הציקלון מכה שנית

אם תיכנסו לאתר הרשמי של סן לורנצו, תופתעו לגלות כי מאמן הקבוצה הוא עדיין ראמון דיאז. דיאז, כידוע, כבר לא נמצא על הקווים זו תקופה ארוכה, אבל מתברר שבמועדון פשוט מתקשים להיפטר ממנו. סביר להניח שמדובר בטעות טכנית, או שהאחראי על האתר פשוט שכח לעדכן את פריט האינפורמציה השולי הזה, ובכל זאת, אין זה מקרי ששמו של דיאז משיך לרדוף אחרי סן לורנצו, ולא להרפות. רק בימים אלה, כשהקבוצה פורחת בלעדיו, מתברר עד כמה המאמן הקודם היה קשור בעבותות לקבוצה, ועד כמה היא היתה זקוקה להשתחרר מלפיתת הצבת שלו כדי לעלות על מסלול ההצלחה. נדמה שרק עכשיו זה קורה.

חלפה קצת יותר משנה מאז זכתה סן לורנצו באליפות האחרונה שלה. "אל ציקלון" נתנו אז עונה נפלאה בניצוחו של ראמון דיאז, הניפו גביע אחרי שש שנים שחונות ועקרות וחלמו על איך הם חוזרים לדרך המלך, אבל שני הטורנירים שבאו לאחר מכן היו מאכזבים ולא יציבים, והקבוצה משכונת אלמגרו הסתפקה במקום השישי והרביעי בהתאמה. הטלטלות וחילופי המשמרות שעבר המועדון, כולל עזיבתו המתוקשרת של דיאז, הפכו את השנה האחרונה של סן לורנצו לארוכה במיוחד. ואז הגיע רוסו.

כמעט חצי ליגה חלפה מאז פתיחת טורניר אפרטורה 2008, וסן לורנצו רצה חזק בצמרת וממוקמת בפסגה. הדרך לתואר ה-15 בתולדות הקבוצה עדיין ארוכה, אבל השנה המועדון (שנמנה על אחד מחמשת הגדולים של הכדורגל הארגנטינאי, יחד עם ריבר, בוקה, אינדפנדיינטה וראסינג) חוגג 100 שנה להיווסדו (נוסד בראשון לאפריל 1908) ואין דבר יותר מתוק מאשר לחגוג מאורע זה עם תואר אליפות.

דיאז, שאימן את ריבר פלייט בין השנים 1996-2002 וזכה עמה בשבעה תארים, הגיע בדצמבר 2006 לסן לורנצו. לא נדרש הרבה זמן למאמן הכריזמטי כדי לכבוש את לב השחקנים והאוהדים ולהצעיד את שחקניו החדשים להצלחות, וכבר בטורניר הראשון שלו לקח אליפות. היה זה תואר ראשון אחרי שש שנים ארוכות, זמן שנראה כנצח בעיני קהל האוהדים הגדול של הקבוצה. הקהל הלך שבי אחרי המאמן, שהפך 'קווארבו' אמיתי ואליל באלמגרו. לא מעט קבוצות כבר החלו לפזול לעבר המאמן, כולל הקבוצה בה גדל ועשה את מרבית הקריירה כשחקן וכמאמן, ריבר פלייט; אבל דיאז, שראה את הצרות האופפות את המיז'יונריוס, לא נעתר להצעה ונשאר בסן לורנצו. הקהל נשבה בקסמו של האיש שכרת ברית עם המועדון והעדיף אותם על פני קבוצת נעוריו. כוחו הלך וגדל. בצלמו ובדמותו הצטייר המועדון.

אבל הכוח הגדול שצבר דיאז היה גם בעוכריו. אף אחד לא עירער על האורים והתומים וכולם שעו לדבריו. דיאז ניצל לרעה את השררה והחל לקדם את שני בניו, מיכאל ואמיליאנו, שהגיעו איתו בצוותא למועדון. בניו של דיאז הם אולי אנשים נחמדים וחביבים, אבל שחקנים די כושלים שלא עשו דבר משמעותי בקריירה, וסביר להניח שלא היו מוצאים עצמם בהרכב של אף קבוצה חשובה אלמלא האב. דיאז סבר שיש להם מקום בסגל, ואפילו בהרכב. הוא ניצל את עומס המשחקים של הקבוצה שהתחרתה במספר מסגרות כדי לקדם את הצמד על חשבון ההצלחה של המועדון, ועדיין בקבוצה נזהרו מאוד מלבקר את דיאז ולערער על קביעותיו של האיש שהביא קבלות. אבל הספקות החלו לכרסם.

כשהכישלונות החלו לצוץ והקבוצה לא הצליחה, הכבוד וההערכה שרחשו השחקנים לדיאז פחתו. קרע גדול נוצר במועדון, שהתחלק לשני מחנות: המחנה של דיאז ובניו ואלו שתמכו בהם, ומחנה שיצא נגד המשפחה. זרם המתנגדים לא יצא תחילה בפומבי נגד הנפוטיזם, אבל אין ספק כי המרקם החברתי נהרס והדינמיות של הקבוצה דעכה. חוסר הכימיה פגע מאוד בקבוצה, ודיאז הפנים שהגיע הזמן לעזוב. הוא קיבל הצעה מאחת הקבוצות הבכירות ביבשת אמריקה, קבוצת אמריקה המקסיקנית, ועקר אליה. שני בניו עזבו גם הם את סן לורנצו. לאמריקה הוא כבר לא לקח אותם.

הלקח שנלמד במועדון ויושם היה להביא מאמן בעל שם הרבה פחות גדול מזה של דיאז, אחד שייתן את השקט הנדרש לקבוצה ושלא רוב הפוקוס יהיה עליו. מיגל אנחל רוסו, שאימן את בוקה ג'וניורס משך שני טורנירים וזכה עימה בגביע הליברטדורס, מונה.

עזיבתם של דיאז ובניו עזרה להפגת המתחים בין המחנות שנוצרו בקבוצה, אבל לרוסו נכונה עוד עבודה רבה בעניין. אחרי זמן מה בו הייתה הקבוצה מפולגת, נותרו עדיין סדקים במימד החברתי. מלבד זאת נכונה לרוסו עוד בעיה קשה - גל עזיבה של מספר שחקני מפתח. אנדראס ד'אלסנדרו, כוכבה הגדול של הקבוצה, נטש לטובתה של אינטרנאסיונאל הברזילאית. עזיבתו היוותה מכה קשה לרוסו. ד'אלסנדרו, שגדל בריבר פלייט, העדיף לחזור מסארגוסה הספרדית לסן לורנצו ולא למונומנטאל. השיקול העיקרי בבחירתו היה דיאז, שאימן אותו בריבר. כשדיאז עזב את הקבוצה גם ד'אלסנדרו ארז במהרה ולא חיכה למאמן הבא.

בנוסף לד'אלסנדרו, גם דייגו פלאסנטה עזב. המגן, שנשוי ליהודייה, שב על עקבותיו וחזר לאירופה, הפעם הגיע לבורדו, סגנית אלופת צרפת. לקראת סיומו של חלון ההעברות נראה היה כי רוסו קרוב להרים ידיים. עוד שחקן בכיר בקבוצה, ג'ונתן בוטינלי, עזב לסמפדוריה. "שלושה שחקנים מרכזיים בקבוצה עזבו", אמר רוסו כאובד עצות, "ד'אלסנדרו ופלאסנטה עוד עזבו מוקדם, אבל כעת אין לנו מספיק זמן להיערך לעזיבה של בוטינלי. מקבוצה עם שאיפות קשה לצפות להתמודד בצמרת כששחקנים עוזבים אותה סמוך לסיום מועד חלון ההעברות".

אבל לא הכל היה שחור באלמגרו. לצד עזיבתם של כמה מעמודי התווך של הקבוצה, הגיעו גם מספר שחקנים בכירים. הקשר פאבלו באריינטוס חזר אחרי שנתיים ב-FC מוסקבה. גם כריסטיאן לדסמה, שנמכר לאולימפיאקוס, שב ממנה בהשאלה לעונה. ההחתמה הגדולה ביותר של הקבוצה הייתה של הקשר המצוין של אינטר, סנטיאגו סולארי. צירופו היה הדובדבן שבקצפת, במיוחד כשהוא נעשה ביום האחרון של חלון ההעברות, וכך גם חיפה בהרגשה על העזיבה של בוטינלי.

למרות השם הגדול, רוסו לקח הימור לא קטן. סולארי, אחד השחקנים המוכשרים ביותר שגדלו בכדורגל הארגנטינאי, תוצר מחלקת הנוער של ריבר פלייט, לא התאמן כחודש אחרי שאינטר ויתרה על שירותיו. הוא לא מצא קבוצה ואחרי שהתבזבז שנים רבות על הספסלים של ריאל מדריד ואינטר, נראה היה כי יבלה את העונה ביציעי הסן סירו. רוסו החתים אותו וזכה בפרס הגדול, כשסולארי נותן את הערך המוסף. "למה הגעתי לסן לורנצו?", שאל את עצמו סולארי. "תמיד אהבתי אתגרים וזהו אתגר גדול עבורי. הגעתי לקבוצה עוררה ציפייה גדולה במועדון. כעת אני צריך להחזיר להנהלה, לצוות המקצועי ולקהל על האמון הגדול שנתנו בי".

מחזור הפתיחה לא האיר פנים לקבוצה שהפסידה באצטדיונה הביתי, 'נואבו גסומטרו', 1:0 לטיגרה. אלא שלאחר מכן החלו להגיע הניצחונות. לאחר המחזור החמישי, כשסן לורנצו השיגה ניצחון נוסף, 1:2 על רוסאריו סנטראל, קבע קרלוס ביאנצ'י בטור הקבוע שלו כי "סן לורנצו תהיה היריבה העיקרית של בוקה ג'וניורס על כתר האליפות". ומי אנחנו שנתווכח עם ביאנצ'י הגדול?

אחת הסיבות ליכולת של סן לורנצו נעוצה דווקא בעובדה כי היא הודחה מגביע הסודאמריקנה על ידי ארחנטינוס ג'וניורס. כפי שקורה באירופה, גם בדרום אמריקה כשיורד נטל הנסיעות והמשחקים מגבם של השחקנים, הם יכולים להיות מרוכזים במטרה אחת. בעוד בוקה נאלצת לשאת בעומס והלחץ שיש לה במספר מסגרות, יכולה סן לורנצו להתרכז רק בליגה. וזה משתלם.

הקשר דייגו ריברו, הנחשב לגלדיאטור במרכז המגרש, הסביר מהו סוד קסמה של הקבוצה: "בסגל הזה יש הרבה יותר רוגע ושלווה בהשוואה לסגל הקבוצה שזכתה בקלאוסורה 2007. יש בו פחות בעיות מבעבר. אני חושב שההבדל המרכזי נעוץ בכך שהקבוצה ההיא הייתה הרבה יותר דינמית ותזזיתית, אבל גם הרבה פחות רגועה. כעת אנחנו עושים את הדברים יותר בסבלנות". כשהיכולת קיימת, מה שהקבוצה צריכה זה שקט ושלווה, אז הזכייה השנייה באליפות היא רק עניין של זמן.