תכלה שנה וקללותיה

בטון רגוע, פנים שלוות ועמידה בוטחת, התייצב גיא לוי מול המיקרופונים, והסביר מה לדעתו גרם להפועל באר שבע לפתוח את העונה בצורה אומללה. "לפעמים נדמה לי שיש פה אנשים שבאים למגרש להכשיל את הקבוצה וזה נמשך כבר שנים”, אמר המאמן, "יש פה רקורד מטורף של מאמנים בשלוש-ארבע השנים האחרונות. יש פה אנרגיה שלילית בבסיס, ונראה שיש אנשים שבאים רק כדי לראות איפה הקבוצה תיכשל". מי גורם לאותה אנרגיה שלילית? האם השחקנים אשמים, או חוסר החיבור של לוי עם האוהדים? זה לא משנה. לא ננתח פה את הסיבות לאותה "אנרגיה שלילית" שלוי חש, אבל דבר אחד ברור: הפועל באר שבע היא קבוצה מקוללת.

לא, לא מדובר בלוזרית, כזו שמגיעה אל הבאר ונשארת צמאה, אלא בקבוצה שלא צומח בה דשא. באר שבע הייתה יכולה להיות אחת הגדולות בארץ – היא מייצגת חבל ארץ, ואוהדיה חולים על כדורגל – אבל ניהול כושל, בעיות אגו, לחץ ומתח סביב המועדון וחוסר במזומנים בתקופות מסוימות, הותירו את הנגב יבש. נדמה שלא משנה זהות הבעלים או כמות המרשרשים, ההצלחה לעולם לא תגיע לבירת הנגב. אליפות? קודם ינחיתו אדם על מאדים.

כמו באר שבע, יש המון קבוצות בעולם שקללה רובצת עליהם. יש להן את כל התנאים להצליח, אבל כמו תמיד זה נגמר בהתרסקות. לקראת השנה החדשה ננצל את המועד החגיגי כדי למנות אותן, ובאותה הזדמנות לאחל להן שתכלה שנה וקללותיה.

יהודי לונדון ודאי יאמרו שהוטספר היא התשובה שלהם לפרוטוקולים של זקני ציון. שאנחנו נשלוט בעולם? אפילו אליפות בפרמיירליג אנחנו לא מצליחים להשיג. הבעלים משקיע ים כסף, היו"ר דניאל לוי עושה לילות כימים למען הקבוצה, שיחקו בה כוכבים ענקיים, והביאו את חואנדה ראמוס מספרד כדי שזר לרגע יראה כל פגע. יוק. כלום לא עובד במשך שנים וטוטנהאם הפכה ממועדון גאה שקבע שיאים בכדורגל הבריטי, לסוג של הפועל פתח תקווה אנגלית.

מה נאחל לשנה הקרובה?

אם המשבר הכלכלי יפגע בבעלים האמריקאים של מנצ'סטר יונייטד וליברפול, זה רק יכול לעזור. לא נעים, אבל ככה אצל יהודים - אין שמחה כמו שמחה לאיד.


לידס יונייטד

מאיפה להתחיל בכלל. עצוב שכדי למצוא את אחד המועדונים הגדולים של האי הבריטי צריך זכוכית מגדלת, שלא לומר מיקרוסקופ. לכל מועדון יש שנים רעות, ואפילו לידס, שטעמה צ'מפיונשיפ עוד בשנות ה-80, התאוששה בצורה מרשימה, זכתה באליפות ושיחקה בליגת האלופות. אבל הקפיצה לליגה של הגדולות גבתה מחיר כבד, התיאבון לתארים סחרר את האוהדים והבעלים, וכשרוצים את הכל נשארים בלי כלום. הבנקים דפקו על הדלת אחרי שהמועדון נקלע לחובות עצומים בשל רכישת הכוכבים. היו"ר פיטר רידסדייל ברח, ולידס הגאה צנחה עד לליגה השלישית באנגליה. במקום שההצלחה תקנה למועדון מקום של קבע בין ענקיות היבשת, העיניים הגדולות והניהול הכושל הפכו את לידס לתמרור אזהרה עבור כל מועדון כדורגל בעל שאיפות.

מה נאחל לשנה הקרובה?

נאחל ליו"ר קן בייטס שקט תעשייתי. אוהדי לידס אולי לא יאהבו זאת (הם כבר קראו לו להתפטר), אבל היו"ר שלהם - אדם המוני ושנוי במחלוקת – יכול לשקם את הקבוצה כמו ששיקם את צ'לסי בתחילת שנות ה-80.


ניוקאסל

ב-1983 היו לניוקאסל רק עשרה שחקנים כשירים בפתיחת העונה; ב-2006 אלן שירר נאלץ לפרוש שלושה מחזורים לפני תום עונת הפרידה, לאחר שנפצע בברכו מול סנדרלנד; מייקל אואן נפצע זמן קצר אחרי הבכורה ונעדר מהמגרשים. ניוקאסל זו קבוצה שקללת פציעות מלווה את שחקניה מראשיתה ועד ימינו. את הבעיות בעמדת המאמן הם יפתרו שם, אבל מקללת הפציעות קשה יותר להימלט.

מה נאחל לשנה הקרובה?

חברים, רק בריאות.

נכון, קצת קלישאתי לדבר על הניקס, אבל מה לעשות, יכולה להיות רשימה של קבוצות מקוללות בלי הניקס? למועדון מניו יורק יש את כל התנאים להיות אחד המצליחים בעולם, אבל בניגוד ליאנקיז או לג'איינטס, שעשו משהו בחיים שלהם, הניקס חיים על עבר קצר ומפואר ושיממון אינסופי. גם כשלמועדון הייתה קבוצה מצליחה, כזו שכבר התקרבה לתואר האליפות, בא איזה ג'ורדן או אולאג'ואן ולקח לה אותו. אבל הקללה האמיתית של הניקס היא ההנהלה. רוצים לדעת איך לא לנהל מועדון ספורט, או לנהל חברה באופן כללי? מצוין, גשו לקורס מזורז במשרדי הניקס. שחקנים גרועים, משכורות מפוצצות, מאמנים שלא התאימו, מאמנים שהטרידו את האוהדים ואת אחת העובדות (כן אייזיה, כן), הכל יש שם, בגארדן. במקום להיות הקבוצה הנוצצת בליגה, הניקס הפכו לבית קברות לכדורסלנים ואנשי מקצוע.

מה נאחל לשנה הקרובה?

אין מה לאחל, כי הניקס כבר קיבלו את מה שהם היו צריכים. מייק ד'אנטוני, תקשיב טוב: אתה המאמן, אתה קובע, עשה מה שאתה רוצה. אללה ירחמו.

לוס אנג'לס קליפרס

קללת השעמום רובצת על הקבוצה הזו. היא אף פעם לא נאבקה על אליפות, לא היו ברשותה כוכבים גדולים, היא חוסה בצלה של הלייקרס ואפילו הבדיחות עליה כבר לא מצחיקות. לוס אנג'לס קליפרס לא מעניינת אף אחד. זו הקבוצה הכי סתמית ב-NBA, כזו שלא מרגשת אפילו את אוהדיה הספורים והמוזרים כשלעצמם. ערים חדשות מצטרפות לליגה, קבוצות עוברות לבית חדש, ורק הקליפרס, כמו איזה מאובן מן העבר, ממשיכים לדדות עונה אחר עונה, ללא דרך או כיוון, אל עבר עוד קיץ. במובן הזה הם קצת מזכירים את החיים שלנו, וזה אומר הכל.

מה נאחל להם לשנה הקרובה?

תתפרקו. טוב, סליחה. תעברו לעיר אחרת, וצרו לעצמכם זהות אמיתית.

בראייה היסטורית, זו קללה יחסית חדשה, אפילו עוד לא הורידו ממנה את הניילונים. ב-1997 חגגו בפיראוס טריפל - גביע אירופה, אליפות וגביע, ומאז בעיר הנמל ראו רק גביע מסכן, כזה שלא מצליח להסתיר את פנאתינייקוס השנואה, זו שבינתיים טרפה את היבשת. לא משנה איזה מאמן נחת בשורותיה,כמה כוכבים שיחקו ומה היה התקציב, התואר הלך לפאו. מדובר במאבק אגו בעל ממדים של מיתולוגיה יוונית, בין האחים ינקופולוס מפאו, לבעלים סוקרטס קוקאליס וסגנו פנאיוטיס אנגלופולוס. די מייאש לגלות שמה שלא תעשה, תמיד השכן יעשה טוב יותר.

מה נאחל לשנה הקרובה?

אליפות, אלא מה.

ללא ספק הקבוצה המקוללת ביותר ברשימה זו. מדובר בקבוצה המקצוענית הכושלת ביותר בכל ענפי הספורט הפופולריים של ארצות הברית. שמעו סיפור: בילי סיאניס, מהגר יווני שאהד את הקבוצה, היה בעליה של טברנה, עז די שגרתית. ב-6 באוקטובר, סיאניס הגיע לצפות במשחק מספר 4 בוורלד סירייס של 1945, בין הקאבס לדטרויט טייגרס. הוא הגיע לריגלי פילד עם העז שלו. לאחר ויכוח קצר הוא הורשה להיכנס והשניים ישבו בכיסאותיהם. אנדי פריין, ראש האבטחה של האיצטדיון, אמר לו ש"אם העז תאכל את הכרטיס, זה יפתור את הבעיה". העז לא אכלה. אבל זה לא עזר ובאינינג השביעי הודיעה לו האבטחה כי על השניים לעזוב כי העז מסריחה. השניים נבעטו החוצה, וסיאניס הזועם הטיל קללה על האיצטדיון והקבוצה כשאמר כי "יותר לא תזכו באליפות, כי העלבתם את העז שלי". מאז הקאבס לא זכו בוורלד סירייס או באליפות הנשיונל ליג. מפחיד.

מה נאחל לשנה הקרובה?

אם זו הייתה פרסומת אז היו אומרים שנפלה עליכם עז רצינית. אבל מדובר פה בעניין רציני. 100 שנה בדיוק עברו מאז הקאבס זכו בוורלד סירייס, ואפשר רק לאחל להם שמתישהו סיאניס המנוח יגלה קצת רחמים ויעניק להם מחסדי שמיים.

היינו חייבים לגמור בביצה שלנו. הנה דוגמה חיה לשניים שבאו לברך ויצאו מקללים. יוסי סאסי ו-ויקטור יונה רכשו את הקבוצה כדי לנסות ולהחזיר לה את הצבע ללחיים, ולשקם מעט מכבודה האבוד וקצת לנפח לעצמם את האגו. אבל אגו נפוח ומאבקי כבוד יכולים להטיל על משפחה, ארגון או קבוצת כדורגל קללה גדולה. במקום מועדון שמח, קיבלנו טלנובלה מכוערת שנמשכה שנים ארוכות, כזו שסחטה מאיתנו את כל הכוחות והפכה את אוהדי הקבוצה למשפטנים מדופלמים. הפועל ירושלים היא דוגמה למועדון הרוס, שחלק מאוהדיו הפנה לו גב והוא עדיין מתקשה לעמוד על רגליו הפיננסיות.

מה נאחל לשנה הקרובה?

שתזכו גם העונה ב"הישרדות".