בחן את עצמך

בעוד מספר שבועות נפתח בפרויקט "מחממים את הפרקט" המסורתי, הידוע בכל העולם כסממן המובהק ביותר לכך שעונת NBA חדשה בפתח. אבל אין כרגע חוק שקובע שלא ניתן להתחיל להתכונן לעונה החדשה גם לפני כן, לכן עד שנביא לכם את הסקירה של כל קבוצות הליגה, נבחן כמה שחקנים שהעונה הקרובה תהיה חשובה במיוחד עבורם, ותבחן את החומר ממנו קורצו. והיום - סופרסטאר שמנסה להתאושש משנתיים קשות, ושחקן די אלמוני שקיבל הזדמנות להפוך ליועץ הבכיר של המלך.

אם וויד היה מניה בבורסה, מי שהיה מהמר עליו היה מאבד את השפיות מזמן. בחמש עונות בליגה הוא הספיק לקחת קבוצה חלשה לצמרת, להוביל אותה לאליפות בעזרת חיזוק חכם, ואז להתרסק תוך שנתיים למקום האחרון בליגה. הוא כבר היה מאוד אוברייטד ומאוד אנדרייטד, ובשנתיים האחרונות החמיץ 31 משחקים בכל עונה.

רגע לפני שהתייאשנו ממנו, הגיע הקיץ האולימפי. ממשחק ההכנה הראשון ועד הגמר היה וויד השחקן הטוב והיציב ביותר בנבחרת שכללה את קובי בריאנט, לברון ג'יימס וכריס פול. הוא קלע באחוזים נפלאים מבחוץ, חדר בקלילות לטבעת, ובגדול עשה סל מתי שבא לו. לראשונה מאז גמר הפלייאוף לפני יותר משנתיים נדמה היה ששום בעיה פיזית אינה מגבילה אותו, והוא הזכיר למי ששכח שכשהוא בריא הפוטנציאל שלו הוא ברמה של הגדולים ביותר.

אבל שלב ההוכחות האמיתי יגיע רק בעונה הקרובה. כדי להיות סופרסטאר ברמה שהפלאש מסוגל להיות, לא מספיק להיות בעל פוטנציאל ולהתעלות לתקופות קצרות, אפילו אם התקופות הללו חשובות במיוחד. כדי שנדבר עליו באותה נשימה עם קובי ולברון, הוא יצטרך להוביל קבוצה שנה אחרי שנה למקום גבוה יותר מהפוטנציאל שלה. והשנה יש לוויד קבוצה עם לא מעט פוטנציאל (יחסית לשנה שעברה) בזכות שון מריון והרוקי המבטיח מייקל ביזלי. אם הוא לא יוביל קבוצה כזאת לפלייאוף במזרח זה יהיה כשלון. ללא רכז אמין, יצפו מוויד גם לקלוע מבחוץ, גם לקלוע מבפנים, גם לקלוע מהאמצע, ועל הדרך לסדר לכולם זריקות נוחות. זה לא יהיה פשוט, אבל זה מה ששחקנים גדולים עושים.

לשם כך הוא יצטרך, קודם כל, להישאר בריא. חלק חשוב מהעבודה של סופרסטאר הוא שמירה על הגוף שלו. וויד צריך להבין בשלב הזה שאין לו את הגוף הביוני של אייברסון, וכדי לשרוד בליגה הוא יצטרך למזער יצירות מגע ונפילות למינימום הכרחי. את החודשים האחרונים הוא ניצל על מנת להוסיף לעצמו מסת שרירים נאה, אולם יכול להיות שזה לא יספיק, משום שייתכן שהגוף שלו פשוט לא בנוי להחזיק מכות במשך 82 משחקים. אבל קודם כל הוא צריך לעשות את מה שהוא יודע לעשות טוב כל כך - לשלוט בגופו. בכל מקרה, אם גם בעונה הקרובה הוא יישב בחליפה במשך תקופות ארוכות בגלל פציעות, קשה להאמין שהוא יצליח לחזור שוב.

וויליאמס הוא בן המחזור של וויד, אבל בעוד הפלאש הפך לשחקן המרכזי של מיאמי כבר בעונה הראשונה, את עונת הרוקי שלו העביר מו כרכז השלישי של יוטה, מאחורי קרלוס ארויו וראול לופז (כן, הליצן מנבחרת ספרד שאיבד 7 כדורים ב-3 דקות בגמר). בעונה השנייה שלו הוא עבר למילווקי וניצל פציעה של טי ג'יי פורד כדי לקבל מקום בחמישייה, אבל רק כעבור שנתיים התחיל להיראות כמו שחקן ששווה לשים לב אליו לאחר עונה של 17.3 נקודות ו-6.1 אסיסטים.

זאת הייתה שנת חוזה עבור וויליאמס, ולמרות תקדימי העבר מילווקי הסכימה לשלם לו 52 מליון דולר לשש שנים בקיץ שעבר. באופן מפתיע, העונה שעברה הייתה רק טובה יותר - הוא קלע אותה כמות נקודות בפחות מ-1000, ושיפר את יחס האסיסטים-איבודים שלו. זה הספיק לקליבלנד כדי להמר עליו ועל החוזה העצום שלו, והם הביאו אותו בטרייד משולש כדי להיות הסייד קיק של ג'יימס.

מכיוון שב-NBA יש חוק שקובע שמה שאתה עושה במילווקי נשאר במילווקי, מעט מאוד אנשים שמו לב לכך שהלברונים הרוויחו בטרייד הזה שחקן התקפה איכותי בהרבה מכל מה שהיה להם עד היום.

השאלה היא אם וויליאמס יצלח את המעבר לליגה של הגדולים. לעומת האווירה הלא מחייבת במילווקי, הפעם ידרשו ממנו גם לנצח את רוב המשחקים. יש יותר מדי תקדימים של שחקנים שמספרים יפים בקבוצה חלשה לא העידו על היכולת שלהם להוביל קבוצה להצלחות. רובם מרוכזים כרגע בניקס. לוויליאמס יש את שני הנתונים הבולטים של שחקנים כאלה - הקבוצה שלו הצליחה באופן קבוע פחות משציפו ממנה, והוא לא ממש יודע לשמור בצורה עקבית.

מצד שני, הוא אף פעם לא שיחק ליד ווינר כמו לברון ותחת מאמן הגנה נהדר כמו מייק בראון. אם הוא רוצה ללמוד איך להפוך משחקן מוכשר בקבוצה רעה לשחקן חשוב בקבוצה חזקה הוא הגיע למקום הנכון, לקבוצה שזקוקה לו לא פחות משהוא זקוק לה. הוא יביא את הניצוץ ההתקפי, ואת היכולת להוביל כדור ולהקל בכך את שני העומסים המכבידים ביותר על מספר 23.

העונה הקרובה תהיה המבחן שלו, ותקבע האם הוא בדרך להפוך למספר 2 הרשמי של קינג ג'יימס, למספר 2 אמיתי, או סתם לעוד שחקן רוטציה עם חוזה מופרך. אם הוא יפשל, הגרזן יפעל בזריזות, כי דלונטה ווסט היעיל מחכה על הספסל.

אם צריך עוד בעיה פוטנציאלית, אז בדיוק כמו האיש מהחלק הראשון של הכתבה, מו הוא פצוע כרוני. בשלוש העונות האחרונות הוא החמיץ 54 משחקים (לפחות 14 בכל עונה), וזה לא סימן מעודד לשחקן צעיר שטעם בדיוק חמישה משחקי פלייאוף בקריירה ועובר לקבוצה של 100 משחקים לעונה באופן קבוע. כדאי לקליבלנד לקמץ בכמות הדקות שלו בעונה הרגילה, וגם לשם כך הנוכחות של ווסט תעזור.