לא להיות תלוים בהראל לוי

חייבים להודות - ספק אם יהיו לנו עוד הזדמנויות כל כך טובות לעלות לבית העליון בגביע דייויס בעשור הקרוב, בהתחשב במצבו של הטניס הישראלי. ישראל זכתה ליריבה נוחה בדמותה של פרו, היא משחקת בפעם החמישית ברציפות בבית, והטניסאי מספר 2 שלה עדיין נמצא בכושר משחק סביר. כל זה כבר לא יקרה בקרוב - באיזשהו שלב הסטטיסטיקה תתיישר והחבורה של אייל רן תתחיל לצאת גם למשחקי חוץ, אלת המזל תבגוד בה גם בהגרלות, ושני הטניסאים הבאים בדירוג אחרי דודי סלע כבר יפרשו מפעילות.

אבל מי שאמור להביא לנבחרת הישראלית את הניצחון, כרגיל, הוא דודי סלע עצמו. הטניסאי ש"לא היה מספיק טוב" כדי לנסוע לבייג'ינג, הוא זה שמחזיק במפתח לבית העליון בגביע דייויס. הבית העליון - המקום שהופך אותנו לכל כך גאים בטניס הישראלי, וגורם לנו לשכוח את התקופה הקשה שעוברת על הטניסאים שלנו בסבבים המקצוענים. המקום שמזכיר לנו את הימים היפים של שלמה גליקשטיין ועמוס מנסדורף. המקום שאליו אנחנו בורחים ובו אנחנו נאחזים כדי לפנטז שיש לנו ספורט רציני בארץ.

דודי סלע יהיה הראשון שיעלה ליום המשחקים האחרון (14.00, ספורט 5), בשאיפה שהמשחק השני יהיה לפרוטוקול בלבד. כמו בכל יום משחקים אחרו בדייויס, יריבו של סלע יהיה המחבט מספר 1 של היריבה - לואיס הורנה.

במשחקו מול הראל לוי, הורנה הוכיח מדוע הוא נחשב לשחקן רציני בסבב המקצועני, שם דורג בשיאו במקום ה-33. מצד שני, גם אפשר היה להבין ממשחקו של הורנה הלא יציב, מדוע הוא לא ניצח בשום משחק בעונת המשטחים הקשים ביולי-אוגוסט. מעבר לעובדה שהורנה הוא מומחה חימר, השנה הזאת היא רעה במיוחד עבורו בכל מה שקשור למשטחים הקשים. חוץ מזה, למרות שהוא נמצא כאן כבר שבוע, הורנה עדיין לא הצליח להתרגל למזג האוויר החם, ואפשר היה לראות את זה במשחק שלו נגד הראל לוי.

הורנה ינסה לעשות לדודי סלע, את מה שעשה לו חברו לקבוצה איבן מירנדה. לנצל כמה רגעים של חוסר מומנטום וחוסר ביטחון, ולגרור את הישראלי למשחק איטי שמתאים למומחה חימר. במצבים האלה, הורנה או מירנדה מורידים באופן משמעותי את כמות הטעויות הבלתי מחויבות שלהם ומקשים מנטלית על היריב.

סלע חייב לנצל את העובדה שהחום עדיין יכה בהורנה בתחילת המשחק, ולשמור על המומנטום שאיתו הוא התחיל וסיים את המשחק שלו מול מירנדה. הוא חייב לנצל את החום כמה שיותר, כי כשהוא יישבר, הורנה עלול להתעורר לחיים. סלע חייב לשמור על ריכוז ולא להתעצבן על המחבט, השופטים, או היריב. כשזה קורה, הוא מייד מאבד את הקילר-אינסטינקט שלו. זה פשוט מאוד, כשתראו את דודי סלע יושב על קוצים בהפסקות שבין המשחקונים וברגע שהשופט יכריז "טיים" הוא יזנק לעמדה שלו - תדעו שמצבנו טוב. כשתראו את אייל רן קם מהכסא כדי להחזיר לסלע את המחבט שלו, ואת דודי עצמו מהרהר וחושב יותר מדי - אנחנו בבעיה.

בגדול, לא צריך להילחץ. הטניסאי מספר 1 במשחקים שמתקיימים על אדמת ישראל חייב לעשות את העבודה - אין שום סיבה שזה לא יקרה. סלע אוהב לעלות לשחק ראשון, אוהב לעלות שהנבחרת שלו ביתרון, ואוהב בעיקר את הקהל. עם 2,000 איש מאחוריו בכל טורניר, יתכן וכבר היינו שואלים מתי הוא ייכנס לטופ 20.

כשיסתיים לו עוד קמפיין בגביע דייויס, ונקווה שבצורה טובה, כנראה שסלע יילך לאיבוד בתחנות הבאות שלו בבייג'ינג ובטוקיו. בכל מה שקשור לאצטדיון קנדה ברמת השרון, לא הורנה וגם לא פרננדו גונזאלס יעצרו את "סלע קיומו של הטניס". אולי רפאל נדאל, או אנדי רודיק - את זה נדע אחרי ההגרלה שתתקיים ביום שלישי במדריד, ושוב - רק אם דודי שלנו לא יפשל.

אז צריך לחשוב על שני סימנים לא מעודדים במיוחד. א. אפילו הראל לוי בכבודו ובעצמו אמר אחרי משחק הזוגות בשבת "אני מקווה שאני לא אצטרך לשחק ביום ראשון". ב. אנחנו אולי לא רגילים לראות שחקנים ממוצא אינדיאני בסבב המקצועני, אבל איבן מירנדה הוכיח את עצמו כשחקן לא רע, ומסוכן על אחת כמה וכמה במקרה של משחק חמישי ומכריע מול הראל לוי.

בניגוד ללוי, מירנדה בילה את השנים האחרונות בקביעות בסגל הדייויס הפרואני ותמיד היה השחקן מספר 2. הוא כבר השיג בקריירה שלו ניצחונות על שחקני טופ 100 ואפילו טופ 50, וכמו הורנה, גם הוא ינסה לשגע את יריבו הישראלי. בניגוד להראל לוי, הורנה גם זכה למנוחה ביום שבת וזה נתון חשוב מאוד במאצ'-אפ הזה.

הראל לוי יודע שבכל מקרה, במצב של 2:2, פרו תהפוך לפייבוריטית והוא יהפוך לטניסאי הלחוץ ביותר על המגרש. צריך לזכור שלקפטן אייל רן עדיין תהיה האופציה להעלות למשחק את "מלך האופי" נועם אוקון, כי רק בשנה שעברה ראינו מה קורה להראל לוי במשחק מכריע בדייויס.

לוי לא נראה טוב בכלל במשחקו מול הורנה ביום שישי, אותו משחק שבסיומו אמר הטניסאי: "אם הייתי מנצח זו הייתה הפתעה, המטרה שלי הייתה להתיש אותו על המגרש". אז במקרה הזה הוא יודע שלא תהיה שום הפתעה, מה שהופך את העניין להרבה יותר מסובך ולחוץ. מצד שני, תמיד אומרים בדייויס ובטניס בכלל שכל ניצחון מחדיר טונות של ביטחון. הטניסאים נשבעים שזו לא קלישאה, העובדות מלמדות שזה אכן נכון, גם במקרה של דודי סלע, של אוקון ובמיוחד של הראל לוי, שכל כך היה זקוק לניצחון במשחק הזוגות עם אנדי רם.

לכן, קיים סיכוי טוב שאותו משחק יגרום למחבט מספר 2 שלנו להפגין ניצוצות של מספר 30 בעולם לשעבר, לפחות ב-25 אחוז מהמשחק לא ב-10. במקרה כזה, זה יספיק מול איבן מירנדה.