איינג'לס-רד סוקס: שינויים בתפיסה

פעמיים ראו הרד סוקס את לוס אנג'לס איינג'לס במפגשי הפלייאוף בעשור האחרון, ב-2004 ואשתקד. פעמיים זה נגמר עם סוויפ של בוסטון בשלושה משחקים בדרך למהפך דרמטי ב-ALCS וזכייה בוורלד סירייס. אלא שבניגוד לפעמים הקודמות, הפעם מגיעים האלופים עם הגב לקיר מול יריבה שרשמה 100 ניצחונות והשפילה אותם עם מאזן 1:8 העונה, כולל שני טאטואים, באנהיים ובפנוויי פארק. האם זה יספיק לאיינג'לס? ננסה לבדוק את המץ' אפים.

מאזן בעונה הרגילה: 62:100

מאמן: מייק סושה

רוטציה מסתמנת: ג'ון לאקי, ג'ו סונדרס, ארווין סנטנה, ג'ון גארלנד/ג'רד וויבר

קלוזר: פרנסיסקו רודריגז


אין הרבה מה לומר על האיינג'לס, שהציבו את הקבוצה המושלמת ביותר בליגה הרגילה העונה, לפחות בצד של ההגשה. לכל חמשת הפותחים שלהם מאזן דו ספרתי של ניצחונות, כשסונדרס רושם מאזן 7:17 עם ERA של 3.41 וסנטנה נותן עונה כמעט זהה של 7:16 ו-3.41. ג'ון לאקי היה דומיננטי בחודשים הראשונים מאז חזרתו מפציעה, נרגע באוגוסט ובספטמבר אבל עדיין מגיש אמין שאפשר לסמוך עליו, ויותר מזה – לאקי גם גירש את השדים שרדפו אותו בפנוויי פארק עם כמעט-נו-היטר במפגש היחיד בין הקבוצות בבוסטון השנה, אפקט פסיכולוגי שעשוי להתברר כחשוב מאוד. הבולפן מורכב מסקוט שילדס האמין, דארן אוליבר וחוזה ארדונדו, שיקבלו תגבור מוויבר וגארלנד, שבשלב זה לא צפויים לפתוח. כל המטרה היא להגיע לשיאן השמירות לשנה ב-MLB, פרנסיסקו רודריגז, שלרשותו 62 העונה. ה-ERA שלו, 2.24, אמנם לא הכי מרשים יחסית לקלוזר, אבל הוא משחק על חוזה ארוך טווח, וזו עובדה שיכולה להיות משמעותית.

ההתקפה של המלאכים הייתה נקודת תורפה במחצית הראשונה של העונה, עד שהגיע מארק טשיירה, שנתן סופסוף פרוטקשן ראוי ל-ולאדימיר גררו. התקפת המלאכים דורגה רק במקום העשירי בסיום העונה, אבל זה שיפור ניכר להשתרכות שלה בשליש התחתון באפריל ובמאי. ולמרות השיפור, חשוב לציין שזו לא הייתה עונה מבריקה לגררו, שחבט ב-30.3 אחוז, הממוצע הנמוך ביותר שלו מאז 1997, ול-27 הומראנס בלבד, כמות זהה לזו של השנה שעברה, כשכזכור בפלייאוף הוא לא השפיע. עד כמה שההגשה של האיינג'לס טובה, הם יהיו חייבים יכולת משופרת שלו. טוריי האנטר יספק את ההגנה וגארט אנדרסון את הניסיון ברגעי הקלאץ'.

מאזן בעונה הרגילה: 67:95

מאמן: טרי פרנקונה

רוטציה מסתמנת: ג'ון לסטר, דייסקיי מאטסוזקה, ג'וש בקט, טים וייקפילד/פול בירד

קלוזר: ג'ונתן פפלבון


יותר מדי דמיון יש בין העונה הזו של הרד סוקס לעונת 2005 שעקבה לאליפות הקודמת שלהם. ראשית, המאזן בתוך בית המזרח – 67:95 ומקום שני, כשהפעם מחליפה טמפה ביי את היאנקיז בראש הבית. שנית, הפציעות הרבות בהגשה וחוסר היציבות בבולפן. עוד לפני שהחלה הסדרה התבשרה בוסטון שג'וש בקט לא יפתח במשחק הראשון והוסט לשלישי. המשמעות היא שבקט לא יוכל להפגין את ההרואיקה של פלייאוף 2003 ו-2007 ולהגיש על מנוחה קצרה בסדרה הראשונה. לגבי שאר הרוטציה, היא סבירה אבל לא מדהימה, יכולה לתת פייט אבל בוודאי לא דומיננטית. התקווה של הרד סוקס היא לסטר, שעשה התקדמות עצומה השנה (6:16 ו-ERA של 3.21) אבל היכולת שלו לתת את הטון בחוץ בפלייאוף עדיין בסימן שאלה. הבולפן התייצב לאחרונה כשג'סטין מסטרסון הוזז לעמדת הסט-אפ ועשה עבודה טובה, אלא שהדאגה של טרי פרנקונה היא ג'ונתן פפלבון (ERA של 2.34) שלרוב סיפק את הסחורה, יחד עם רגעים קשים ומעוררי תהיות.

האם ההתקפה של הרד סוקס עורערה עם הליכתו של מני רמירז? ג'ייסון ביי הוא תחליף הולם על פניו (29.3 אחוזים ותשעה הומראנס ב-49 משחקים), קווין יוקיליס, בעונה מרשימה, היה סולידי גם מעמדת הקלין-אפ, אלא שיש תחושה שבוסטון איבדה את אלמנט ההרתעה. הרד סוקס לא ניצחו בסדרות מפתח בשלהי העונה, כשההפסד בסדרה לטמפה ביי סימן את הכניעה במאבק על ראשות הבית. ולמרות הכל, לבוסטון יש יותר מדי כלים מנוסים כמו דסטין פדרויה, רוקי העונה שעברה שנתן עונה חולנית (32.6 אחוזי חבטה, 17 הומראנס ו-213 חבטות), ודייויד אורטיז, מר אוקטובר של שנות ה-2000, מכדי להרים ידיים.

פרנקונה מחץ את סושה בלי תנאי בשני מפגשי הפלייאוף האחרונים, למרות שהאחרון מקבל יותר קרדיט באשר לכישורי האימון שלו. על הנייר, היתרון של האיינג'לס ברור בהגשה, בעוד שהתקפת הרד סוקס טובה יותר. בשורה התחתונה יש למלאכים עדיפות, אבל אם יש קבוצה שיכולה להפוך תקליט בדיוק ברגע הנכון זו בוסטון. כל תוצאה בסדרה הזו אפשרית, אלא שכמו שאמרנו קודם – מבחינת הרד סוקס, העונה הזו דומה יותר ל-2005 מאשר ל-2007. ניצחון לאיינג'לס בארבעה עד חמישה משחקים.