חשבון נפש

לא יודע מה איתכם אבל אני, איך שיצא יום כיפור נכנסתי לדיכאון. אם במהלך כל שנות ילדותי היה פורים החג האהוב עליי, אזי בשנים האחרונות יום כיפור החליף אותו ובגדול. כל מי שגדל וחי בתל אביב לא יכול שלא להתענג על השלווה העוטפת את המטרופולין הסואן: הרחובות הריקים מחוסרי המנועים, השקט והשממה שבצמתים ובכיכרות המרכזיים ובעיקר האויר הנקי מפיח האגזוזים ומריחותיהם המגוונים של מטבחי המסעדות. תענוג.

אתמול זה היה גם היום הראשון בו לא הפעלתי את המזגן, כאילו מתוך הזמנה פסקה לה גם לפתע הלחות הנוראית הפוקדת את חופינו מדי קיץ ורוח חדשה ורעננה של סתיו נחתה עלינו לטובה, אולי באמת משהו ישתנה במהלך היום הזה, חשבתי לעצמי כשהרוח מצליפה בפניי עת פידלתי על אופניי בסימטאות העיר.

הישפר עם ישראל הילכותיו במהלך הצום? הישב יו"ר ההתאחדות בביתו, יחד עם אחיו בעלי הקול הדומה, ויהרהר בעוולותיו בשנה האחרונה? היבקשו הרשעים שהרסו את אולם אוסישקין מחילה מבורא עולם? היצומו ויתענו כדורגלינו באדום בשל הופעתם עד כה, המביישת את סמל המגל והפטיש שעל דש חולצתם?
הרי בכל זאת, זהו יום של סליחות וחשבון נפש, ועליהם לעצור לרגע, לבדוק שוב את דרכם, לתהות מהי הסיבה לצרות שפוקדות אותם ולצאת לדרך חדשה. דבר אחד בטוח, ההתנהלות בה נקטו עד כה : לא מי יודע כמה...

לכשירדה השמש והמואזין ביפו החל לזמר הבנתי שהיום היפה בשנה מאחוריי, הרוח הקרירה שהמשיכה לנשוב מבעד לחלוני השאירה בי פתח של אופטימיות שאולי משהו או מישהו אכן השתנה. מוזיקה מחרישת אוזניים שבקעה ממכונית ששעטה ברחוב החזירה אותי למציאות חיי הכרך הגדול. שוב חריקות הקטנועים ועשן המכוניות בכבישים, שוב רעש פתיחתן של דלתות האוטובוס, צפצופיהם של נהגים עצבניים, צעקותיו של מוכר הארטיקים על החוף, וטלויזיה שממשיכה לשדר תוכניות תת רמה.

אבל אל לי לאבד תקוה, אולי היום יקום צדיק, מאמן או ספורטאי, עסקן או פוליטיקאי, יתעלה על עצמו, יתוודה על מחדליו, יבקש מאיתנו מחילה ויצהיר: אני אנהג מעתה בצורה הולמת ובדרך ארץ בהתאם למעמדי! אני אזיע באימונים ואכבד את מקצועי, את הסמל ואת הקהל ביציעים! אני אטפח את הנוער, אקים מתקנים , משהו....מישהו?

בלי בקשת מחילה, כך על פי הפרשנות המקובלת, אין יום הכיפורים מכפר על עבירות שבין אדם לחברו. מצד שני אולי אני מגזים ואין להם אל מה לכפר... אם כך הדבר אז אני הוא זה שמבקש מחילה.