בחן את עצמך

האמת, ג'וניל קצת חותר כנגד מהות סדרת הכתבות הזו, כי אם הוא מקבל צ'אנס נוסף אחרי כל הצ'אנסים הקודמים שביזבז, אז הליגה הזאת מתייאשת לאט מאוד משחקנים. אולי הסיבה שהוא מקבל כל כך הרבה קרדיט היא שבכל זאת מדובר באולסטאר שהוביל קבוצה לעונה של יותר מ-60 נצחונות וסיים שלישי בדירוג ה-MVP באותה עונה. וזה לא היה כל כך מזמן, ב-2003.

העונה שלאחר מכן ידועה באינדיאנה כעונת התגרה בפאלאס, שממנה הפייסרס עדיין רחוקים מלהתאושש. מהכוח העולה בליגה הפכה אינדי לקבוצה סתמית ומשעממת. בעונה זו החלה גם מכת הפציעות של אוניל. 15 משחקים הוא החמיץ בגלל ההרחקה מהתגרה ועוד 23 בגלל פציעה. מאז עברו שלוש שנים בהן צפה מן הצד ב-84 משחקים, והתפוקה שלו הלכה ודעכה.

בעונה האחרונה הוא צנח עד ל-13.6 נקודות ו-6.7 ריבאונדים למשחק, לא הסתדר עם שיטת המשחק של ג'ים אובריאן ובסוף העונה הגיע למסקנה משותפת עם הג'נרל מנג'ר לארי בירד שהגיע זמנו לעזוב את אינדיאנה.

כצפוי, לא היו יותר מדי קופצים על המציאה, אבל בסוף היה זה בריאן קולאנג'לו של טורונטו שהחליט להמר עליו ועל הברכיים והכתפיים הרופפות שלו. וכך, לקראת העונה ה-13 שלו בליגה, ובגיל 30 (שמרגיש הרבה יותר), יוצא אוניל לדרך חדשה בקבוצה חדשה, כל זאת בארץ חדשה. האם גם הברכיים שלו ירגישו חדשות? זאת שאלת המפתח.

מוטיבציה לא חסרה לו, וגם רצון להוכיח שהספידו אותו מוקדם מדי. הוא עבד קשה מאוד הקיץ על מצבו הפיזי, אבל לא תמיד יש מה לעשות בנידון. גם בלי פציעות לא מעט שחקנים מתחילים לדעוך לאחר כל כך הרבה קילומטרז'.

בהנחה שיצליח להיות כשיר ולתרום לרפטורס, שאלת ההשתלבות שלו בקבוצה תהיה מעניינת. כעת הוא משחק בקבוצה של מישהו אחר - כריס בוש. הוא הגיע לקבוצה חזקה שהעפילה לפלייאוף בשנתיים האחרונות, כך שהתפקיד שלו יהיה לשדרג אותה במקומות ספציפיים, ולא לבצע מהפכה. הוא יוכל לתרום רבות, קודם כל, בהגנה, וזאת בשורה טובה עבורו, לאור העובדה שמדובר בריבאונדר וחוסם משובח שיודע גם לשמור אישית.

בהתקפה, השילוב שלו עם בוש יהיה מעניין. בפייסרס התרגל אוניל לשחק עם הפנים לסל ולקחת לא מעט זריקות קשות, אולם בטורונטו זוהי המשבצת של בוש וממנו יצפו לתפקד יותר כסנטר ולהשתמש ביכולות שיש לו עם הגב לסל. הוא יצטרך להבין שהוא צריך לשנות סגנון ולקבל על עצמו תפקיד משני מהרגיל עבורו.

לא כל אחד יודע לבצע התאמות כאלה, אבל כשזה מצליח זה יכול לשדרג קבוצה באופן משמעותי. כך שלאוניל יהיו השנה שני מבחנים גדולים- להישאר בריא ולהתאים עצמו לסיטואציה חדשה. לאולסטאר הוא כנראה כבר לא יחזור, אבל אם הכל יילך חלק הוא יהיה שחקן חשוב בקבוצה מצוינת.

מאז שפייטרוס הגיע לליגה לפני חמש שנים אנחנו מחכים לפריצה שלו. בשנה שעברה נדמה היה שזה קורה עם עונה מוצלחת בגולדן סטייט (11 נקודות למשחק באחוזים גבוהים) ותרומה חשובה גם למסע הפלייאוף המדהים של הלוחמים, אבל העונה האחרונה החזירה אותו לתפקיד שולי, הוא לא קיבל הצעה להארכת חוזה וכשאורלנדו הציעה לו חוזה לארבע שנים הוא לא חשב פעמיים ועבר לפלורידה.

השוטינג גארד הצרפתי קיבל הצעה מכובדת כל כך למרות מעט מאוד קבלות ב-NBA עד כה, לא רק בגלל ששחקנים חופשיים בקליבר שלו מקבלים באופן קבוע הצעות מופרכות בקיץ (גם בנו אודריך וסאגנה ג'ופ קיבלו חוזים דומים). לפייטרוס יש פוטנציאל להפוך לשחקן מהסוג שכל קבוצה רצינית מחפשת - סטופר הגנתי איכותי שיודע לקלוע שלשות. האתלטיות שלו מאפשרת לו גם לחדור ביעילות, וכך לשדרג ולגוון את תרומתו.

בגולדן סטייט קשה היה לבחון ברצינות את הפוטנציאל שלו כסטופר. בשיטה של דון נלסון כולם עשו הכל, הבלאגן שלט ופייטרוס מצא את עצמו לפעמים מתפקד גם כסנטר. למרות שבנתונים ובאופי הוא התאים לווריירס, לא היה ספק שעדיפה לו קבוצה סטנדרטית יותר שתבקש ממנו משהו מוגדר. אורלנדו היא קבוצה כזאת. בעונה שעברה שיווע המג'יק לשלושה דברים עיקריים - שוטינג גארד, עוד שחקן פנים רציני לרוטציה והגנה של שחקני חוץ. הצרפתי ייתן לה שניים מהשלושה.

בעונה הבאה עלינו לטובה יהיה חייב פייטרוס להתחיל את שלב ההוכחות. הוא מגיע לקבוצה אידיאלית עבורו, שדורשת ממנו הרבה בהגנה והרבה פחות בהתקפה. שני הפורוורדים שלידו יהיו רשארד לואיס והידו טורקוגלו, שאינם ידועים כשומרים גדולים, לכן הוא תמיד יקבל את הכוכב של היריבה. יכול להיות שהוא ישמור גם על פאוור פורוורדים דוגמת בוש ודירק נוביצקי, למרות חסרון הגובה.

אבל פייטרוס הוא הרבה יותר מאתלטיות. שחקן לא הופך לסטופר גדול בזכות נתונים אתלטיים, דרוש לשם כך אופי מיוחד, אינטליגנציה גבוהה, התמדה ועקשנות. זו כמעט דרך חיים. אנשי מקצוע שראו אותו בתחילת הקריירה האמינו שיש לו את זה, אבל בין פוטנציאל למימוש הדרך ארוכה היא. השנה נדע אם יש לו את זה באמת, אם הוא הולך להפוך לאחד הסטופרים הטובים בליגה ולשחקן חשוב בקבוצה בהתהוות, או סתם עוד שחקן ששומר בסדר וקולע שלשות לא רע, שאת זה ניתן להגיד גם על מוריס אוונס שהיה שם לפניו.