החנייה, וניר הניד לכיוונו את ראשו", לחש המאמן, "זו התחלה, אתה לא חושב?”.

        אין עם מי לדבר

        באימון המסכם לפני מולדובה בניון פטפט עם אוואט וצחקק עם דוידוביץ', אך ברגע שהעלה את הסוגיה, הרצינו פניו של כל אחד מהם, והפכו לחומה בצורה. “רד ממני עם זה. זה בכלל לא קשור לאגו, אני שוער פי אלף יותר טוב ובגלל זה אני השוער הראשון", רשף אוואט כשבניון ניסה לדבר על לבו. “במקום להתעסק בזה, לך תגיד ל'אוי דוידוביץ'' שיפסיק להדוף כדורים לשער שלו כמו נגד איי פארו או אשדוד, יתאמן חזק, ואז אולי יום אחד, אם הברכיים העדינות שלו יאפשרו לו, הוא יתקרב לרמה שלי". בניון לא ויתר. “זה נכון, אבל..." דודו אוואט איבד את הסבלנות: "בוא'נה, ת'מדבר איתי על שוער שבעט כדור לגב של שחקן וחטף גול... וואלאק אתה היית בספרד, אתה יודע ששם, עם היכולת שלו, בקושי יתנו לו להיות אוהד".

        "הצחקת אותי עכשיו יוסי", חייך דוידוביץ', “הרי כולם יודעים שהעיוור עומד בשער בזכות קשרים ולא כישורים. אני רק מקווה שהתאורה נגד מולדובה לא תהיה חזקה כמו זו שהיתה בלברקוזן". “אבל ניר, בעינינו השחקנים שניכם...”. “חלאס", קטע דוידוביץ' את חברו, “מה אתם מבינים בשוערות? להשוות בין שנינו זה כמו להשוות בין בופון לסמי אדג'יי. תגידו תודה שאלון חרזי כבר לא בנבחרת, ככה שירדה אופציה לספוג גול מפגר אחד פחות".

        אוואט תופס את הצד

        שבועיים אחרי הניצחון הדחוק על מולדובה, מצא עצמו אוואט מתנשף אחרי שאסף את הצעצועים של הילדים. כשבחש את הקפה, הרגיש כאב עמום בכתפו. בהיעדר קבוצה, אוואט החל להתפרק פיזית. כשאשתו זרקה לו מהחלון את מפתחות הרכב, האינסטינקטים של השוער בגדו בו, הוא לא הצליח לתפוס ואלו נפלו ברעש גדול על המדרכה. אוואט ידע שיהיה זה חוסר אחריות מצדו לעמוד בשער מול לוקסמבורג. במקביל, דוידוביץ' הפגין יכולת טובה במדי מכבי חיפה, ואוואט חשש שבאימוני הנבחרת יתגלה מצבו, ויהיה לו קשה מאוד לזכות באפודת השוער הראשון.

        “דרור, אתה יודע שאני לא נוהג לדבר איתך על דברים כאלה, אבל רציתי שתדע שאני מבין שהתחרות בינינו פתוחה, וכל החלטה שתקבל מקובלת עלי". כן, אוואט התקשה לספר על מצבו. קשטן לא בזבז זמן, הזעיק את בן השכנים כדי שיהנדס לו זריז את דוידוביץ' לשיחת ועידה בסקייפ. "הביטו", פתח קשטן, “אני מעריך אתכם ואני לא רוצה שתגמרו כמוני וכמו גרנט. אולי מספיק?”. אוואט ודוידוביץ', כאיש אחד, נשענו אחורנית והתמתחו לאחור. לפתע ראו השניים כי הם לובשים את אותה חולצה שחורה של "דולצ'ה וגבאנה" וכאיש אחד שניהם הסיטו את שיערם לאחור במבוכה. קשטן הביט בהשתאות במסך מולו. לפתע, השניים נראו לו כמו תאומים זהים. שתיקה מעיקה השתררה, ואיש מהם לא פצה פה. גם קשטן נכשל.

        אחים לבושם

        הידיעה על פציעתו של דוידוביץ' הפתיעה את אוואט. תחילה חייך לעצמו בשביעות רצון, אבל מצפונו העיק עליו. ההגנה הישראלית לא מתואמת, הוא מיעט לשחק עם בן דיין וקלמי סבן, הליגיונרים בקושי ראו דשא, ההתקפה שלנו היא לא משהו שאפשר לסמוך עליו, והפסד ללוקסמבורג יסגור את חלום המונדיאל סופית. איך הוא, שנעזר במעקה בזמן הטיפוס במדרגות, יכול בכושרו הנוכחי להגן על השער?

        בצד השני של הים התיכון, ירד לירן שטראובר מהאוטובוס של מכבי נתניה, דפק גלגול, התרומם ופתח בריצה קלה לעבר חדר ההלבשה של איצטדיון רמת גן. שטראובר מזג לעצמו כוס מים לפני אספת השחקנים, וכשפנה לכיסאו התנגש בקצה השולחן והמים נשפכו על בגדיו. “מה, אין לך עיניים?”, נבח על קלמי סבן, “דדי, אני צריך לספוג מים בגלל הטעויות שלך? מרין, גם אתה תתחיל להתעורר". שטראובר דפק שני גלגולים ונעצר למרגלות הכיסא שלו. עכשיו שדוידוביץ' נפצע, הוא חש קרוב מתמיד לאפודה הלאומית. חדווה וגיל מילאו את לבו, והוא התגלגל לאחור והתרומם על רגליו.

        באותם רגעים, בספרד הרחוקה, מצפונו של אוואט ייסר אותו, הוא הרים את הטלפון וחייג. “הלו", שמע קול מהעבר השני. אוואט שתק לרגע. “ניר, זה אני". דוידוביץ' זיהה את הקול ושתק. “התקשרתי כדי לחזק את ידיך. אני מאוד מאוד מקווה שתהיה כשיר ללוקסמבורג". “תודה", השיב דוידוביץ'. השניים החלו לגלגל סמול טוק, והקרח נשבר. “שיואו, גם אני חופף ומחליק עם לוריאל", קרא דוידוביץ' בהפתעה... “דייי, ניר, אתה צוחק או מה, CK זה גם הבושם האהוב עלי"...”אני מקפיד על שתי מקלחות ביום, כמוך"...”וואלה? גם לי יש שעון שקניתי בפדני"...”אין, אין כמו סושי”. השיחה הפכה את שני המטופחים לחברים בלב ובנפש. “אתה יודע ניר, כשאני רואה את הטעויות שלך, אני נזכר בימים ששיחקתי משחקים תחרותיים בקבוצה", אמר אוואט. “עזוב דודו, בכל פעם שאתה משמיט אני רואה ראי".

        “נראה לי שהפעם אני בברוך, האפודה שלך ללא תחרות", אמר דוידוביץ'. מרוב התרגשות נקוו דמעות בעיניו של אוואט. לאחר שסיפר לדוידוביץ' על מצבו הגופני, הבינו השניים את גודל הצרה. “ניר, דחה את הניתוח, אתה חייב לעמוד בשער", הפציר אוואט. “דודו, אתה מתאמן בלה קורוניה, לא יכול להיות שאתה עד כדי כך חלוד, כמה עצירות והביטחון חוזר אליך".

        דרור, אתה יודע כמה שזה קשה לי

        דוידוביץ' כינס את השחקנים בסלון ביתו, כשאוואט יושב לצדו. “חברים, אתם בטח מבינים שאם דודו ואני יושבים יחד ומדברים על זה, זה רציני". כולם הנהנו בהסכמה. “די, נמאס לי כבר", נשבר קולו של בן דיין, “יש משחקים שאני נראה כמו מאלדיני ואז הוא טועה ביציאה וצורח עלי". אבי סטרול שם יד חברית על כתפו של בן דיין המתייפח, “די דדי, די. גם אני אכלתי את הסרטים האלה". טל בן חיים גיחך בצד, "לי יש סעיף שמיעה בגללו באוזן שמאל, מהימים ששיחקנו יחד במכבי תל אביב". סבן הציע תכנית פעולה, וסדרת שיחות טלפון איחדה את השורות.

        על אף שהיה מחוץ לסגל, דוידוביץ' הגיע למחרת לאימון, וראה את חלוצי הנבחרת מגלגלים כדורים לעבר אוואט, ובועטים פצצות לעבר שטראובר. לפתע סיני החליט להשתעשע קצת עם אוואט, ושלח שמאלית קטלנית לחיבורים. שוער לה קורוניה אפילו לא ראה את הכדור, פניהם של שחקני הנבחרת הלבינו. אוואט יצא מיד מהשער וביקש רשות ללכת לנוחיות, כי עוד בעיטה או שתיים וסיני חושף את מצבו בעיני קשטן. בשער השני שטראובר התגלגל לאחר אחת מהדיפותיו, ומתוך הרגל תפס את הרגל, זעק בכאב ונשכב כשפניו בתוך הדשא. השוער הנתנייתי הבין מיד את גודל הטעות, וזינק על רגליו, כאילו לא נאנק מכאבים שנייה קודם לכן. קשטן לא אהב את זה, אבל התרשם מכושרו של לירן.

        "מצד אחד אוואט לא משחק בליגה והוא בקושי מזנק פה, מצד שני לירן בכושר טוב, אבל נראה כמו שחקן תאטרון. מה אתה אומר ניר, תנסה רגע להיות אובייקטיבי", שאל קשטן את דוידוביץ', “מי לדעתך צריך לפתוח בשער?”. דוידוביץ' דפק עשר שניות של שקט למען האמינות. “דודו לא מזנק בגלל המיקום המעולה שלו. בכנות דרור, ואתה יודע כמה זה קשה לי, בשביל הביטחון של ההגנה והשקט הנפשי של השחקנים, פתח עם דודו".

        * מיותר לציין כי כל קשר בין הכתוב כאן למציאות מקרי בהחלט (טוב, כמעט כל קשר).