אלישע לשלום, המפתחות בפנים

בתוך דרמת ההרחקות בטדי בשבוע שעבר נבלעה תמונה אחת חשובה, זו שמסמלת יותר מכל את המעבר ממכבי חיפה של רוני לוי למכבי חיפה של אלישע לוי. כשהאחרון הוציא את ליאור רפאלוב בלית ברירה בגלל העבירה של דקל קינן, נראה הקשר רוגז וכועס, פקעת עצבים של ממש. לוי לקח אותו, נתן לו חיבוק אבהי והסביר לו למה הוא יצא. לכל אורך השבוע לא שמענו ולו טרוניה אחת מרפאלוב על החילוף הזה.

על הכדורגלן הישראלי אומרים שהוא צריך יד קשה ומשמעת ברזל. זו הסיבה שלכל אורך השנים נתפס אלישע לוי כמאמן שלא מתאים לצמרת, כי הוא מה שמכונה players coach, מאמן שנוטה להיות רך עם השחקנים. אלא שבמכבי חיפה עברו בשנים האחרונות תחת הידיים של יצחק שום ורוני לוי הנוקשים, והקבוצה הזו שבעה מסדרות חינוך ומעונשים, מדיסטנס ומתרגילי מנהיגות. אתם יכולים לדמיין את רוני לוי נותן חיבוק לשחקן שהחליף ובמיוחד לרפאלוב?

התוצאה היא שהשחקנים משחקים עבור המאמן שלהם. פתאום מרגישים במכבי חיפה מחויבות. הקבוצה עדיין רחוקה מלהיות מושלמת, הקהל לא בא בהמוניו אבל אפשר להרגיש זרם אחר בקריית אליעזר, אוושה של חדווה על הדשא עם צליל של אופטימיות ביציעים. עכשיו, כשברור לחלוטין שהמאבק על האליפות יהיה פתוח העונה, אלישע לוי עשה בניצחון על מכבי פתח תקוה צעד גדול כדי להפוך את מכבי חיפה לשלו. עוד ניצחון או שניים (וזה לא יהיה קל בלי דוידוביץ' בשער), עוד תיקו של בית"ר, והשליטה שלו תהיה מלאה.

הסיפור בין חזי מגן לבני יהודה נראה כמו עוד פגישה של זוג נשוי שמנסה להציל את המשפחה אצל יועץ זוגיות. הוא הולך, היא מתחננת, הוא נשאר, היא מאויימת וחוזר חלילה.

אפשר להבין את מגן, שמארח בבלומפילד הריק והמנוכר לאוהדי בני יהודה למרות שהקבוצה מנהיגה מחירי כניסה נמוכים ואחידים וסובל גם מחוסר הצלחה מקצועית. מלבד 2005/06, שהסתיימה בצמרת ובגמר הגביע, בני יהודה מקפידה להילחם על חייה בליגת העל. במקרה של השנה, הבוס רואה איך כמו ניצן שירזי גם גיא לוזון נכנס עם הזהובים ללב הסכנה מתחילת העונה.

אם בהפועל תל אביב ובקדנציה האחרונה במכבי פתח תקוה לוזון הרס את רוב הקרדיט שבנה לעצמו, דווקא בבני יהודה הבעיה העיקרית שלו לא מקצועית. הקבוצה משחקת לא רע אבל לא מצליחה לנצל מצבים, אותם מצבים שבזכותם נשארה בסוף העונה שעברה. בארבעה מתוך חמישה משחקי הליגה שלה ספגה בני יהודה שערים, חלקם מוזרים ביותר, בעשר הדקות האחרונות ואיבדה לא פחות מחמש נקודות שהיו חיוניות לשקט הנפשי של המועדון. בניגוד להפועל תל אביב, שבה ציפו מלוזון להנהיג קבוצה עם חומר לכאורה טוב לצמרת, כאן הוא הגיע למשימה ידועה מראש, לשרוד עם קבוצת תחתית. עד עכשיו הוא לא מצליח להטביע חותם ממשי, לא בצד המקצועי ובעיקר לא בצד המנטלי של שחקניו. הצעירים שלך מפוחדים, לוזון, וזה לא רק חוסר מזל.

לא סוד הוא שבין יוסי שבחון לרן בן שמעון יש יחסים מתוחים. שבחון לא נחשב לשחקן של המאמן ומקומו בקישור לא מובטח כמו מקומם של דולי ג'ונסון, מאור בוזגלו וגיז'רמו ישראלביץ', שהובאו על ידי בן שמעון למכבי תל אביב לפני פתיחת העונה. בדקה החמישית של העונה שבחון הבקיע שער ומאז נעלם, כשהמסרים היוצאים לכלי התקשורת הם שהוא ממורמר.

בן שמעון החל את העונה במערך 1-5-4, ולא מעט בגלל לחץ האוהדים והתקשורת עבר במהרה ל-2-4-4 כשהוא מוותר על הצרפתים אסוס וחדד לטובת יאניק קמאנאן ושבחון. באופן פרדוקסלי, דווקא בשני המשחקים האחרונים, שבהם פתחו הצהובים עם שני חלוצים, עלה שבחון בהרכב. העניין הוא שלמכבי תל אביב יש יותר מדי קשרים יצירתיים ושבחון נמצא דרך קבע במגננה ובהרגשה שדורכים לו על הבהונות ושהוא הראשון להתחלף. מבחינה מקצועית, הוא מרגיש אבוד ולא מוצא את מקומו בקישור הקדמי כצינור אל החלוצים. מצד אחד הוא חש מקופח, מצד שני אין לו סיבה אמיתית להרגיש כך (ביום ראשון הוא סגר 90 דקות). כועס ולא יודע למה.

שבחון נמצא בלחץ בלי לדעת כיצד לנתב אותו לאפיקים חיוביים ולייצור מוטיבציה מוגברת. האחריות היא לא רק שלו אלא גם של המאמן, אבל השאלה היא אם לבן שמעון, שסופג ביקורות מכל עבר ואמור למצוא פיתרון גם לשאר הממורמרים, יש זמן ורצון להתעסק אתו בכלל. אחרי הכל, בין כל צרור הבעיות של מכבי תל אביב, הדחופה ביותר היא בכלל זו של טומאסיץ'.

מספורטאי מקצועני מצפים שכשהוא עולה על הדשא ישכח מכל הצרות ולמשך המשחק ייתן את כל מה שיש לו. תמיד מביאים, לצורך העניין, את הדוגמא של מייקל ג'ורדן, שקבר את יוטה עם 40 מעלות חום. אבל לא כולם ג'ורדן, וכשמקום העבודה שלך נמצא בצרות כלכליות ועתידך בו לא ברור, קשה לך לתפקד. לא יהיה זה קונספירטיבי מדי לקשור את הירידה המתמדת ביכולת של בית"ר ירושלים עם הידיעות הנערמות על כשליו הכלכליים של ארקדי גאידמק. לא קונספירטיבי, אפילו מתבקש. עם כל נכס שמעוקל לבוס, עם כל ירידה בבורסה במוסקבה, שמעון גרשון נהיה איטי יותר, טברטקו קאלה שומט עוד כדור ויואב זיו ממשיך להתפוגג. משבוע לשבוע גאידמק מאבד עוד נכסים ושחקני בית"ר עושים עוד פסע לעבר אבדן האליפות. הביטוי "כדורגל הוא עסק כלכלי" לא קיבל משמעות כל כך גדולה בבית"ר מאז ימי גד זאבי.

לראובן עטר יש חלק גדול במה שקורה לקבוצה שלו, ורוב הביקורת היא עליו ובצדק, אבל חייבים להיות הוגנים עם עטר: במצב כזה של קריסה מנטאלית ומוראלית, לא בטוח שגם מאמן גדול ממנו היה יכול לעזור. מצד שני, זה לא שעטר לא ידע לאן הוא נכנס והמשימה שלו היא להרים את הראש של שחקניו, כי תירוצים לא יתקבלו.

"חזי מגן עוזב את בני יהודה וזה סופי"

"לקהל של מכבי תל אביב מגיע כדורגל יותר טוב מזה"

מכבי נתניה - הפועל תל אביב

כמה קטן ההבדל בין מאניה לדיפרסיה בליגת העל, במיוחד השנה. טיל אחד של בוון פרנסמן הפריד בין ערימת תירוצים של לותר מתיאוס להצהרות על כוונות אליפות של לירן שטראובר. לו הייתה הפועל תל אביב מצליחה לגנוב ניצחון באשדוד, והיא לא הייתה רחוקה מזה, גוטמן לא היה חוזר לעשות את מה שהוא מצטיין בו - להפיל את האחריות על שחקניו.

המשחק בעוד שבועיים יהיה ההזדמנות האחרונה של הפועל תל אביב לחזור לצמרת, אלא שהיא פוגשת את הקבוצה שבשנים האחרונות עשתה קופי-פייסט על השיטה שלה מהימים הגדולים, של כדורגל משמים וניצול מקסימלי של ההזדמנויות הספורות שהיא מקבלת. כדאי להגיע לקופסה, יהיה מעניין. או שלא.