קאבס-דודג'רס: משוכת המאה

פלייאוף בבייסבול, כמו כל פלייאוף בעצם, הוא עונה בפני עצמה. כולם זוכרים כיצד השתחלה סט. לואיס ב-2006 עם 83 ניצחונות בלבד והמשיכה כל הדרך לוורלד סירייס. הפותחים העלו את רמתם בחמש דרגות, הבולפן התייצב ברגע הנכון והחובטים ידעו לסובב את המחבטים בקלאץ'. גם אם הקרדינלס היו גרועים בצורה קיצונית אז, הם עדיין לא הקבוצה היחידה שידעה לעשות את הסוויץ' ברגע הנכון, כשכמעט בכל פלייאוף יש סוס שחור שמגיע רחוק. 11 הוא מספר המפתח והניצחונות שדרושים כדי להדליק את הסיגר ולזכות בוורלד סירייס, כשמתוך שמונה קבוצות אחת תזכה לעשות זאת. מי זו תהיה? אם היינו יודעים היינו מיליונרים, אבל רקע יש לנו ואנו פותחים עם סדרת ה-NL בין שיקגו קאבס ללוס אנג'לס דודג'רס.

מאזן בעונה הרגילה: 64:97

מאמן: לו פינלה

רוטציה מסתמנת: ריאן דמפסטר, ריץ' הארדן, קרלוס זמבראנו, טד לילי

קלוזר: קרי ווד


האמריקאים מאמינים גדולים בגורל, דסטיני, והגורל הזה מבשר, אולי, על סיומן של מאה שנות בדידות וקללת העז הארורה. מאז 1908 לא זכו הקאביז בוורלד סירייס והשנה יש תחושה של "אם לא עכשיו – אימתי". עם רוטציה שעל הנייר היא הטובה ביותר ב-NL ואולי בליגה כולה, לשיקגו אין הפעם תירוצים – זה הזמן שלהם. ריאן דמפסטר, שיקבל, כנראה, את המפתחות במשחק הראשון היה יציב לכל אורך העונה, אותה סיים עם ERA של 2.96 וריץ' הארדן הגיש בסך הכל 12 משחקים בקבוצה, אבל מאזן 1:5 ו-ERA של 1.77 הם סימן טוב מאוד. גם לילי, שבשני המשחקים האחרונים במילווקי, נגד יוסטון והברוורס, פלירטט פעמיים עם נו היטר, נכנס לכושר בזמן הנכון. בבולפן הראו קרלוס מרמול וג'ף סמארדג'ה ניצוצות ויכולת להעביר את הכדור לקרי ווד, שמצידו יצטרך להשתמש בניסיון ובכישרון שיש לו, כפי שעשה בסדרה מול אטלנטה ב-2003.

החשוד המיידי הוא קרלוס זמבראנו. ביג זי לא שמר לאחרונה על יציבות, בלשון המעטה, כשהנו היטר מול האסטרוס היה בגדר הבלחה לא מייצגת ליכולת הנפל שלו מאז פגרת האולסטאר. אם בעבר הוא היה אוטומטית המגיש של שיקגו על שלושה ימי מנוחה, כעת הוא נע בין עמדות 2 ל-3 ברוטציה. הבשורה הטובה: הרוטציה מספיק חזקה כדי להסתדר בלעדיו. השאלה היא מה תעשה ההתקפה, ושם מציגים הקאבס שלושה מחבטים עיקריים: דרק לי (29.1 אחוזי חבטה, 20 הומראנס), אראמיס רמירז (28.9 ו-27), אלפונסו סוריאנו (28.0 ו-29) והתופס המפתיע ג'ובני סוטו (28.5 ו-23). עם ריאן ת'ריו, שמקפיד לעלות לבסיס באופן די תכוף, הניסיון של ג'ים אדמונדס וההברקות של מארק דה רוסה, יקוו הקאביז לצלוח במהרה את המכשול של לוס אנג'לס.

מאזן בעונה הרגילה: 78:84

מאמן: ג'ו טורה

רוטציה מסתמנת: צ'אד בילינגסלי, דרק לואו, הירוקי קורודה, גרג מדוקס

קלוזר: ג'ונתן ברוקסטון


על הנייר, אין עמדה שבה הדודג'רס לא נופלים מהקאבס, למעט חובט הקלין-אפ שלהם, מני רמירז שהגיע מבוסטון בסוף יולי ובהחלט עשה את העבודה בחודשיים האחרונים של העונה. לקאבס אין חובט טהור בקליבר שלו. אלא שבשאר העמדות יש בעיה גדולה. בילינגסלי (מאזן 10:16 ו-ERA של 3.14) ולואו (11:14 ו-3.24) נתנו עונה פנטסטית, כשעם שאר הרוטציה שיחק טורה לא אחת. מדוקס, שהגיע מסן דייגו בשלהי העונה, לא ממש סיפק את הסחורה וקלייטון קרשאו וקורודה היו סבירים ויכולים בהחלט להיות סוסים שחורים בפלייאוף, אבל שניהם בגדר הימור לא קטן. בדרך לברוקסטון, שהיה אמין בדרך כלל העונה, יגיש טורה את הכדור לידיהם של צ'ן הו פארק וסאיטו.

ההתקפה כוללת, כאמור, את רמירז, שב-53 המשחקים שלו בקבוצה רשם ממוצע של 39.6 אחוזי חבטה ו-17 הומראנס. בבוסטון, לשם השוואה, הוא חבט ב-100 משחקים 29 אחוזי חבטה ו-20 הומרים, שלושה בלבד יותר ממה שעשה בדודג'רס (!) וזה מוכיח שלמרות גילו, הוא עדיין יכול להרים את היכולת לרמות הרצויות. שאר הליינאפ לא מזהיר, כשהמחבט העיקרי שישרת את רמירז הוא של אנדרה אית'ייר, שחבט ב-30.5 אחוז ל-20 הומרים העונה.

טורה ופינלה נפגשו לשתי סדרות פלייאוף בלתי נשכחות כשפינלה אימן את סיאטל וטורה את היאנקיז, ב-2000 וב-2001. בשני המפגשים הייתה ידו של טורה על העליונה, כשבשני הוא ניצח למרות שסיאטל של פינלה קבעה שיא של 116 ניצחונות באותה עונה. אלא שזו רק פיקנטריה, ובפועל לקאבס יש פשוט קבוצה טובה יותר. ניצחון לשיקגו בארבעה משחקים.