הכל התחיל כל כך טוב. כל מה שנותר למאסה היה להמשיך לנהוג ולקוות שרייקונן ישיג את המילטון. 50 הקפות אחרי כן, מאסה היה מוביל את טבלת האליפות. במקום זה החליט להגיע נלסון פיקה ג'וניור מקבוצת רנו ולכסח את הרכב שלו על הקיר. בשלב זה אציין שפיקה לא תרם כמעט כלום לכל העונה של הקבוצה הצרפתית עד לרגע זה. פיקה ישב בתוך הרכב וברדיו נשמעו המילים: "אני מצטער, חבר'ה". הפנייה לחברי הקבוצה וההתנצלות היו מעט מוקדמים, כי עובדה שאולי רק בגלל התאונה הזו נטרפו הקלפים והביאו את בן זוגו של פיקה, אלונסו, לנצח במרוץ הראשון שלו ושל הקבוצה בעונת 2008.
כבר באימון הראשון ביום שישי אלונסו הוכיח שהוא מהיר במסלול, ולמרות התקלה שלו במקצה האימון הוא הצליח לדלג 14 מקומות ולנצח. לאורך השנים ראיתי באלונסו יריב גדול לקבוצת פרארי, אבל היום היה נחמד לראות אותו חוזר לימי התהילה ומביס את כולם כמו שצריך, מוכיח שהוא עדיין נהג צעיר עם שאיפות לחזור לפודיום לעיתים תכופות יותר.
מסלול הלילה הראשון בהיסטוריה של הפורמולה אחת הסתיים בהצלחה. המירוץ היה מעניין, הנהגים היו מרוצים והצופים מילאו כל כיסא ביציעים. אין ספק שמירוצי הרחוב יכולים להתנחם בסינגפור שהציל את השעמום של ולנסיה, אבל בכל זאת דבר אחד הפריע לאורך המרוץ - מכונית הבטיחות.
הגלדיאטור המודרני טס במכונית שנצמדת לקרקע במהירויות מעל 300 קמ"ש, כאשר כל שבריר שנייה מפריד בין חיים ומוות. ואז, ברגע אחד, כל המופע נקטע ומכונית הבטיחות יוצאת לפדל לה על המסלול. שלא תבינו אותי לא נכון, אני בעד בטיחות ומאמין שיש לשמור על כללי התנהגות ברורים, אבל השיטה של מכונית הבטיחות הורגת את המרוץ. מילא איבוד היתרון או פערים בין המכוניות, לפעמים דבר מבורך אבל איבוד המומנטום של נהגים, הקנסות המיותרים לקוביצה ורוזברג מעוררים תהייה האם לא כדאי לשנות את השיטה. עכשיו נשאלת השאלה האם ניתן בכלל לשנות אותה.
פרארי לא מפסיקה לעשות טעויות
בשנות התשעים נעשו מאמצים מצד ה- FIA לעצור כמה שפחות את ההתנהלות השוטפת של המרוץ. נראה שבימים אלו נעשים מאמצים לעצור מרוצים, ואולי זה מכוון רק בשביל לתת עוד הזדמנות לצופים לראות קרבות על מקום. אולי הגיע הזמן לשקול אפשרות לבטל את האיסור על כניסה לרחבת הטיפולים כפי שהיה נהוג בעבר ובכך לשמר אסטרטגיות. מה שראינו בסינגפור היה בלגאן אחד גדול ואילץ קבוצות לקבל עונשים כפויים בגלל שנהג יריב עשה טעות. נראה לי קצת סותר את רוח הפורמולה.
שיטת התדלוק של פרארי לא עובדת. בעצם, קבוצת פרארי לא עובדת. כמה עצות לקבוצה שהיא פורמולה אחת. תחזירו את האיש עם הלוליפופ (המסכן שמחזיק את השלט ומסמן למכונית מתי אפשר לצאת מהתדלוק). פרארי משתמשת בחיישן אוטומטי שמוכיח את עצמו כלא אמין. לכל מי שלא צפה במרוץ, מאסה נכנס לתדלק, קיבל אור ירוק שהוחלף באור אדום באותה שנייה. הבעיה עם מכוניות פורמולה היא שהשנייה הזו מספיקה לפרארי להגיע לשישים קמ"ש, קצת מאוחר מדי והנה מאסה לקח איתו את צינור הדלק וחתם כל סיכוי לזכות במרוץ. אם חשבתם שזה לא נורא, אפשר לשאול את קימי מתי נגמר לו החשק לנהוג ולמה הוא מתעלל בנו, אוהדי פרארי. להיות נהג בפרארי זה אופי, זה נשמה וכנראה שלפיני המכונה אייסמן אין את זה יותר. הנהג ממשיך להוכיח בכל מירוץ את הפוטנציאל, אך כאילו מסרב לממש אותו ומעדיף לעשות פרצוף עצוב אחרי עוד פרישה. אני מקווה שלפחות עכשיו הוא לא יצא יותר בהצהרות על סיכויי האליפות שלו, אלא יודיע שהוא תומך במאסה ויעשה הכל בשביל פרארי.
נותרו שלושה מירוצים לעונה, והקרב עכשיו יהיה בין מאסה להמילטון. המסלולים הבאים ידועים כחביבים מאוד על מכונית הפרארי, ונקווה שזה באמת יהיה כך או שנקבל אלוף עוד לפני סיום העונה. מקלארן מובילים את אליפות הנהגים בנקודה אחת וכשמריחים את הסוף זה הזמן של כולם ללחוץ. שתהיה שנה של מרוצים והנאה ואל תשכחו לנהוג בזהירות.
* ניר זברו מקים בימים אלו פורטל ספורט אקסטרים תחת השם
www.xempires.co.il