1. קצת יותר משבוע עבר מאז שלוס אנג'לס איינג'לס ושיקגו קאבס סגרו עונה עם המאזנים הטובים ביותר בחטיבות שלהן. קצת יותר משבוע עבר, ושתי הקבוצות האלה לא בפלייאוף, מה שמעלה תהיה לגבי השיטה. עונה של 162 משחקים, כמות שאין לה אח ורע בספורט האמריקאי (ב-NBA וב-NHL משחקים 82), לא צריכה להיות מוכרעת בסדרה של הטוב מחמישה. עוד שני משחקים היו משקפים יותר את מאזני הכוחות, במיוחד בסדרה בין בוסטון לאיינג'לס, שלא הייתה סגורה באף רגע נתון בשום משחק מתוך הארבעה. בבייסבול, בניגוד לפוטבול (שם מקבלות המובילות שבוע חופש) או בהוקי קרח וב-NBA (שם הפערים בין המדורגת ראשונה לאחרונה גדולים יותר) יש יתרון יחסי והטבות גדולות בהרבה לקבוצה שסיימה עם המאזן הטוב ביותר. בבייסבול - יוק.
2. אבל אם האיינג'לס עוד רשאים להסתכל על העניין כעל סוג של עוול וחוסר צדק, לקאבס אין בכלל רשות דיבור. לפני הסדרה עם הדודג'רס דיברו על שבירת קללת מאה השנה ועוד שאר מספרים סימבוליים. בסופו של דבר, הקאבס ואוהדי הבייסבול האמריקאים למדו בפעם המי-יודע-כמה שניו אייג' לא עולה להגיש על התלולית ונומרולוגיה לא מסוגלת לחבוט הומראנס. היכולת המקצועית היא זו שמכריעה, והדודג'רס פשוט היו יותר טובים. אפשר להגיד גם שללוס אנג'לס נעשה עוול מסוים, כי הלך הרוח הוא שיותר משהיא ניצחה שיקגו הפסידה, אבל אחרי שאתה עושה סוויפ כל כך מרשים אתה מוזמן לשלוח את כל אותם פרשנים לעזאזל.
3. על הסדרה הזו הוטבע סופית ההבדל העיקרי בין ג'ו טורה, מאמן שנולד עבור אוקטובר (גם אם בשנים האחרונות לא היה חד דיו) לבין לו פינלה, שמעמיד קבוצות ברמה אבל לא מסוגל ללכת רחוק בפלייאוף. בכל סדרה יש רגע מכונן שהכריע אותה. בסדרה בין האיינג'לס לבוסטון, למשל, זו הייתה הפסילה של ג'ייסון וריטק על רג'י וויליטס באינינג התשיעי של משחק 4. בסדרה בין פילדלפיה למילווקי זה היה הגראנד סלאם של שיין ויקטורינו במשחק 2, שגרם להוצאתו המוקדמת של סי.סי. סבאת'יה. בסדרה בין הקאבס לדודג'רס זו הייתה ההתעקשות של פינלה להמשיך עם ריאן דמפסטר במשחק מספר 1, מה שהוביל להפסד ולנקר גדול בצמיגי הביטחון של שיקגו.
קשה לבקר את פינלה על ההחלטה להרכיב את דמפסטר למשחק הפתיחה, לאחר שהיה כל כך טוב בריגלי פילד לאורך העונה. רצוי לבקר אותו על כך שאחרי שדמפסטר הוליך לא פחות משלושה חובטים כדי למלא את הבסיסים באינינג החמישי, הוא המשיך להאמין בו מול ג'יימס לוני. התוצאה הייתה גראנד סלאם שהפך פיגור 2:0 ליתרון 2:4, וסף השבירה של הקאביז כל כך נמוך, שהם שותקו בכל 2.5 המשחקים שנותרו להם החל מהאינינג הזה. תמצית ההיסטוריה של הקאבס, מיקרוקוסמוס לקריירה של פינלה.
4. שלושה שחקנים מרכזיים ייכנסו לשוק החופשי החל מנובמבר: סי.סי. סבאת'יה ממילווקי ומארק טשיירה ופרנסיסקו רודריגז מהאיינג'לס. סבאת'יה קרס, כמו בפלייאוף שעבר, אבל אי אפשר לשכוח לו, ואולי גם לזקוף את ההפסד שלו לאותה עובדה, שהוא סחב את הברוורס כל הדרך לאוקטובר. טשיירה לא סיפק כוח בסדרה מול בוסטון, אבל הקפיד לעלות לבסיס כמעט בכל פעם שהגיע לצלחת והראה למה הוא אחד משחקני ההגנה הטובים ביותר בבסיס הראשון.
כל זה משאיר אותנו עם רודריגז, הקלוזר שנכנס לספרי ההיסטוריה עם 62 שמירות העונה, שיא MLB חדש. שימו לב לנתון המדהים הזה: שלוש פעמים נוצחו האיינג'לס על ידי בוסטון בפלייאוף בעשור האחרון, פעמיים בסוויפ ב-2004 וב-2007 ו-3:1 העונה. בכל הסדרות הפסיד רודריגז את משחק 2 כשנכנס במצב של שוויון, מה שמעיד על היכולת שלו כקלוזר כשזה מגיע לרגע האמת. מי שהיה סנסציית הפלייאוף של 2002 בתור סט-אפ הפך לקלוזר טוב, אפילו טוב מאוד, אבל לא מצוין. כשרואים באיזו קלות סילק ג'ונתן פפלבון, שדווקא היה בינוני בעונה הרגילה, את החובטים של האיינג'לס ניתן לעמוד על ההבדל בין השניים. רודריגז מצפה לסכום של 75 מיליון דולר לחמש שנים בפגרה הקרובה. האם היכולת שלו בפלייאוף תגרע מהחוזה שלו הוא מצפה? בואו נגיד ככה: כמה טוב שהמטס בליגה.
תנו לבלפור לנצח
5. טרוי פרסיבל, הקלוזר הקבוע של טמפה ביי, עובד בשיטת הדלתות המסתובבות ברשימת הפצועים - שבועיים בפנים, ארבעה בחוץ. בהיעדרו של פרסיבל, שעשוי לחזור לסדרה מול בוסטון, העניק המאמן ג'ו מאדון את מפתחות הקלוזר לדן ווילר. התוצאה במשחק 1 הייתה הומר, חסר משמעות אמנם אבל עדיין הומר, לפול קונרקו מהוייט סוקס. במשחק 4, ביתרון בן 4 ריצות, מי שסגר את הדלת עם 12 הגשות בלבד היה גרנט בלפור, וזה האיש שאליו צריך ללכת מאדון באינינג התשיעי גם ב-ALCS.
אם הזכרנו קודם רגעים מכוננים בסדרות הפלייאוף, הרגע שניצח את הסדרה לרייז היה אותו רגע במשחק מספר 1 שבו החליף בלפור טראש טוק עם אורלנדו קבררה משיקגו. כשהמגיש הכיש אותו בסטרייקאאוט הוא התפרץ. זו הייתה התפרצות של אנרגיות, הצהרה של "אנחנו לא מתרפסים בפני אף אחד". הצהרת בלפור. הרייז, מצידם, שידרו לכל אורך הסדרה עליונות וביטחון. זה מתחיל בעובדה שהם הציגו ארסנל טוב של ארבעה פותחים שונים, דרך הופעות בולפן חולניות של בלפור וג'יי פי האוול ועד לקלאץ' של אבאן לונגוריה ובי ג'יי אפטון, שחבטו, כל אחד בתורו, לשני הומרים במשחק אחד.
6. הקבוצה הכי שקטה בפלייאוף הזה, לפחות מבחינת סיקור והתלהבות, היא פילדלפיה. הפיליז עשו את שלהם מול מילווקי, אבל זה לא היה טריוויאלי. בעוד אמריקה נישאת על גלי ההייפ של מפגש אפשרי בין מני רמירז ונומאר גארסיהפארה עם בוסטון, הפיליז לא יוותרו לדודג'רס כל כך מהר. קול המלס וברט מאיירס הם פאנץ' 1-2 לגיטימי ומרכז הליינאפ של פילדלפיה יכול להעניש כל מגיש. דוגמה טובה לכך ניתנה במשחק 4 מול הברוורס, כשג'ף סופאן בחר להוליך את ריאן הווארד ונעקץ קשות על ידי פאט ברל, עם הומר שחיסל את מילווקי.
פילדלפיה היא המועדון הכי מפסידני מבחינת מספרים בדברי ימי הספורט האמריקאי. רק בשנה שעברה הפכו הפיליז לקבוצה המקצוענית הראשונה אי פעם שמגיעה לעשרת אלפים, לא פחות, הפסדים. ב-1980 אמנם זכו הפיליז בוורלד סירייס אבל מ-1993 לא רשמו אפילו ניצחון אחד בסדרת פלייאוף. עכשיו, שזה הגיע, הפקק עשוי להשתחרר לכל אורך הדרך, והנה, חברים בקאבס, דרך להיפטר מקללה.
7. בפלייאוף צריך גם מזל, ולטרי פרנקונה, מאמן בוסטון, יש טונות ברזרבות. פרנקונה, בדרך כלל מאמן פלייאוף טוב מאוד, עשה את כל הטעויות האפשריות בסדרה עם האיינג'לס ועדיין הצליח לצאת בעור שיניו. האמון בג'סטין מאסטרסון כסט-אפ לא השתלם, המגיש הצעיר נכנס לברוך אחרי ברוך והרד סוקס הצליחו לצאת בכל זאת מהצרות, וההכנסה של חאווייר לופז באינינג ה-12 במשחק 3 על חשבון אחד המחליפים ה"ארוכים", טים וייקפילד או פול בירד, עלתה לבוסטון בהפסד, בדיוק כמו במשחק 2 מול האינדיאנס בשנה שעברה. בכלל, כשהמגיש הטוב ביותר בדרך לפפלבון מתברר כמני דלקרמן, אתה יודע שאתה בצרות. מבחינת פרנקונה והרד סוקס אלה צרות שהיה להן סוף טוב, אבל הרייז מסוגלים להעניש ולהרביץ חזק יותר מהאיינג'לס.
בוסטון מצאה אס חדש
8. כשהתברר בבוסטון שג'וש בקט לא יוכל לפתוח במשחק 1 או 2, נראה הרבה לחץ באומת הרד סוקס. בקט היה האס של פלורידה ב-2003 ושל הגרביים עצמם אשתקד, מגיש של משחקים גדולים נטול מורא. בפועל התברר שדווקא בקט לא שיחק פקטור, אבל לבוסטון היה מגיש אחר שהתגלה כאס.
בעיצומם של דיווחים על שיחות טרייד בין הרד סוקס למינסוטה על יוהאן סנטנה נזרק גם שמו של ג'ון לסטר למיקס. הרד סוקס סירבו וידעו למה. המגיש השמאלי, שהחלים מסרטן בבלוטות הלימפה וניצח את משחק האליפות בוורלד סירייס האחרון, הפך להיות מפלצת של ממש, עם שני משחקים בני שבעה אינינגים כל אחד מול האיינג'לס. לסטר, אחרי עונה של 16 ניצחונות ו-ERA של 3.21, רחוק מלהיות סנטנה, אבל עם מצוקה כל כך גדולה של מגישים שמאליים בליגה, הוא שם את עצמו בטופ 3 ב-2008. עכשיו נראה אותו גם מול הרייז.
9. בדרך כלל לטריידים יש שתי תוצאות אפשריות: או שקבוצה אחת זוכה והשניה נדפקת או ששתיהן נדפקות. נדירות הפעמים שבהן טרייד עובד לשני הצדדים, ובצורה כל כך טובה. לא ייאמן מה עשה הטרייד של מני רמירז וג'ייסון ביי לדודג'רס ולבוסטון. רמירז, שנתן דחיפה רצינית להתקפה של לוס אנג'לס מהרגע שהגיע, חבט בממוצע של 50 אחוז, הולך ארבע פעמים וירה לשני הומראנס בסדרה עם הקאבס. ביי חבט "רק" ב-41.7 אחוז (7 מ-17), הולך פעמיים וחבט לשני הומרים, שניהם קריטיים במשחקים שנערכו באנהיים.
10. מאז היווסדו ב-2005, עמד המדור הזה כמעט לבד בחזית של דיווחי הבייסבול. גם היום, יש עדיין לא מעט גולשים שמגיבים ב"את מי מעניין הספורט הזה בכלל?". זה נכון, הוא באמת לא מעניין יותר מקבוצה קטנה של אנשים, אבל עובדה היא שכמעט כל אתרי הספורט הגדולים נותנים השנה דיווחים בזמן אמת והמשחק מקבל התייחסות גדולה לאין שיעור ומגיע לא אחת גם לכותרות העמודים הראשיים. להם מגיע הפירגון ולנו יש את התשובה למקטרגים. ניפגש בסדרות הגמר.
david_rosenthal@walla.co.il