פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

        מחממים את הפרקט: שיקגו בולס

        צעירי שיקגו הפכו אשתקד מהבטחה לבדיחה, אבל חומשו הקיץ בשני רוקיס: דרק רוז והמאמן דל נגרו. ועדיין, הרוב יהיה תלוי בכושר של דנג

        תקציר הפרקים הקודמים

        מאזן: בעונה שעברה: 33 ניצחונות ו-49 הפסדים
        סיימו את העונה: עם התואר המחמיא "אכזבת העונה", מחוץ לפלייאוף, ועם אחד הפוקסים המרשימים בתולדות הלוטרי.

        העונה האחרונה של הבולס היתה העונה המשונה ביותר שקיבלנו מקבוצה כלשהי בעשור האחרון, ואולי אף למעלה מזה. בתוך עונה אחת הפכו הבולס מקבוצת העתיד של הקונפרנס לקבוצה עייפה ומשמימה שקשה לדמיין מה היתה עושה ללא נס הלוטרי שהביא לה את הבחירה הראשונה בדראפט. משולש הקו האחורי עליו התבססה הקבוצה קרס בבת אחת ובאופן מתואם, כשבן גורדון, ובעיקר קירק היינריך ולואל דנג מצאו עצמם חזק במאבק על תואר השחק המאכזב של העונה (דנג ניצח, אגב), וברקע השתדלו טיירוס תומאס וג'ואקים נואה ליישר קו עם הרמה הכללית. עד כדי כך היה המצב גרוע, שכאשר לארי יוז הגיע לקבוצה, היא התחילה לשחק טוב יותר ועם יותר מוטיבציה.

        אפילו החלפתו של סקוט סקיילס השנוא, ששוב גמר את הסוס בקבוצתו תוך כמה עונות מוצלחות, בג'ים בוילן האנמי בתפקיד המאמן לא שינתה דבר, והקבוצה המשיכה להתדרדר, שעה שנמושות כמו אינדיאנה ושארלוט עקפו אותה מימין ומשמאל. ושוב, למקרה ששכחתם, מדובר בקבוצה שדורגה בתור אחת המועמדות המובילות לאליפות המזרח ערב פתיחת העונה.

        אני יודע מה עשיתם בקיץ האחרון

        באו: דרק רוז (הבחירה הראשונה בדראפט), אלטון בראון (מהפועל חולון), ו-ויני דל נגרו (מאמן).
        הלכו: לא מישהו ששווה לדבר עליו.

        לפרק או לא לפרק? זו השאלה שעמדה הקיץ בפני הג'נרל מנג'ר ג'ון פקסון שעה שחוזיהם הגמורים של דנג וגורדון היו מונחים מימינו, וכדור הלוטרי עם הספרה 1 קפוץ היטב בכף יד שמאל. פקסון, שלא במפתיע, החליט גם הקיץ להדיר את אוזניו ממכשיר הטלפון. נכון שבעבר תהינו מדוע הוא מסרב למנף את הכשרונות הצעירים שלו בתמורה לסחורה מוכחת יותר, ועל ידי כך לאזן את הסגל, אבל האמת היא שמדובר בשיחות חוץ ואנחנו בתקופת מיתון.

        שתיקתו של פקסון הפכה הפעם לאות ולמופת בניהול כושל, שעה שבחר לפעול בשיטת בת היענה ולטמון את ראשו בחול מתוך תקווה שהזמן יחזור לאחור, והסגל שלו ישוב איכשהו להיות צעיר ומבטיח, במקום עייף ומאכזב.

        השינוי הגדול (והיחיד) שבוצע בקבוצה הוא כמובן בעמדת המאמן. בוילן, המאמן הזמני התפוטר ופינה את מקומו לסאגה בלתי נגמרת ומביכה, שהשפילה את פקסון ברבים. ה-GM רצה בתחילה את מייק ד'אנטוני, שגם רצה אותו, אבל הבעלים ג'רי ריינסדורף לא התלהב וד'אנטוני סגר בניקס. אחר כך המאמן הוותיק בעבר והפרשן המעולה דהיום, דאג קולינס, היה בדרכו חזרה לעיר הרוחות בגיבויו של פקסון, עד שריינסדורף הוציא לו את החשק. כך התפשרו בסופו של דבר הבולס על מאמן צעיר (וזול), שנסיון האימון שלו מסתכם באפס שנים בכל הרמות, כולל קט סל. האיש בעל השם של ניצב בסופרנוס וא היה עוזר מנהל בסן אנטוניו, וראה הרבה משחקים, זה כן. הוא גם היה שחקן בינוני. כשלון של המאמן הראשון בקריירה המקצוענית של דרק רוז עשוי לעלות לפקסון בעבודתו. ואם השמועות נכונות והיה זה ריינסדורף שרצה להחתים את בן וואלאס על חוזה סאב פריים, אז ייתכן שכהונתו של פקסון יכולה היתה להיות מוצלחת הרבה יותר לו היה מתאפשר לו לקבל החלטות מקצועיות ללא התערבות הבוס המעצבן.

        ואם ברוז סעקינן, מדוע בחר פקסון ברוז ולא במייקל ביזלי שהתאים כמו כפפה למחסור בספק נקודות בקו הקדמי? כעת ינצח דל נגרו על פלונטר עצום בקו האחורי, עם היינריך ורוז כרכזים, וגרדון (שחתם לעונה אחת ביום האחרון לפני פתיחת מחנה האימונים, וסביר להניח שיגיע מדוכא) ויוז כשוטינג גארדים. זה בדרך כלל מתכון לכשלון ובזבוז משאבים משווע, ולתסכול כללי מבעבע. בנוגע לטיפול במצוקת הקו הקדמי, התגלה פקסו בתור אוהד חולון מושבע, ובהשראת האליפות של דורסמן החליט להשליך את יהבו על לא אחר מאשר אלטון בראון. מטורף ככל שזה יישמע, אני מהמר שמה שהספיק לאולם הפחים לא ירשים את הקבוצות שיגיעו ליונייטד סנטר, והשוורים ימשיכו להימנע מלצבור נקודות ליד הטבעת.

        מה מה מי

        חמישייה: היינריך (רוז), גורדון, דנג, דרו גודן, נואה
        ספסל: רוז (היינריך), יוז, ספאלושה, אנדרס נוצ'יוני, תומאס, ארון גריי, אלטון בראון

        מאמן: ויני דל נגרו (עונה ראשונה)

        מועמד לפריצה:

        רוז עוד עשוי לככב בעוד שנתיים-שלוש, אבל בינתיים סביר להניח שהפריצה תבוא מכיוונו של הקו הקדמי והדליל שנכון לעכשיו מכיל בדיוק אופציה נורמלית אחת בצבע – גודן. גודן רחוק אמנם מלהיות שחקן פוסט, ונוטה להתבסס על הג'אמפרים המכוערים שלו, אבל בסופו של דבר מדובר בשחקן התקפה סביר לחלוטין (13, 10 ריבאונדים ו-1.5 בלוקים במדי הבולס אשתקד) שיקבל השנה את כל הכלים כדי לתת את עונת חייו, להשיג באמצעותה את החוזה הגדול הבא, ואז כמיטב המסורת להעלם אל תהומות הנשייה (ואגב, דרו, כשאתה מגיע לשם אז תמסור ד"ש לאלווקאנדי).

        מועמד לדעיכה:

        הנפגע הראשון מנוכחותו של רוז הוא כמובן היינריך, שהוכיח השנה שאופי חזק זה לא התחום שלו, ועתיד לאבד נתח נכבד של דקות לטובתו של הרוקי הפופולרי. אז נכון שנעוריו של קפטן קירק עדיין לא הסתיימו, ורבים הסיכויים שכבר בשנה הבאה נראה אותו בקטיגוריה שמעל לזו, אבל לצערי, אם לא יימצא עבורו הטרייד המתבקש הוא עשוי למצוא עצמו מתגעגע לעונה האחרונה, וזה לא שיש שם הרבה למה להתגעגע. עצה שלי – פנצ'ר לדל נגרו את הגלגלים והפלל את רוז. מכאן הדרך שלו לירקון במזוודה תהיה קצרה מאוד.

        אקס פקטור:

        רוז או לא רוז, גם השנה תקום ותיפול שיקגו על שחקן אחד – לואל דנג. לפני שתי עונות נתן דנג פלייאוף מהסרטים ונראה כמו פרנצ'ייז העתיד של הבולס, בעונה האחרונה לעומת זאת, הוא נראה בעיקר כמו פליט סודני שמשחק בעיקר כדי שלא יסגירו אותו לידי המליציות. את הכשרון, כפי שיידע לספר מתן נאור, יש לו. השאלה היחידה שנותרה פתוחה היא האם הוא נזכר כבר איפה החביא אותו. שאלה נוספת: האם התאושש סוף סוף ממכת הפציעות שנחתה עליו?

        ולכדור הבדולח

        תסריט אופטימי:

        העונה האחרונה מתגלה כחלום רע והבולס ממשיכים מהנקודה שבה הפסיקו באמצע 2007. דל נגרו מתגלה כהברקה ומצליח לשלב את רוז לאט ובהדרגה מבלי לפגוע במרקם הקבוצתי. תומאס ונואה הצעירים מחפים על חוסר נסיון באנרגיות בלתי פוסקות ומצליחים להתמודד עם גבוהי המזרח, והבולס מסיימים את העונה הסדירה עם 45 ניצחונות וסיכוי סביר לעבור סיבוב.

        תסריט פסימי:

        העונה החדשה נפתחת כהמשך ישיר לסיום הקודמת, כשדל נגרו לא מצליח להביא את השינוי המיוחל ולהחזיר את חדוות המשחק לשחקנים שלו. גורדון עושה שביתה איטלקית במחאה על אי הארכת חוזהו וגורר אחריו את חברו הטוב דנג, רוז מאבד את עצמו ברוטציה הסבוכה לקול מצהלותיהם של הקולגות ממיאמי שנהנים מעונת הרוקי הטובה ביותר בתולדות הליגה, הילדים תומאס ונואה נגררים אחרי המהומה הכללית ולא מצליחים לעשות דבר בזמן שהקו הקדמי של שיקגו הופך לבדיחה של הליגה, נוצ'יוני מסיים את העונה בכלא. מניין הניצחונות: 28.

        תחזית:

        כפי שניתן להבין, שיקגו של העונה היא קבוצה בלתי צפויה לחלוטין ומלאה במשתנים – החל מעמדת המאמן, דרך מרבית שחקי הסגל, ועד לאינסוף הצעות לטריידים שנזרקות לחלל האוויר ולא תורמות במאום ליציבות הכללית. בסופו של דבר קשה להאמין שהעונה החולפת היתה מקרית, ומעט התנופה שתקבל הקבוצה מהשתלבותם של דל נגרו ורוז תספיק לה על מנת להיות במאבק על כרטיסי הפלייאוף עד לרגע האחרון, ואולי אפילו לזכות באחד משני המקומות האחרונים, בתקווה לעתיד טוב יותר.