בחן את עצמך

השקט בו התקבלה בארץ הקודש הנחיתה של כוכב נבחרת בריטניה מדגיש את כשלון העונה האחרונה שלו. אני בטוח שאם, למשל, פאו גאסול או טרייסי מקגריידי היו נוחתים כאן, הנוכחות שלהם הייתה מייצרת כמה כותרות פרובינציאליות, וזו המדרגה שדנג אמור היה לקפוץ אליה בשנה שעברה. אם אף אחד לא שאל אותך על הבנות הישראליות זה אומר שיש לך עוד הרבה עבודה בדרך להפוך לכוכב NBA אמיתי.

נקודת הזינוק של העונה שעברה מצאה את דנג במצב נהדר. הכוכב של הכוח העולה במזרח הגיע אחרי פלייאוף אישי מצוין ולאחר שעמד במשימה הבינלאומית הראשונה שלו וסחב את נבחרת בריטניה אל דרג א' של אירופה. אבל אז התברר שהמסע המפרך וההזוי בדרג ב' היה קצת גדול עליו והוא התחיל לגרור פציעה. זה לא היה נורא אם הבולס לא היו מתרסקים תוך כדי כך.

כושר אישי איום של שחקני מפתח ודיבורי הטרייד על קובי (רק לפני 11 חודשים, בשיא הרצינות) הפכו קבוצה שבעיני רבים הייתה מועמדת לקחת את המזרח לנמושה טיפוסית שלא מסוגלת לחבר שני נצחונות רצופים.

למרות שככוכב המתהווה של הקבוצה דנג אמור היה לספוג את מרבית האש, הוא יצא די נקי מפארסת 2007/8, כנראה בגלל שבתקופות הקריטיות הוא היה פצוע. בעוד שקירק היינריך הוגלה לעמדת הרכז השני, בן גורדון מפזר איומים שלא מזיזים לאף אחד, בן וואלאס נופנף וטיירוס תומאס מקבל יחס של ישראלי במכבי ת"א, דנג חתם בקיץ על חוזה לשש שנים בין 70 ל-80 מליון דולר, מה שהופך אותו לשחקן היקר בקבוצה. בעונה הקרובה הוא יצטרך להוכיח שהוא שווה את הסכום.

קשה להצביע על אספקט מקצועי בו דנג צריך להשתפר, מה שהבולס רוצים לראות ממנו זה מנהיגות ודומיננטיות. הוא יצטרך לבקש יותר את הכדור, בעיקר כשההתקפה נתקעת, להגיע יותר לטבעת כדי ללכת לקו יותר מארבע פעמים במשחק, ובאופן כללי להיות פחות נחמד. יש לו אופי של מספר 2, ואולי בעוד מספר שנים דרק רוז יזיז אותו לתפקיד הזה, אבל עד אז דנג יצטרך להיות זה שמנהיג את ההתאוששות של שיקגו.

בנבחרת בריטניה הוכיח דנג שכשהוא ממש חייב הוא מסוגל לקחת קבוצה על הגב, עכשיו הוא צריך להבין שהוא ממש חייב לעשות את זה גם ב-NBA. על העונה שעברה סלחו לו בגלל הפציעה, אולם זה לא יקרה שוב. אם הוא לא ידאג לכך ששיקגו תתחיל להתאושש, הוא יתוייג כעוד שחקן כנף יעיל, משהו כמו ריפ המילטון ומייק מילר. בשביל שחקן שנראה בדרך הבטוחה למקום קבוע באולסטאר רק לפני שנה - זה לא מספיק.

עבור צ’רלי וי, כל עונה ב-NBA היא הרפתקה חדשה. הוא הגיע לליגה עם ביקורת על כך שנבחר גבוה מדי (שביעי) וענה עם עונת רוקי נהדרת בטורונטו. למרות זאת, בשנה השנייה הוא מצא את עצמו במילווקי בדרך לעונה מרובת פציעות ויכולת דלה בינהן.

בעונה השלישית הוא נקלע לפרשת ריגול בינלאומית שכללה את ממשלת סין ושחקן שמשחק מול כסאות, ועצם נוכחותו הורידה את וילנואבה לספסל. בדיוק כשהוא חשב שיי ז'יינליין הולך להפוך לעצם שתקועה לו בקריירה הגיעה הבשורה המשמחת - הסיני עבר לניו ג'רזי.

עכשיו תורו. וילאנובה נשאר הפאוור פורוורד העיקרי של הבאקס ואין ספק שבקבוצה בונים עליו. אם הוא לא ייקח את הצ'אנס הזה הוא כנראה כבר לא ייקח אותו אף פעם. נתוני הפתיחה שלו מצוינים, הוא בגובה 2.11 מטר, הוא יודע להוריד את הכדור על הרצפה ולקלוע מבחוץ. לא מייצרים יותר מדי שחקנים כאלה.

צ'רלי מגיע לעונה הזאת בכושר מצוין, אחרי שבחצי השני של העונה שעברה הוא כיכב עם כ-15 נקודות ו-8 ריבאונדים למשחק, מספרים שבהחלט יספקו את הבאקס גם בעונה הקרובה.
השאלות שלא ניתן להתחמק מהן במקרה שלו קשורות לאופי ולשכל - האם יש לו מספיק משניהם בשביל קריירת NBA רצינית?

עוד כששיחק במכללת קונטיקט עלו סימני שאלה הקשורים לאופיו, ועד עכשיו הוא הצליח רק כשהציפיות ממנו היו נמוכות. הוא חסר יציבות ובקושי תורם בהגנה, כך שלצערו המפגש עם מאמן שאין לו כוח לשטויות מהסוג הזה, סקוט סקיילס, עשוי להכאיב לו מאוד. בעצם, אולי זה לטובה. ייתען שההשקעה של הבאקס בצוות המאמנים, לא רק בסקיילס אלא גם בעוזרים איכותיים, יכולה לעזור לווילאנובה להתקדם בתחומים בהם הוא חייב להתקדם.

אחד התחומים שהצוות החדש יצטרך לעזור לו לשפר הוא קבלת ההחלטות. אין שום סיבה ששחקן שיודע לחדור ולנוע בלי כדור יזרוק יותר שלשות ב-31 אחוזים מאשר זריקות עונשין. משחקן גבוה שיכול לקבל כדור בחוץ ולראות את כל המגרש ניתן גם לצפות ליותר מאסיסט למשחק. כדי שתהיה לו קריירה משמעותית, הסגנון של צ’רלי וי צריך להיות דומה יותר לזה של למאר אודום ופחות לזה של אנטואן ווקר. השנה זה הזמן הטוב ביותר להתחיל.