מחממים את הפרקט: בוסטון סלטיקס

ברוכים הבאים לפרויקט "מחממים את הפרקט" המסורתי של וואלה! ספורט, שכמו כל שנה, יכין אתכם גם הפעם לעונה המתקרבת. עונת 2008/9 תיפתח בסוף חודש אוקטובר, ועד אז נעבור בכל יום על קבוצה אחרת, ננתח את השינויים שחלו בה במהלך הקיץ, וננסה לחזות את התהליכים שיעברו עליה ב-82 המשחקים הבאים.

הזרקורים יופנו במהרה למשחק בו יחולקו טבעות האליפות של העונה הקודמת והדגל הרשמי יונף לתקרת הגארדן של האלופה הגאה - הבוסטון סלטיקס. אי לכך ובהתאם לזאת, נפתח עם הירוקים, נמשיך משם אל הבית האטלנטי וליתר המזרח, ועד נחצה את הרי הרוקי ונעבור מערבה.

מאזן ב-2007/8: 66 ניצחונות ו-16 הפסדים
סיימו את העונה: עם אליפות

למי שלא היה כאן לאחרונה, העונה שעברה הסתיימה בשמפניות לרוב. זה התחיל עם הטריידים שהביא את ריי אלן וקווין גארנט לעיר השעועית, המשיך עם הבאתם של שחקנים ותיקים ומנוסים שרצו טבעת, ומשם הדרך לפתיחה רצחנית ולגיבוש מהיר ויעיל היתה קצרה ומוצלחת. 66 ניצחונות מאוחר יותר הגיע הפלייאוף, שבשני הסיבובים הראשונים צלע יותר מהצפוי מול אטלנטה וקליבלנד, אבל אז הגיעו שתי סדרות מצוינות מול דטרויו ובגמר מול הלייקרס הפייבוריטים, והופ הופ טרה לה לה, הסתיימה לה בצורת בת 22 שנה ארוכות, עם דגל אליפות מספר 17 בירוק.

באו: דריוס מיילס (שחקן חופשי)
הלכו: ג'יימס פוזי (לניו אורלינס)

המטרה המרכזית של דני איינג' הקיץ היתה להשאיר את הטאף גאי שלו בעמדות הכנף, את המומחה ההגנתי, את צלף השלשות, את הווינר העילאי, הרוברט הורי החדש - ג'יימס "מלך העולם" פוזי.

הבעיה היתה שהסווינגמן, שיהיה בתחילת 2009 בן 32, רצה חוזה לארבע שנים, מה שהיה מעניק לו חוזה ארוך יותר בשנתיים מזה של אלן ובשנה מזה של פירס, ולפיכך ייתכן שהיה מסנדל את יכולות התמרון של איינג' בעתיד, וגם מכביד על הארנק של המעסיק שלו. בין שני ההימורים האלה בחר איינג' לוותר על אחד מעמודי התווך של האליפות, ואיפשר לו לעזוב להורנטס.

המחליף שלו בקבוצה יהיה מעתה לא אחר מאשר דריוס "הברכיים שלי כבר מעולם לא יהיו אותו דבר, וגם לפני הייתי לא משהו בכלל" מיילס. גם בהנחה הגיונית שהבעיות של מיילס מחוץ לפרקט מאחוריו, לאור החלטתו לחתום בקבוצה שחושבת אך ורק אליפות ובשורותיה שחקנים שהסבלנות שלהם לטראבל מייקרים היא אפסית, מדובר בתחליף חיוור לפוזי. עתה ייאלץ דוק ריברס להסתדר עם פחות קליעה מבחוץ, פחות מנהיגות, פחות הגנה, ויותר דקות ליותר צעירים. במקרה הטוב יוסיף מיילס אתלטיות וברק, ואולי כמה מהלכי האסל, אבל יתקשה להפוך לספק נקודות קונסיסטנטי, משום שלא ממש היה כזה גם לפני שנשברו לו הברכיים.

חמישייה: רייג'ון רונדו, ריי אלן, פול פירס, קווין גארנט, קנדריק פרקינס.
ספסל: ליאון פו, סם קאסל, דריוס מיילס, טוני אלן, גלן דייויס, אדי האוס.

מאמן: דוק ריברס (עונה חמישית)

מועמד לפריצה:

ריברס יצפה מרייג'ון רונדו להמשיך בהתקדמות שלו ולהראות יותר עקביות, הן בבית והן בחוץ, והדבר נכון גם לגבי הצעיר השני בחמישייה, קנדריק פרקינס, שעם חגורת האלוף אמור להפגין יותר נוכחות בצבע. אולם מי שבאמת אמור לקפוץ קדימה הוא טוני אלן הכשרוני, שבעונה שעברה מיעט לשחק (18 דקות בממוצע) בגלל נוכחותו של פוזי לפניו. זה איפשר לאלן להתאושש לאיטו מהפציעה החמורה שספג בנסיון הטבעה לאחר שהשופטים סיימו את המהלך, מה שלא גרם לו לחוש מרמור או תסכול. כעת הוא יזכה לדיווידנדים, עם יותר דקות בעמדות 2 ו-3, יותר מבטים מחוץ לקשת, יותר אפשרות לחתוך לטבעת, יותר משימות הגנתיות.

מועמד לדעיכה:

גארנט, אלן ופירס שיחקו 33 דקות, 35 דקות ו-36 דקות, בהתאמה, אשתקד, נוהג שצפוי להשתנות העונה. לפני שנה ריברס היה זקוק לפתיחה רצחנית בשביל לפתח מומנטום ולמצב את השלישייה הגדולה כנותנת הטון בקבוצה. העונה הוא בעיקר יצטרך אותם רעננים לקראת הפלייאוף, ולכן הם ישחקו פחות ויפיקו פחות. כמובן שמדובר בירידה לשם עלייה, מה שלא בטוח נכון לגבי סם קאסל, שנדמה שהגיע לגיל פנסיה אך מסרב לתלות את הקריירה היפה שלו על שרוכי נעליו.

האקס פקטור:

הנעלם של בוסטון הוא המוג'ו שאגרה במהלך העונה והפלייאוף האחרון, התכונה הזו שהופכת קבוצה טובה לקבוצה אלופה, ודוחפת אותה בעתות מצוקה ובמצבי לחץ, בזמן שאחרים רועדים ומאבדים כיוון. אם זה יבוא לידי ביטוי ב-2008/9, נראה הרבה חיוכים בבוסטון במהלך העונה.

תסריט אופטימי:

KG, פירס ואלן בריאים ודופקים ביג טיקט של 30 דקות למשחק, רונדו לא רק מתרוצץ אלא גם שולט בעניינים, פרקינס, ומאחוריו ליאון פו וגלן דייויס מרביצים, והירוקים הגאים שבים לעמוד בראש המזרח עם 56-58 ניצחונות, ששווים יתרון ביתיות מול היריבות המזרחיות.

תסריט פסימי:

מישהו מהמבוגרים האחראים נפצע ומחמיץ 20-30 משחקים, האחרים כורעים תחת הלחץ, ריברס נזכר בעונת 2006/7, החסרון של פוזי מורגש עד מאוד, והמונה נעצר על 50 ניצחונות.

תחזית:

קבוצה אלופה ומבוגרת יכולה להרשות לעצמה לחלק כוחות במהלך המרתון שמתחיל באוקטובר ונגמר בחודש יוני. דוק יריץ את הצעירים יותר מבעונה שעברה, וישמח על 55 ניצחונות, שיספיקו כדי להקדים את דטרויט וקליבלנד.